איך הופכים כשלון ל'הצלחה'. למה ציפי ליבני לא טיפלה בנושא מעצרים של פוליטיקאים וקצינים בכירים, כאשר הייתה שרת המשפטים והחוץ? למה שר הביטחון אהוד ברק אומר בווינה כי יש עוד זמן לטפל בתוכנית הגרעינית האיראנית באמצעים דיפלומטים, כאשר שרת החוץ האמריקנית קלינטון אומרת שכל הצעדים הדיפלומטים נכשלו?

תיקדבקה: יש מה שהוא לקוי מאוד בדרך בה הפוליטיקאים הישראליים מנתחים, מציגים, ומבצעים את מדיניותם. ברוב המקרים אין קשר בין דבריהם ומעשיהם ובין המציאות בשטח. וכאשר המציאות באה וטופחת על פניהם, הם מתנערים לפתע ומצהירים הצהרות שאם היו משמיעים ומיישמים אותן קודם לכן לא היו מוצאים את עצמם במצבים כאלה.
קחו לדוגמא את מנהיגת 'קדימה' ציפי ליבני, שהייתה שרת המשפטים והחוץ של מדינת ישראל בין השנים 2005 ועד תחילת 2009.
אם הייתה אומרת במשך 4 שנים בו מילאה את תפקיד שרת החוץ, וזו הייתה חובתה, את אותם דברים שהיא אמרה ביום ג' 15.12, כי לא אכפת לה אם ישמעו את הדברים בלונדון, והיא מוכנה לומר אותם גם באנגלית, 'כן שיפוט, לא שיפוט, כן אמירות לא אמירות, כן צווי מעצר, לא צווי מעצר'. 'זהו תפקידה של הנהגה ומבחינתי הייתי חוזרת על כל ההחלטות (בדבר מבצע עופרת' יצוקה') אחת לאחת'.
דברים אלה נאמרו, לאחר שביום ג' בבוקר התברר כי בית משפט בריטי כן הוציא נגדה צוו מעצר בגלל פשעי מלחמה שהיא אחראית על ביצועם ברצועת עזה.
ציפי לבני לא נשמעה כל כך נמרצת והחלטית, כאשר האלוף דורון אלמוג מי שהיה מפקד פיקוד דרום, לא יכול לרדת מהמטוס בלונדון בספטמבר 2005 בגלל צו מעצר דומה. אז ליבני אמרה: 'אזרח ישראלי שלא יכול לדרוך על אדמת בריטניה בגלל היותו חייל לשעבר, זה לא מקובל עלי כשרת משפטים ואינני מתכוונת לעבור על כך לסדר היום, בכוונתי לפעול מול האירופים כדי לפתור את הסוגיה'.
מאחר וליבני לא פעלה כפי שהיא אמרה, היא מצאה את עצמה, 4 שנים לאחר מכן כמעט באותו מצב בו מצא את עצמו האלוף דורון מיל. דורון אלמוג.
למה ליבני לא פעלה, כאשר התברר כי שני רמטכ"לים של צה"ל לשעבר דן חלוץ, ומשה יעלון אינם יכולים להגיע, בגלל אותה סיבה ללונדון או למדריד? מדוע אז ליבני לא אמרה את הדברים באנגלית ברורה, אלא המשיכה לנסוע ללונדון ולהתקבל שם אצל ראשי הממשלה בדאוניג סטרייט מס' 10, בעוד שקציני צה"ל הבכירים אינם יכולים לעשות זאת?
לומר כיום בתל-אביב, לאחר שגם נגדה הוצא ובוטל צו מעצר, את הדברים הנמרצים שהשמיעה, זה כבר מאוחר וחסר תועלת. ליבני הייתה צריכה להשמיע את הדברים בלונדון אז, לפני שנכנסה למעון ראש הממשלה הבריטי.
אותם הדברים אמורים לגבי שר הביטחון אהוד ברק.
ביום שני 14.12, אמר ברק בעת ביקור בווינה, <כי יש עוד זמן לטפל בתוכנית הגרעינית האיראנית בדרכים דיפלומטיות, וצריך להתרכז עכשיו בנושא הסנקציות על איראן.
כמה שעות לאחר מכן, אמרה שרת החוץ האמריקנית הילארי קלינטון לכתבים בוושינגטון דברים סותרים והפוכים מדבריו של ברק. קלינטון שהיה לה, לפי הדיווחים בעיתונות האמריקנית מיום ג' 15.12, 'להראות מעט מאוד (הישגים) לאחר כמעט שנה של מגעים דיפלומטים עם איראן בנושא תוכניתה הגרעינית, אמרה: 'אינני חושבת שמי שהוא יכול לפקפק בכך שהניסיון שלנו ליצור מגע (עם טהרן) הניב תוצאות דלות ביותר מבחינת השגת תגובה חיובית כלשהי מהאיראנים'. ציטוט המקור: Hillary Rodham Clinton conceded Monday that the White House has little to show for nearly a year of diplomatic engagement with Iran over its nuclear ambitions. I don't think anyone can doubt that our outreach has produced very little in terms of any kind of a positive response from the Iranians
במילים אחרות, עברה שנה שלמה של מגעים דיפלומטיים עם איראן שהביאו לאפס תוצאות. על סמך מה שר הביטחון אהוד ברק עדיין תולה תקוות בצעדים דיפלומטיים ובסנקציות שאף פעם לא הוכיחו את עצמן כיעילות?
המכנה המשותף בין ציפי ליבני וברק גלוי לעין ולאוזן: עד כמה שאפשר להימנע מתיאור המציאות האמיתית בשטח, כדי שהדבר לא יחייב אותם לפעול.
מה הפלא שלאחר זמן מופיעה המציאות, תמיד בצורה פתאומית בלתי צפויה, וטופחת על פניהם.