איך אהוד אולמרט ועמיר פרץ ניסו להרוג את דוח וינוגרד טרם פרסומו, ואיך הוועדה הצליחה לסכל את תוכניותיהם.

תיקדבקה: צריך לשבח את כושר הארגון של ראש הממשלה אהוד אולמרט, ושר הביטחון עמיר פרץ שמיהר לחקות אותו, על מכונת יחסי הציבור הפוליטית שהם הקימו כדי להרוג את דוח וועדת וינוגרד לפני שפורסם.
הפעולה הזו התבצעה בשלושה שלבים:
1. הדלפה מוקדמת של חלקי הדוח, החל מיום ו' 27.4, תחילה בערוץ 10, ואחר כך בשאר אמצעי התקשורת. המטרה שהושגה: להביא לכך שכלי התקשורת יחזרו אין ספור פעמים על הקטעים המודלפים, עד שלציבור הישראלי יימאס כל כך לשמוע את השמות 'ווינוגרד' ו'אולמרט', כך שביום ב' 30.4 בעת פרסום הדוח, רוב הישראליים כבר לא ירצו או לא יקשיבו יותר למסקנותיו.
כמובן שצריך לשאול מהיכן הם או אנשיהם ידעו את הכתוב בדוח?
על כך יש יותר מתשובה או אפשרות אחת, אולם זו המתקבלת ביותר על הדעת משרטטת את הסצנריו הבא: דוח הוועדה הוא ספר המונה 300 עמודים. ספר כזה צריך לעבור הגהות ותהליך הדפסה בבית דפוס. כל מי שמתמצא קצת בתהליכי דפוס, יודע כי הגהות רבות מחליפות ידיים רבות, ובכל תהליך הדפסה ישנם עשרות ואפילו מאות עותקים המודפסים לניסיון ונזרקים לאחר מכן לפח. אפילו הצוות הטכני של הוועדה, שנעזר במנגנון הטכני של משרד ראש הממשלה, דאג להשמיד את כל ההגות, ועותקי הניסיון, אפשר וצריך להניח כי יותר מעותק אחד שלם או חלקי, הגיע לידי מי שהיה צריך להגיע, וכבר היו דברים מעולם.
2. להדלפה נבחרו הקטעים הכי חריפים ונפיצים הנמצאים בדוח, שהודלפו תוך שימוש מעולה בכלים של פסיכולוגית המונים. תחילה הודלפו (ביום ו') הידיעות כי ראש הממשלה אהוד אולמרט לא ניהל את המלחמה ונגרר בפזיזות אחר הרמטכ"ל. ביום א' 29.4 פורסם בבוקר כי אולמרט איננו מתכוון להתפטר. זו הייתה פעולת ריכוך לקראת הדלפת השיא ששודרה בערב, לפיה הדוח קובע כי אולמרט 'כשל' בניהול המלחמה. גם הודלף כי בדוח מופיעה כמה פעמים המלה 'כישלון'. עכשיו לאחר שהקטע המאשים את אולמרט ישירות בכישלון במלחמה כבר פורסם, האפקט שלו החל לאט לאט לשקוע. אנשים כבר שמעו וקראו את הגרוע ביותר, ואם הם ישמעו זאת שוב פעם ביום ב' זה כבר לא ייעשה עליהם רושם גדול. כך יצרו אולמרט ואנשיו את מרווח הזמן והנשימה הדרושה שלהם מסביב לפרסום הדוח.
3. עמיר פרץ שר הביטחון ואנשיו שלא היו מוכנים ומתוחכמים באותה צורה בה היו אנשי ראש הממשלה, והסתכלו כמה שעות פעורי פה במומחיותם וזריזותם של אנשי ראש הממשלה, התעשתו עד מהרה. עמיר פרץ ואנשיו גייסו והקימו מסביבם קבוצה של עורכי דין ממולחים, חלקי לשון, ( מהיכן הכסף? מתקציב הביטחון? או מיגון היישובים?) שאפילו הרחיקו לכת מאנשי ראש הממשלה. מי שהקשיב לדברי עורכי דין הבין כי מה שוועדת וינוגרד החליטה, פשוט איננו נכון, וכי העובדות בשטח היו שונות לגמרי. כלומר, וועדת וינוגרד, כך טענו עורכי הדין, טועה עוד בטרם פרסמה את הדוח שלה.
במצב זה צריך לשאול שלוש שאלות.
א. התקשורת ידעה בדיוק מהיכן ההדלפות באות. מדוע היא שיתפה פעולה עם אנשי ראש הממשלה במערכה שלהם? בעוד שכלפי הציבור הוצג כאילו המדובר בדיווח בלתי תלוי שבא ממקורות בוועדת וינוגרד עצמה, או ממקורות עלומים.
ב. מדוע התקשורת אפשרה לצבא של עורכי דין פרטיים להופיע בשמו של שר הביטחון עמיר פרץ ולדבר בטון ובצורה, כאילו הם מייצגים את מערכת הביטחון, וכל סודות המלחמה גלויים ופתוחים לפניהם, ורק הם יודעים את האמת הצרופה?
ג. וזו הנקודה-השאלה העיקרית. בזה עוסקים ראש הממשלה ושר הביטחון במדינת ישראל? הישרדותם האישית והפוליטית חשובה יותר מהישרדותה של מדינת ישראל?
התשובה היא: כן!
את כל זה ראו, שמעו, וידעו חברי הוועדה. הם גם שתקו, ולא העירו אפילו הערה אחת עד יום בשני 30 באפריל שעה 5 אחה"צ. אז הנחיתה הוועדה את מכת הנגד שלה, כאשר הוציאה את פסק הדין החמור ביותר שהוצא אי פעם בתולדות 59 שנות מדינת ישראל על ראש ממשלה, שר ביטחון, ורמטכ"ל, ועל הממשלה כולה. זה היה פסק דין מוות פוליטי ואישי על ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ, ועל הרמטכ"ל לשעבר רב אלוף דן חלוץ. פסק דין מסוג שאף אחד מהשלושה בוודאי לא אולמרט ולא פרץ, ולא צבא יועצי התקשורת והאסטרטגים שלהם העלו בחלומותיהם הגרועים. בדברי השופט אליה וינוגרד, אשר לא נכללו בטכסט המודפס, אפשר היה למצוא רמזים, כי זו היא רק תחילתה של הביקורת, ובקרוב צפויים לצאת מהוועדה מכתבי אזהרה. כלומר הביקורת בעתיד הקרוב תהייה הרבה יותר קשה ונוקבת.