אוקראינה הכריזה על גיוס כללי. איך העימות הרוסי-אמריקני-אירופאי משפיע על המזרח התיכון?

90 דקות נמשכה שיחתם של נשיא ארה''ב אובמה, ונשיא רוסיה פוטין, רק כדי להבהיר את מה שהיה ידוע מראש, כי פוטין לא יזוז מעמדותיו, ולא יסיג את כוחות הצבא הרוסיים מחצי האי קרים. יתרה מזאת, המסר של פוטין שהיה חבוי בין המילים הדיפלומטיות הייה ברור מאוד: אם אובמה, או האירופאים, לא יפעלו לסלק את המשטר הזמני בקייב, אותו פוטין כינה משטר של 'כנופיות ופשיסטים', רוסיה תמשיך להשתלט על שטחים במזרח אוקראינה בהם מתגוררים אזרחי אוקראינה ממוצא רוסי, ודוברי השפה הרוסית, עד שהמשטר הזמני ייפול.
אם המערב לא יסלק את המשטר הזה, קיימת סכנה של התנגשות בין צבא רוסיה והאלמנטים האנטי-רוסיים באוקראינה.
נראה, כי פוטין ימשיך לעשות בדיוק ממה שהנשיא אובמה הזהיר אותו, כלומר 'הפרה ברורה של הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה'. ‘clear violation of Ukrainian  ‘sovereignty and territorial integrity .  
האיום של אובמה, כי רוסיה תמצא את עצמה מבודדת, והקולות הנשמעים מוושינגטון, כי אובמה  ומנהיגים אירופאים, לא יבואו כמחאה לוועידת ה-G-8 שתיערך הקיץ בסוצ'י, נשמע כאיום חלול. 
פוטין כבר עמד השנה לבד, על במת אולימפיאדת החורף בסוצ'י, מבלי שאף מנהיג מערבי לא בא לטקסי הפתיחה והנעילה, ונראה שאין לו שום בעיה אישית לעמוד גם בנושא האוקראיני לבד.
לכן הניסיונות של ארה''ב והאירופאים, לרסן את פוטין נכשלו וייכשלו.
במקום לרסן את נשיא רוסיה, משימה שנועדה מראש לכישלון, היו צריכים ארה''ב והאירופאים לפעול במהירות או להחליף את המשטר הזמני שעלה לשלטון בקייב כתוצאה מהפיכה, או לתת להבין למשטר הזמני, כי אין לו ברירה והוא חייב לנסות ולהידבר עם מוסקבה, כאשר הבסיס למהלך כזה, הוא ההסכם שהשיגו שרי החוץ של גרמניה, פולין וצרפת בהיותם בקייב בשבוע השלישי של פברואר. הסכם זה מדבר על הישארותו בשלטון של הנשיא הקודם ויקטור ינוקוביץ', והקמת ממשלת חירום לאומית בה ישתתפו האלמנטים הפרו-רוסיים, והאנטי רוסיים במדינה.
ככל שעובר הזמן גם פתרון זה הופך להיות פחות ופחות מעשי.  
הטקטיקה האמריקנית-אירופאית להפעיל לחץ על מוסקבה במקום על קייב, היא טעות אסטרטגית ממדרגה ראשונה הנובעת מחולשה, שתביא בסופו של דבר לפעולות איבה ושפיכות דמים נרחבות.
סימן בולט לכך, היה ביום א' 2.3, כאשר המשטר הזמני בקייב הכריז על גיוס כללי במדינה, כולל המילואים המונים כ-1 מיליון איש.
למשטר בקייב אין כסף להחזיק את כוחות הביטחון בקייב, מהיכן הוא ייקח כסף לצייד, להאכיל, ולהעביר מיליון חיילים מנקודה אחת לשנייה?
צעדים כאלה בקייב, רק מאיצים ועוזרים לפוטין להשתלט על שטחים נוספים של אוקראינה. 
אחר כל האירועים האלה באוקראינה עוקבים ממרחק של  2,000 ק''מ במזרח התיכון, ו-3,500 ק''מ במפרץ הפרסי, מנהיגי ישראל, סעודיה, מצרים, איראן, סוריה, וחיזבאללה.
עבורם קיימות ארבע  מסקנות:
1. בפעם השנייה בשמונת החודשים האחרונים, לאחר שהנשיא אובמה נסוג בו, באוגוסט 2013, מהתחייבותו להתערב צבאית בסוריה ולהביא להדחתו של הנשיא בשאר אסד מהשלטון, לא רק שוושינגטון נסוגה שוב מהתחייבויותיה  כלפי בעלות בריתה, אלא היא מתקפלת מול כל שימוש בכוח. במילים אחרות, אין ואסור לסמוך על  ממשל אובמה בנושאי ביטחון לאומי.
2. כל מי שבחר עד עתה במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי לשתף פעולה עם נשיא רוסיה פוטין, נמצא בצד החזק והמרוויח באזור. המדובר בטהרן, דמשק, חיזבאללה, ובמידה מסוימת גם מצרים.  כל מי שנמצא בצד האמריקני מוצא את עצמו בצד החלש אשר איננו מפסיק לאבד עמדות.
3. כתוצאה של חולשה אמריקנית זו, מעמדן של טהרן ושל דמשק , והצייר הקיים ביניהן ובין חיזבאללה, התחזק.
4. במצב כזה, בו פוטין ורוסיה תומכים בתוכנית הגרעינית האיראנית, אין שום סיכוי לממשל אובמה ולאירופאים, להגיע להסכם סופי עם טהרן על הנושא.
ביום שני 3.3, יבוא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבית הלבן לפגוש את הנשיא אובמה. בהתחשב במשבר הממשיך להתרחב ולהעמיק באוקראינה, תהייה זו פגישה קצרה ונימוסית בין שני המנהיגים. לא יותר מכך!

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות