איזה סיסמא תנצח בבחירות: יוקר המחייה מול המחיר הגבוה של הטרור? חמישה גושים יתחרו בבחירות

בינתיים, שתי הדמויות המרעננות היחידות של מערכת הבחירות לכנסת ה-20, הם חיים ילין, ראש המועצה האזורית חבל אשכול, שעדיין לא רץ בשום מפלגה, ומשה כחלון שהקים השבוע את מפלגת 'כולנו'.
ילין הגיב נכון על ביקורם המאכזב ביישובי רצועת עזה של הזוג המוזר החדש בפוליטיקה הישראלית ציפי ליבני  ויצחק הרצוג-שכבר הכריזו על עצמם כראשי ממשלה ברוטציה, למרות שאין להם כל סיכוי להשיג מטרה זו, כאשר אמרו כי מאחר ואין ביטחון אצל נתניהו הם ידאגו לו.
זו כמובן אמירה ריקה מתוכן, מאחר ואפילו נניח שאם הם יבחרו לתפקיד ראש הממשלה, הם לא ימנעו פעולות טרור פלסטיניות, בדיוק כפי שנתניהו איננו מצליח למנוע אותן. 
ילין אמר ובצדק, כי 'ילדינו נלחמים בטרור, פוליטיקאים צרכים להלחם בזירה המדינית'.
הערה חדה ונכונה זו, היא המשך להערותיו הקולעות של ילין במבצע 'צוק איתן', בהם מתח ביקורת חריפה על תפקוד  הממשלה וצה''ל במלחמה, ויחסם לתושבי עזה.
אפשר וצריך להניח כי חיים ילין יופיע באחת מהרשימות שירוצו לכנסת.
הדמות הרעננה השנייה, אבל היותר בעיתית היא משה כחלון.
לכחלון יש שתי מגרעות: אחת הוא צוחק כל הזמן. הבעיות שהוא מתיימר לפתור אינן מצחיקות אף אחד בציבור הישראלי המיואש כבר מהפוליטיקאים החוזרים ומבטיחים למצוא להן פתרון. מגרעת שנייה, הפתרונות שהוא מציע נשמעים ונראים פשטניים מידי. הסיסמא 'הכול שאלה של נהגת תחרות במשק', היא סיסמא טובה, אבל קיים מעליה סימן שאלה גדול באם היא יכולה באמת לעבוד.
זה שכחלון מספר שהוא נסע להולנד כדי לראות כיצד מחלקים שם דירות לקשישים כדי שיוכלו לסיים את חייהם בכבוד, עדיין אינו מבטיח דירות לאלה שמתחילים את חיי המשפחה שלהם בישראל. 
שאר ההתפתחויות, עד כה, במערכת הבחירות הנוכחית, מצביעות על כך, כי ראש הממשלה ומנהיג 'הליכוד' בנימין נתניהו הצליח להשיג  בינתיים את מטרתו והיא, לאלץ את המפלגות ליצור גושים פוליטיים שיתמודדו ביניהם על השלטון.  כדי להשיג מטרה זו, הוא השתמש בצורה נכונה במה שיתברר עוד כטעות הפוליטית גדולה של הזיווג הרצוג-ליבני.
ליבני הביאה כנדוניה למפלגת 'העבודה' את הדמויות השחוקות והעייפות של מנהיגיה לשעבר של מפלגה זו, אמיר פרץ, ועמרם מצנע, ומספר מועט מאוד של מצביעים אשר הבטיחו לה, כי במקרה שהייתה רצה לבד לא הייתה עוברת את אחוז החסימה.
כל מי שרוצה להתבשם בסקרי דעת הקהל, המדברים כי איחוד זה יזניק את 'העבודה'  למקום הראשון בתוצאות הבחירות, מוזמן לעשת זאת. אבל כל מי שרוצה לקבל מידע מה אומרים סקרי האמת המוסתרים במטות הבחירות, צריך לדעת, כי מפלגת 'העבודה' לא תמריא מהמשבצת בה היא נתונה כיום, של המפלגה השלישית ואולי אפיל הרביעית בגודלה, וכי הכרזותיו של יצחק הרצוג כי הוא ינצח את הבחירות וירכיב את הממשלה הבאה בישראל, שוות להכרזות דומות ריקות שהכריז בעבר ומכריז היום מנהיג 'יש עתיד' יאיר לפיד.
סקרי האמת מראים כי 'יש עתיד' תאבד למעלה מחצי המצביעים עבורה ותהפוך למפלגה קטנה שמספר חברי הכנסת שלה יהיה חד-ספרתי.
מצב זה של לפיד  הידוע לראשי המפלגות, הביא השבוע לבידודו הפוליטי המוחלט, ולעובדה ששום מפלגה לא רוצה לחתום אתו על הסכם עודפים. לכן הדברים של לפיד, כי הבחירות תערכנה בין שלושה גושים, שמאל-מרכז, מרכז, וגוש ימני,  אינם מציאותיים.
הבחירות תערכנה בין חמישה גושים: שמאל-מרכז.('העבודה'-מר"צ) מרכז-ימין (כחלון-ליברמן). גוש דתי. גוש ימין, ('הליכוד' 'הבית היהודי'). גוש הערבי.  מעטים שמו לב לכך, כי בגלל טעות פוליטית קשה ביותר של אביגדור ליברמן, שדאג לעלות את אחוז החסימה בבחירות ל-3.25 אחוז, הוא הביא בכך לאיחוד המפלגות הערביות. גוש חדש זה יכול לקבל, למה שתחשב להפתעת הבחירות ל-13 עד 15 מושבים בכנסת.
המרוץ לגושים הביא לשורה של פילוגים בגוש הימין ואצל הדתיים.  'הבית היהודי' של נפתלי  בנט, וש"ס של אריה דרעי, עומדות בפני פילוג. יש סיכויים רבים, כי בשבוע הבא נראה את הקמתה של מפלגה דתית חדשה, בראשותם של אלי מש"ס, ואורי אריאל, שר השיכון הנוכחי ממפלגת 'הבית היהודי. למפלגה החדשה יש סיכוי טוב לקחת כמחצית הקולות ממפלגות האם שלהן. בכל מקרה, הפילוגים האלה מגדילים את האפשרות כי 'הליכוד' בראשות נתניהו יקבל בבחירות בכנסת קולות נוספים, מאחר והסקרים הסודיים מראים כי הצעירים במפלגות אלה החלו השבוע לחזור 'לליכוד'.
מעבר לנקודה עליה נתניהו התלונן השבוע, כי התקשורת הישראלית התגייסה להפילו,  כשהיא מרחיקה בתיאוריה עד כדי העלאת גיחוך אצל ציבור הבוחרים, ארבע הבעיות הגדולות העומדת לפניו הן:
1. כמו כל מנהיג אחר הנמצא בשלטון שש שנים, הציבור שכבר מאס בו  מכיר היטב את רוב חולשותיו, אבל מסכים אתו שאין באופק אף דמות חדשה-ישנה שכדאי להעביר אליה את השלטון. בכל המפלגות, כולל ה'ליכוד',  אין אף דמות מדינית, כלכלית, או ביטחונית רצינית ברמה לאומית אליה אפשר להעביר היום את השלטון.
2. איזה מערכת בחירות ינהל נתניהו?
עד עכשיו אנשי נתניהו, נמצאים במודל של תגובות. לרוב אלה הן תגובות טיפשיות וחסרות השפעה. לדוגמא: אם ליבני והרצוג טוענים שאין ביטחון, התשובה של אנשי נתניהו היא שהוא יילחם באל קעידה בעיראק ובלבנט ISIS. 
נתניהו לא יילחם באל קעידה ISIS, אלא אם כן  ישראל תותקף ישירות על ידי ארגון הטרור. הסיבה לכך פשוטה מאוד. הבסיסים של אל קעידה ISIS, נמצאים במצרים, ירדן, עיראק וסוריה, טריטוריות בהן צה''ל יתקשה לפעול.
בעיה נוספת העומדת לפני נתניהו, היא החשאיות המוחלטת, המוצדקת כשלעצמה, בה הוא אופף את הפעילות הצבאית הישראלית מחוץ לגבולות ישראל, בייחוד בסוריה.
בזמן האחרון חלו סדקים בחומת סודיות זו, מאחר ויש גבול לפעולות חשאיות במזרח התיכון, ותמיד ישנם גורמים המוכנים לחשוף אותן.
3. אירועים בלתי צפויים פוליטיים-צבאיים בישראל, או מסביבה, היכולים לערער את מערכת הבחירות של נתניהו. אם אנשי ממשל אובמה אומרים, שהם יעשו את הכול כדי להפיל את נתניהו, ( קראו את הידיעה הבלעדית של תיקדבקה מ-6 לדצמבר), אפשר לסמוך שבאמתחתם כבר מוכנות כמה הפתעות כאלה.  בהקשר זה צריך וכדאי לזכור, כי ממשל אובמה נכשל כבר בכמה מהלכים כאלה במזרח התיכון, וזו לא תהייה הפתעה גדולה באם ייכשל במהלך כזה גם בישראל.
4. הבחירות תתקיימנה בעוד שלושה חודשים…בהם הכול יכול להתרחש.   

 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות