אופס! לפתע פתאום נגוזה תוכנית פאוול! דברי פאוול כוללים איום אמריקני על ערפאת.

שר החוץ האמריקני קולין פאוול אמר ביום ראשון, 18.11 , כי אין ולא הייתה תוכנית פאוול. מדוע? פשוט מאוד משום שישנה תוכנית אמריקנית ששמה תוכנית מיטשל, וארצות הברית דבקה בה. אופס! הלכה לה לתקשורת הישראלית תוכנית השלום של פאוול! אופס! נישאו ברוח דבריהם, ניתוחיהם ונבואותיהם השחורות של שמעון פרס, יוסי שריד, יוסי ביילין, דליה איציק, ועוד כמה שרים וחברי כנסת יודעי דבר כי אם אנחנו לא נוותר מיד לפלסטינים בעניין הפסקה מוחלטת של הטרור, ארצות הברית תכפה עלינו פתרון כפוי של הקמת מדינה פלסטינית בעוד האש והטרור הפלסטיני נמשכים.
אבל היה עוד משפט חשוב אחד בדבריו של פאוול. פאוול אמר כי ארצות הברית רוצה לראות תוצאות!וכאשר ארצות הברית אומרת כיום, שלא כמו פעם בקמפ דיוויד, פריס, קהיר, שארם א שייח, טאבה וושינגטון, שהיא רוצה לראות תוצאות, היא רוצה לראות אותן. ואם היא לא תראה אותן, היא תפעל נגד מי שאינו משיג ומראה בפומבי את התוצאות. שנים הסבירו לנו, מפנים ומבחוץ, כי כל מה שמתרחש בעולם הערבי והמוסלמי וביחסיו עם העולם הערבי, קשור בעבותות לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
ותמיד אמרו לנו, כי ישראל חייבת לזכור זאת בכל צעד מצעדיה, בכל מילה ממלותיה. אם נמנה כאן את מספר הנשיאים, ראשי הממשלות, שרי החוץ, ראשי ארגונים בינלאומיים, ואת מספר הישראלים אשר קבעו את מדיניותם, אמרו, טענו, כתבו ותירצו את צעדיהם הפוליטיים, הצבאיים והכלכליים לפי הנחה זו, הרי שהמקום באתר חדשות זה ובעוד כמאה אתרים אחרים, לא יספיק. רק בשבוע שעבר היו עוד ישראלים אשר הוסיפו ואמרו כי ממשלת ישראל במעשיה ודיבוריה מעמידה את עצמה מחוץ לקואליציה העולמית הנלחמת בטרור.
תיקדבקה כתב ואמר כבר כמה פעמים כי אנשים ופוליטיקאים אלה לא רק שחיים בעולם של אתמול ולא רק שאינם מבינים מה עומד להתרחש מחר, הם גם אינם מבינים או אינם רוצים להבין ולדעת מה מתרחש היום. פעם, עד לא מזמן, רק לפני קצת למעלה מחודשיים אפשר היה עדיין, למרות החריקות והצרימות, לשחק על הנימות השחוקות האלה. בוושינגטון היו עדיין כמה גורמים, בעיקר בסטייט דפרטמנט ובקהילה היהודית, שהשתמשו בנימוקים האלה כדי להפיל עלינו, כלומר על דעת הקהל בישראל פחד.
כל הגורמים האלה התעלמו בכוונה מהעובדה שאחרי ה-11 בספטמבר, יום הפיגועים הקשים בניו יורק ובוושינגטון הכל השתנה. אמריקה, אינה רוצה לשמוע יותר את מה שהאמריקנים מכנים בעצמם את הבולשיט הזה. אמריקה אינה רוצה יותר לדעת אם לעולם הערבי, האירופאי או לכל עולם אחר יש השגות לגבי הקשר בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובין בעיית מלחמת הפילים בזמביה או בעיית הטרור המוסלמי-וואהבי בערב הסעודית. ארצות הברית אינה רוצה לשמוע עם אסד חושב או לא חושב כי ישראל היא מדינה טרוריסטית, כן או לא ואם מובראק חושב כי ראש ממשלת ישראל אריאל שרון הוא רוצח צמא דמים, לפי הגדרתו של הנשיא המצרי.
