אובמה: גבולות ישראל לא יהיו גבולות 1967. צה"ל ייסוג רק באם ביטחון ישראל יובטח

בהפרו את כל התחזיות והפרשנויות, בייחוד בישראל, שינה הנשיא באראק אובמה, ביום א' 22.5 בוועידת איפא''ק, את מדיניותו לגבי הגבולות שישראל תיסוג אליהם לאחר שיסתיים המו''מ עם הפלסטינים. בעוד שביום ה' 19.5, הנשיא אמר כי המו''מ צריך להתבסס על גבולות 1967, הרי אחר ארבעה ימים בלבד, אמר באחד הנאומים הפרו ישראליים ביותר שאיזה שהוא נשיא אמריקני, כולל ג'ורג בוש, השמיע אי פעם, כי הגבולות הסופיים בין ישראל לפלסטינים, לאחר שיבוצעו החילופים ההדדיים עליהם שני הצדדים יסכימו, יהיו שונים מגבולות 1967.
המקורות של תיקדבקה מציינים, כי בכך חזר הנשיא אובמה, אל נוסח המכתב שנתן הנשיא בוש לראש הממשלה דאז אריאל שרון בשנת 2004.
למרות שבישראל נעשה בימים האחרונים מאמץ גדול להוכיח כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הפריז בתגובותיו לנאום הראשון של אומבה, הרי שביום א' הוכח כי הקו שנתניהו נקט היה נכון, ולהעמדת עמדת התגובה הנוקשה של ממשלת ישראל, היה לפחות חלק בשינוי עמדותיו של אובמה.
גורם אחר שיש לזקוף לזכותו את השינוי הדרמטי הזה בעמדות של אובמה, הייתה דעת הקהל והתקשורת האמריקנית. רוב העיתונים האמריקנים, ובראשם ה'וושינגטון פוסט' קבעו כי דברי אובמה הם תמיכה בעמדותיו של יו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, במטרה להחזירו לשולחן המו''מ המדיני, וכי המדיניות הזו הונחתה על בנימין נתניהו תוך זמן קצר של כמה שעות בהפתעה, כאשר ברור מראש כי מדובר במדיניות לא ריאלית.
שינוי מרכזי נוסף במדיניות אובמה, לה הנשיא העדיף לקרוא 'הבהרת הדברים מיום חמישי', הייתה הנקודה של נסיגת צה''ל מהירדן ומהגדה המערבית.
בעוד בנאום על המזרח התיכון תיאר הנשיא מצב בו המדינה הפלסטינית תהייה בעלת גבולות משותפים עם ירדן, מצרים, וישראל, מבלי שהזכיר בכלל כי בשטח צריכים להיות מובטחים סידורי הביטחון הדרושים לישראל, הרי ביום א' אמר הנשיא כי נסיגת צה''ל מגבולות אלה ומשטחי המדינה הפלסטינית, עליהם יוסכם במו''מ, תהייה הדרגתית ותהייה תלויה ביכולתה של המדינה הפלסטינית וכוחות הביטחון שלה, לקבל עליהם אחריות למנוע פעולות טרור נגד ישראל, והברחת נשק לתוך שטחיה. במילים אחרות, אם המדינה הפלסטינית לא תמנע פעולות כאלה, לא תהייה נסיגה של צה''ל.
המקורות של תיקדבקה מציינים כי מדובר בשינוי עמדה חשוב ביותר המתקרב מאוד לתפישת הביטחון הישראלית.
הנשיא אובמה לא חזר בו מההגדרה של מדינה פלסטינית ש'איננה צבאית' non-militarized במקום המונח שהיה מקובל עד עתה 'מדינה מפורזת' demilitarized, משום שאם הפלסטינים זקוקים לכוחות צבא כדי להלחם בטרור, הם אינם יכולים להיות מדינה מפורזת. זו גם הייתה הסיבה מדוע הנשיא הדגיש כי שתי המדינות, גם ישראל, וגם הפלסטינים רשאים להגנה עצמאית.
אובמה מנה שלוש סיבות עיקריות מדוע אי אפשר יותר לדחות את הכרעות לגבי המו''מ לתקופות מאוחרות יותר:
1. הגידול הדמוגרפי של הפלסטינים היושבים מערבית לירדן. כלומר בין הירדן והים התיכון.
2. התפתחויות בטכנולוגיות הצבאיות, אשר לא תאפשרנה לדעתו לישראל להתגונן בפניהן על ידי המשכת נוכחותה הצבאית בגדה המערבית. הנשיא לא אמר לא זאת, אולם הוא התכוון לפיתוח המהיר של טילים ארוכי וקצרי טווח בידי אויבה של ישראל, בעיקר איראן וסוריה.
3. קם דור חדש של ערבים צעירים, שיוצר מציאות חדשה בעולם הערבי, ( הכוונה למרד הערבי), שישראל איננה יכולה להתעלם ממנה. במציאות כזו, ישראל, לדברי הנשיא, איננה יכולה להסתפק בחוזי שלום עם מנהיג ערבי אחד או שניים.
נקודות חשובות אחרות בנאומו של אובמה היו: קריאה אישית של הנשיא לחמס לשחרר את גלעד שליט. הנשיא התחייב להמשיך לשמור על עליונותה הצבאית והטכנולוגית של ישראל, ולמנוע מאיראן השגתו של נשק גרעיני. הנשיא אמר כי החמס לא יכול להיות חלק ממשלה פלסטינית המנהלת מו''מ עם ישראל, אם לא יקבל עליו את 4 עקרונות הקוורטט, ביניהם הכרה בישראל והפסקת פעולות הטרור נגדה. כמו כן הבטיח הנשיא להלחם בכל ניסיון של דה-לגיטימציה של ישראל באו''ם ובמוסדות בינלאומיים.