אהוד ברק: אינני שר המלחמה. אבל אתה גם לא שר הביטחון.

המקורות הצבאיים של תיקדבקה: שר הביטחון אהוד ברק הופיע ביום ב' 24.11, בדיון פגרה מיוחד בכנסת והכריז: 'לכל המתלהמים ברוממות המלחמה': 'אני לא שר המלחמה של מדינת ישראל אני שר הביטחון'.
חלקה הראשון של הצהרה הוא נכון מאוד. אבל כרגיל, ולא רק אצל ברק, אלא אצל כל הצמרת הפוליטית הנוכחית של ישראל, החלק השני של המשפט לא רק שאיננו נכון, אלא אין לו שום הוכחה בשטח. ברק, איננו גם שר הביטחון. אותם הדברים אפשר לומר על קביעתו 'כי צריך למעט במילים', אפשר לומר, כי ברק לא רק שאינו ממעט במילים, אלא הוא מוליך מדיניות של אפס מעשים.
שר הביטחון עצמו אמר בדיון, כי מאז שנכנס לתפקידו ב-2007, החיזבאללה שילש את כוחו ומחזיק עתה ב-42.000 טילי קרקע-קרקע שחלקם מסוגלים להגיע לאשקלון, לבאר שבע, ולדימונה. ברק אמר גם כי החיזבאללה משתלט על לבנון וממשלתה. לגבי החמס אמר ברק, כי למרות התעצמותו, הוא מעדיף להמשיך ברגיעה. את ירי הטילים על ערי ישראל הגדיר ברק, כירי של טיל אחד או שניים של ארגון קיקיוני.
בנאום של ברק, השתרבב קטע רגשי, ששום שר ביטחון מכהן של מדינה כל שהיא, ובוודאי שלא שר ביטחון של ישראל אסור לו להיסחף ולחשוף אותו בפומבי. ברק אמר כי מאחר והוא לחם במלחמות רבות וראה את טובי חבריו נהרגים לידו, איש לא ילמד אותו מה היא מלחמה, ומה הן תוצאותיה. עמדה זו בעייתית מ-3 בחינות.
1. שר הביטחון של ישראל, חייב להעלות את מורל החיילים ולהכין אותם לקרב, שתוצאותיו-בהכרח כרוכות באבדות. מה שברק עושה, הוא מרפה את ידי החיילים בהעצימו לפניהם את איימי המלחמה. אהוד ברק בעצמו כאשר התגייס לצה"ל, לא היה מודע למחיר הקרבות אליהם נשלח להלחם. ככל שהוא התקדם בסולם הדרגות בצה"ל הוא למד את המחיר על בשרו, בדיוק כפי ששאר החיילים-הלוחמים לומדים. לבוא היום, בגילו המתקדם, ולומר לחיילים המשרתים היום בצה"ל כי לא צריך להלחם מפני שהמחיר יכול להיות גבוה, זה מעשה שלא ייעשה.
2. התיאור של הפגזות הטילים על שדרות, אשקלון, נתיבות, ויישוביי עוטף עזה, בהם מתגוררת אוכלוסיה ישראלית של 280.000 נפש, כירי ספוראדי של ארגונים קיקונים, היא בבחינת עזות מצח ויוהרה, אשר מראה כי האיש אהוד ברק לא למד מאומה. רק בחודש האחרון נורו ב-5 בנובמבר ביום אחד, למעלה מ-50 טילים על מטרות ישראל, מהם 2 טילי 'גראד' על אשקלון. שבוע לאחר מכן ב-14 בנובמבר נורו 64 טילים על מטרות בנגב המערבי, מהם 3 טילי 'גראד' על אשקלון. עד עתה נורו בנובמבר למעלה מ- 80 טילים. לפחות 8 ישראלים נפצעו, והיו כמה עשרות נפגעי חרדה, שלא להזכיר את הנזקים הכבדים שנגרמו לרכוש עירוני וחקלאי. אולם השאלה המרכזית המתעוררת בהיקפים כאלה של ירי נוגעת לגבי כוח ההרתעה של ישראל, ולא ליכולתו או אי יכולתו של ברק לספור כמה טילים נורו על ישראל. העובדה שצה"ל, לפי הוראת אהוד ברק אינו מגיב על ירי הטילים, יוצר בזה לגיטימציה לחיזבאללה לירות את 42.000 הטילים שלו מתי שהוא, או האיראנים יחליטו, ולא צה"ל. במילים אחרות, בחוסר הפעולה שלו בדרום, המשלימה את חוסר הפעולה שלו בצפון, משחק אהוד ברק לידיהם של איראן, סוריה, חיזבאללה, והחמס.
3. היכן גלעד שליט? ביום א' 23.11, אמר ברק, המציע לאחרים להמעיט במילים, כי ישנן דרכים לשחרר את גלעד שליט גם לא באמצעות מו"מ עם החמס. אם ישנן דרכים כאלה, מדוע עד עכשיו אהוד ברק לא נתן בשנתיים האחרונות הוראה להפעיל אותן? התשובה ידועה. ברק הסתמך כל מצרים. גם מדיניות-הסתמכות זו נסתיימה בכישלון מוחלט.
אלה הסיבות האמתיות להתרסקותו של אהוד ברק במשאלי דעת הקהל בארץ.