דרך אגב, מה כבר ההבדל בין ההגדרה הזו של נשיא מצרים ובין הטלוויזיה של אבו דאבי המראה את שרון שותה מתוך פחית קולה אמריקנית דם ערבי? כלומר השנאה היא לא רק נגד ישראל, אלא השנאה היא גם נגד ארצות הברית המפציצה באפגניסטן. ולכן ארצות הברית שיודעת זאת, ואינה רוצה לשמוע את האירופאים ולא הישראלים ולא את אף אחד, רוצה לדעת עם אסד ילחם וישמיד את חיזבאללה ואת הארגון לשחרור פלסטין של אחמד ג`יבריל , כן או לא. ואם אסד לא ירצה לעשות זאת, ארצות הברית תעשה זאת בעצמה.
ארצות הברית רוצה לדעת עם חוסני מובראק מוכן לעקור את תכפיר אל הג`רה ואת הג`יאהד המצרי האיסלמי מהשורש, כן או לא? וארצות הברית רוצה גם לדעת כי אם היא תדרוש ממובראק ומאסד גם יחד לפעול נגד החמס והגיאהד האיסלמי הפלסטיני, הם ואתם וערפאת יעשו זאת, כן או לא? ואם התשובה תהייה, ברגע המבחן לא!, כפי שעכשיו מנהיגים אלה אומרים, ארצות הברית תפעל גם נגדם או תסלק אותם מהדרך כדי שהם לא יפריעו לה.
זה אולי נשמע רע, זה אולי לא תרבותי או נימוסי, זה אולי נשמע תוקפני, אפילו תוקפני מאוד, אבל בינתיים, נכון לרגעים אלה בהיסטוריה האנושית, זה גם נכון מאוד. זו לא קפריזה אמריקנית. אחרי ה-11 לספטמבר, ארצות הברית יודעת כי אם היא תמשיך לשמוע לכל אלה שאומרים מה יגידו הערבים והאירופאים המנסים להזדנב אחריהם, היא תפסיד את המלחמה בטרור והיא תשקע בשיתוק ובאפס מעשה. ארצות הברית מאמינה כי ההאזנה שלה לקולות האלה והשלמתה אתם במשך שנים רבות, היו אחד הגורמים העיקרים שהביאו להיווצרות התנאים להתקפה הטרור עליה ב-11 בספטמבר.
ולכן מקורות תיקדבקה בוושינגטון ואצל ההנהגה הפלסטינית יכולים למסור כי כאשר מספר מנהיגים פלסטינים ניסו בימים האחרונים לדבר על ליבה של וושינגטון כדי לנסות ולהפוך את נאומו של שר החוץ האמריקני לפרו פלסטיני, ענו להם האמריקנים בזו הלשון: תראו אין לנו בעיה להודיע שאנו בעד הקמת מדינה פלסטינית ואנחנו מוכנים להוסיף לנאום זה או אחר עוד כמה הצהרות ידידותיות לפלסטינים ולערבים, אבל…בתנאי אחד, שמדינה פלסטינית תהייה מדינה שתלחם נגד הטרור הפלסטיני. מדינה שלא תלחם נגד הטרור, אין לנו צורך בה.
ולכן ראש הממשלה אריאל שרון יכול היה לומר ביום ראשון למנהיגי אירופה שבאו לראותו, בקומה זקופה וללא גמגום, כי עליהם להפסיק לתת כסף לערפאת ולרשות הפלסטינית כי הכסף הזה משמש למימון הטרור. וכי על הפלסטינים להפסיק ל-ג-מ-ר-י את הטרור! ולכן לאירופאים לא היה מה לומר לו. ולכן ערפאת ימשיך בטרור, למרות שהוא יודע כי בסופה של הדרך הוא מסתכן בהתקפה אמריקנית על בסיסי הטרור הפלסטינים בלבנון ובשטחי הרשות הפלסטינית. ערפאת הוא ערפאת. הוא תמיד הגיב על איומים ומצבים כאלה בהגברת הטרור. יש להניח כי הוא יעשה כך גם הפעם. ההבדל היחיד בין העבר ובין ההווה הוא כי עד עתה חיכתה לו תמיד מעבר לפינה ישראל. עכשיו מחכה לו גם ארצות הברית.

Print Friendly, PDF & Email