אהוד ברק: צריך לחזור לתוכנית השלום הסעודית, המציעה שלום מלא, תמורת נסיגה מלאה.

ברק אמר, כי הוא הציע מתווה זה למיועדת להרכיב את הממשלה ציפי ליבני. תוכנית השלום הסעודית, מציעה הכרה ויחסים דיפלומטים מלאים בין כל מדינות ערב וישראל, אם ישראל תבצע נסיגה מלאה לקווי 1967, ברמת הגולן, בגדה המערבית, ברצועת עזה, ובירושלים.
ברק הוסיף ואמר, כי יש מקום להציג מול התוכנית הסעודית, תוכנית שלום ישראלית נגדית מפורטת אשר תראה בתוכנית הסעודית בסיס לדיונים.
שר הביטחון הדגיש, כי צריך לפנות אל השליטים הערביים המתונים, במטרה לרסן את שאיפותיה הגרעיניות של איראן, את השפעתו של החיזבאללה בלבנון, ואת השפעת החמס ברצועת עזה. אהוד ברק, לא אמר מה הייתה תגובתה של ליבני להצעתו.
אין ספק כי שורה זו התבטאויות של אהוד ברק ביום א' 19.10, כולל זו לגבי גלעד שליט, ( ההפגנות בעד זירוז שחרורו, רק יעלו את המחיר שהחמס יידרוש.) מראות כי שר הביטחון של מדינת ישראל מנותק מהמציאות המזרח תיכונית.
תוכנית השלום הסעודית היא בבחינת אות מתה, כבר שנים רבות בעולם הערבי. עברו הזמנים בהם סעודיה, וגם מצרים, יכלו להכתיב את המהלכים במזרח התיכון, למרות שההנהגות בישראל ממשיכות להציג את הדברים כך.
סעודיה נתונה בעיצומו של מאבק מר על ההשפעה בלבנון עם טהרן ועם דמשק.
ישנם גורמים צבאיים ומודיעיניים במזרח התיכון אשר חושבים, כי ריכוזי הכוחות הסוריים לאורך גבולות לבנון, והאזהרות הסוריות כי הם יפעלו בסופו של דבר נגד המליציות המוסלמיות המזוינות בצפון לבנון הנתמכות על ידי סעודיה, היא בעצם תחילתה של מלחמה סעודית-איראנית, כאשר את הצד הסעודי מייצגים הגורמים הסונים הפרו-סעודיים בלבנון בראשותו של סעד חארירי, והמליציות המוסלמיות המקבלות ממנו ומאנשיו כספים סעודיים, וממול עומד הצבא הסורי הנתמך על ידי איראן, וחיזבאללה.
ישנם מקורות הצבאיים מזרח תיכוניים שאפילו מרחיקים לכת, ומגדירים את הצעדים הצבאיים הסוריים, ואת תמיכת הסעודים בכוחות האנטי סוריים-וחיזבאללה בלבנון, כמלחמה הלבנונית מס' 2, בין איראן, וכוח פרו מערבי כמו סעודיה, לאחר המלחמה בקיץ 2006, בו ישראל לא הצליחה להביס את חיזבאללה.
במילים אחרות הרקע המדיני-הצבאי עליו מדבר אהוד ברק, קרי-תוכנית השלום הסעודית, כבר אינו קיים יותר במזרח התיכון.
מאז, יציאת צה"ל מלבנון, ויותר מכך הדרך בה הוא יצא, במאי 2000, 'ההתנתקות' מרצועת עזה ב-2005, הכישלון הישראלי במלחמת 2006 בלבנון, והכישלון הישראלי היותר הגדול בעצירת התוכנית הגרעינית הצבאית האיראנית, הכוחות אשר ידם על העליונה באזור, הם הציר טהרן-דמשק-חיזבאללה-חמס- הג'יהאד האיסלמי. ניסיונו של ברק לסובב את הגלגל הזה אחורנית, על ידי העלאת תוכנית השלום הסעודית מהאוב, ולבסס על כך את האסטרטגיה של ממשלת ליבני, הוא ניסיון לא פחות כושל, מאשר הניסיונות שלו לשחרר עד היום עד גלעד שליט.