איך ומדוע הכישלון בחיסולו של מוחמד דף, דחה שוב את מהלך ההכרעה של צה"ל במלחמה?

תקיפת חיל האוויר ביום ג' 19.8, בשייח' רדואן, שם נהרגו שני בני משפחת מוחמד דף, המפקד של הזרוע הצבאית של החמאס, וודאד מוסטפה חרב דף בת 28, בנו עלי מוחמד דיאב דף בן ה-8 חודשים, וצעיר בשם אחמד רבאח דילו בן ה-18, איש מערך הטילים של החמאס, כאשר בצהרים ביום ד' 20.8, נמסר כי מתחת להריסות הוצאות עוד שלושה גופות, הייתה צריכה להיות מהלך של הכרעה מודיעינית במלחמה. כלומר, התקיפה הייתה צריכה להסתיים בחיסולו של מוחמד דף.
אולם נכון ליום ד', מהלך ההכרעה המודיעיני, לא בוצע, ובמקום גופתו של מוחמד דף, קבלנו גופות של בני משפחתו. בצהרים הודיעה רשת 'אל ג'זירה', כי מוחמד דף לא נפגע בהתקפה, וכי הוא חי.
אי אפשר לסמוך  על הודעת 'אל ג'זירה', אם כי יכול מאוד להיות שהיא נכונה, משום שהרשת הזו איננה רשת עיתונאית אמינה, אלא רשת שמשדרת את הל"פ-מלחמה פסיכולוגית של החמאס. גם אם דף הייה נהרג, או נפגע, החמאס לא היה רוצה להודות בכך, משום שהדבר לא רק היה פוגע במוראל של לוחמיו, ומראה עד היכן החדירה המודיעינית הישראלית לצומת הצבאית המרכזית של החמאס הגיעה, אלא גם היה הופך את המהלך שלו להמשכת המלחמה לחסר ערך.
אבל לפי כל הסימנים, דף לא נפגע, ואם נפגע הוא לא נפגע בצורה אנושה, אשר תמנע ממנו להמשיך ולנהל את המלחמה.
במילים אחרות, גם כאשר ישראל וצה''ל מנסים כבר מהלך הכרעה במלחמה, מוחמד דף מצליח להמשיך ולהחזיק ביתרון הטקטי שהוא מצליח להחזיק מול צה''ל ב-44 ימי המלחמה.
אבל גם ל''מהלך דף' במלחמה, אם הוא הצליח או לא, יש תוצאות!
ראש הממשלה נתניהו, ושר הביטחון משה יעלון, הראו שוב לאיש ברחוב הישראלי, וגם לחמאס, עד איזה מרחק הם מוכנים ללכת, רק כדי להימנע מלהכניס את כוחות צה''ל לתוך הרצועה, כדי להתמודד עם הזרוע הצבאית של החמאס בקרב פנים מול פנים.
מבחינת האוכלוסייה בישראל הלקח הוא אותו לקח הנמשך כבר ששה שבועות מהתחלת המלחמה: הצמרת המדינית והביטחונית הישראלית, מוכנה להטיל כ-4 מיליון ישראליים, למעלה ממחצית אוכלוסיית המדינה, לתוך מלחמת התשה של טילים, כדי להשיג בשדה הקרב המדיני, את מה שהם מנעו ומונעים מצה''ל להשיג בשדה הקרב הצבאי.
גם הלקח שהחמאס מסיק מזה, הוא אותו הלקח אותו הוא למד כבר מהימים הראשונים של המלחמה.
מאחר ונתניהו ויעלון לא יתנו את הפקודה לצה''ל לתקוף בעומק הרצועה, החמאס יכול בבטחה להמשיך ולחסות תחת המטרייה  הצבאית הישראלית הזאת, מבלי שהדבר יסכן אותו ואת מנהיגיו ומפקדיו. במצב כזה למה לחמאס להסכים לתנאים הישראליים-מצריים להפסקת האש?     
ההפוגה האחרונה בת השבועיים בקרבות והיציאה למשא למתן בקהיר, שנדון מראש לכישלון, היו אמורים לספק לצה"ל יתרון טקטי ברור ומוחץ בהסתייעות במודיעין איכותי שנצבר בתקופה זו. 
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מציינים, כי המדובר באיסוף מידע ממאות השבויים העצורים במחנה מעצר בנגב, ממיפוי מחודש של תאי הלחימה, הזירות והצירים שכבר מוכרים לכוחות הלוחמים ומעזרים טכנולוגיים ומודיעיניים.
לילות הירח המלא האחרונים היו צריכים לתת  לחיל האוויר יתרון תקיפה משמעותי, והנתונים שיחזרו, רובם בזמן אמת ממטוסים וכלי טיס אחרים לא מאוישים, היו צריכים להיות  קריאים, מדויקים ובהירים פי כמה, גם בגלל אכוונות מאוד מדויקות מן הקרקע.
ביום ד' הוברר, כי מנהלי המלחמה הישראלית, מיצו חלקים חשובים של הזדמנות המודיעינית החד-פעמית הזו, בהתקפה אחת על מטרה אחת-מוחמד דף.  
מטה ענק כזה, כמו של החמאס, דורש סבבי אספקה, אוורור ורפואה, חשמל, תקשורת, הגנה, תובלה ועוד, כאשר ההערכה הגסה מדברת על  סדר גודל של 200 איש  הנמצאים בו ומנהלים מתוכו את המלחמה.  אלו יכולים, חלק מהזמן  לשמור בסוד את חלק ממיקום מפקדותיהם התת-קרקעיים, אבל לא כל הזמן.
צריך להניח שנקודות ציון מדויקות, שהגיעו בשבועיים האחרונים לצה''ל,  כבר הוטענו לתוך מחשבי הדרך של פצצות השוקלות קצת יותר מטון של מטוסי חיל האוויר הישראלי.
אבל כאשר משתמשים במידע העצום הזה כדי לפגוע רק במטרה קטנה ומצומצמת אחת, חשובה ככל שתהייה, מבזבזים את כל האשראי המודיעיני הזה, שיכול היה להביא להכרעה במלחמה.  

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות