איך ומדוע הורגים את ניסיון ההתנקשות הפלסטיני באהוד אולמרט?

תיקדבקה. צריך וכדאי להיזהר מאוד במידע שמסר ראש השב"כ יובל דיסקין ביום א' 21.10, לממשלה על החוליה הפלסטינית שנתפסה-שוחררה-ושוב נתפסה, לאחר שתכננה להתנקש בחייו של ראש הממשלה אהוד אולמרט. לאחר הפרסום הראשוני כי התנקשות הייתה צריכה להתבצע בעת ביקורו של אולמרט ביריחו ב-6.8, בעת ששיירתו של אולמרט עמדה להיכנס לעיר, נמסר לנו מפי חוגים עלומים, כי המודבר למעשה בניסיון התנגשות מוקדם יותר, שנועד להתבצע בחודש יוני, כלומר חודשים לפני כן בעת ביקור מתוכנן קודם של אולמרט בעיר. במילים אחרות המידע כי היה ניסיון להתנקש בחייו של ראש הממשלה, נמסר לציבור בישראל 5 חודשים לאחר שהתרחש. אותם מקורות היו מוכנים לומר, כי המתנקשים החלו באיסוף מידע, ובכוונתם הייתה לפתוח באש על שיירת ראש הממשלה כאשר זו תיכנס ליריחו.
בכל מדינה מתוקנת אחרת כאשר הממשלה ושירותי הביטחון מפרסמים על ניסיון התנקשות בראש המדינה, היה ראש שירות הביטחון הכללי, במקרה זה יובל דיסקין, מופיע במסיבת עיתונאים ומוסר 6 פרטים בסיסיים.
1. זהות המתכננים או המתנקשים.
2. באיזה דרך ובאילו כלי נשק, הם התכוונו להרוג את אהוד אולמרט.
3. איזה גורם עמד מאחוריהם? או שהם פעלו בעצמם.
4. עד איזה מידה נשקפה סכנה לחייו של ראש הממשלה.
5. מה העלתה חקירת העצורים.
6. האם לאחר ניסיון ההתנקשות הוחמרו הוראות הכניסה של אישים ישראלים לערי הגדה המערבית. מאחר וידוע כי במשך החודשים האחרונים ביקרו אישים ישראליים אצל אבו מאזן ברמאללה.
זו כמובן יכלה להיות מסיבת עיתונאים, של מונולוג, בו הדובר מוסר כמה פרטים בסיסיים, ואינו עונה לשאלות.
ואם ראש השב"כ דיסקין, לא רצה להופיע במסיבת עיתונאים כזו, ראש הממשלה אהוד אולמרט היה חייב, לתת לו הוראה לעשות זאת.
ברגע שמי שהוא החליט שלא לעשות זאת, נוצר הרושם הבלתי נמנע, כי המודבר ברעיון להתנקשות באולמרט, כמוהו היו ויש אצל ארגוני הטרור הפלסטינים, במשך השנים, כמה וכמה 'רעיונות' כאלה, אבל לא בניסיון רציני שהגיע לידי הבשלה מקצועית. כתוצאה מכך, קשה שלא להשתחרר מהרושם, כי המידע הזה נמסר בשבוע שעבר לשרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס, וביום א' 21.10 לנו, כאמצעי של ראש הממשלה להימלט מוועידת אנאפוליס, שלא הוא ולא הפלסטינים, וגם רוב מדינות ערב, אינם רוצים לבוא לשם.
אם הפלסטינים רוצים לרצוח את אולמרט, איך אפשר לשבת אתם ליד שולחן אחד?
את ההיגיון הזה, כי כל עוד הפלסטינים רוצים לרצוח ישראלים, אפשר וצריך לדבר אתם, אבל ברגע שהם מתכוונים לרצוח את אולמרט, זו כבר אופרה אחרת, אפילו האמריקנים מתקשים לבלוע. לכן לא צריך להתפלא כי ידיעה דרמטית זו זכתה למעט מאוד תשומת לב בכלי התקשורת הבינלאומיים.
מאחר ואזרחי מדינת ישראל, שהיא מדינה דמוקרטית, השלימו באחרונה עם העובדה כי הם חיים במדינה בה ראשיה החל מראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק, וראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, שותקים ואינם אומרים דבר, גם ניסיון ההתנקשות בראש הממשלה נכנס לקטגוריית הנושאים עליהם לא מדברים.
עכשיו יש לנו כבר רשימה ארוכה של נושאים עליהם איננו יכולים, ולפי דעתם של מנהיגים אלה, איננו צריכים לדעת עליהם דבר.
1. התקיפה הישראלית בצפון סוריה ב-6.9.
2. נסיעתו הבהולה של אולמרט לפוטין. האם באמת אולמרט הצליח לעכב משלוח של דלק גרעיני רוסי לאיראן.
3. תוצאות ביקורה של קונדוליסה רייס.
4. על מה בדיוק ראש הממשלה אולמרט דן ב-7 שיחותיו פנים מול פנים עם אבו מאזן.
5. ועכשיו, הנושא של ההתנקשות בחייו של אולמרט.
במצב כזה של דברים, הרשימה הזו רק תלך ותתארך.

Print Friendly, PDF & Email