איך מתקשרת מכת המנע הישראלית על הגרעין האיראני עם הטלפון הסלולרי של גנץ

במערכת הבחירות חזרנו אחורנית 7 שנים לשנת 2012 כאשר חלקים בצמרת הביטחונית והמודיעינית הישראלית כפו אז על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל שר הביטחון דאז אהוד ברק לבטל את תכניתם לתקוף את התכנית הגרעינית של איראן.
כל אלה שהתנגדו אז להחלטה להתחיל בהכנות לתקוף את איראן, היו שלוש שנים לאחר מכן ב-2015, תומכים נלהבים של הסכם הגרעין שהנשיא אובמה השיג עם האיראנים, וראו בו הישג אסטרטגי חשוב.
בין התומכים בהסכם זה, היו מי שהיום הם ראשי מפלגת 'כחול לבן', בני גנץ, גבי אשכנזי ויאיר לפיד.  לפיד היה מראשי המתנגדים הקולניים למסע המדיני של ראש הממשלה נתניהו נגד הסכם הגרעין כאשר הוא טען כי עצם המאבק כולל הופעתו של נתניהו בפני בית הנבחרים האמריקנים ממוטטת את היחסים האסטרטגיים שבין ארצות הברית וישראל.

פרשת הצוללות מחולקת לשתיים. ישנו הפן האסטרטגי, וישנו הפן הפלילי.
בפן הפלילי אותו חקרה משטרת ישראל והפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, הוגשו שורה של כתבי אישום כנד שורה ארוכה של אישים ביניהם אלוף בצה"ל.
אולם  כל גורמי חקירה ומשפט אלה קבעו בצורה מוחלטת, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו לא היה מעורב באף אחת מפרשיות אלה. יתרה מזאת, כל הגופים האלה  קבעו, כי נתניהו קיבל את החלטותיו בנושא הצוללות במסגרת תפקידו המדיני.

הפן האסטרטגי הוא שונה לחלוטין.
הוא היה חלק בלתי נפרד מהמערכה שמתנגדי האופציה הצבאית הישראלית מול תכנית הגרעין האיראני רקחו. כבר לפני תשע שנים ב-2010 וב-2011, הם התנגדו לכך שישראל תרכוש צוללת שישית במספר, דבר שיגדיל את יכולתה של ישראל להנחית מכת מנע על מתקני הגרעין האיראניים, או  תאפשר 'מכה שניה' במקרה שישראל  תותקף על ידי איראן.
היום אנו כבר יודעים, כי לא רק שישראל הייתה זקוקה לצוללת מס' 6, אלא אם היו ברשותה היום לפחות 8 עד 10 צוללות כאלה, מצבה הצבאי-האסטרטגי היה שונה.

לתוך פרשה זו השתרבבה גם פרשת אספקת הצוללות הגרמניות למצרים. פרשה זו מוצגת כאילו היה בכוחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו למנוע את אספקת צוללות אלה לצי המצרי, ורק בגלל להיטותו להרחיב את עסקיהם הפרטיים של קרובי משפחתו מהם הוא עצמו הרוויח כספים, הוא נתן אור ירוק לגרמנים לספק צוללות אלה למצרים.
זו כמובן אשליה, משום ששום ראש ממשלה בישראל לא הצליח אף פעם למנוע לא מארצות הברית, רוסיה, צרפת, גרמניה ובריטניה, לספק מערכות נשק למדינות ערב.
בהקשר זה העלה ביום ד' שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון את המושג 'בגידה'. 
כלומר, ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה הוא אדם שצריך להעמיד למשפט על בגידה במולדת, עבירה בה קיים עונש מוות.
מדובר בחציית כל הקווים, ומדובר באיום ישיר על נתניהו. האומר, אם לא תיכנס לכלא בגלל פרשיות שחיתות תיכנס אליו בגלל בגידה!

המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מציינים, כי הנקודה העיקרית לגבי הצוללות הגרמניות למצרים שונה לגמרי מזו המוצגת בימים אלה על ידי 'כחול לבן' לציבור.
אם נניח שנתניהו היה מצליח לשכנע את הגרמנים שלא למכור את הצוללות למצרים, הם היו יכולים לקנות אותן ברוסיה, סין, או דרום קוריאה. במצב כזה לא הייתה לישראל כל יכולת פיקוח או השפעה על טיב המערכות שיותקנו בצוללות אלה. בגרמניה לישראל כן הייתה השפעה על נושא זה, וזו הייתה הנסיבה האמתית מדוע נתניהו אמר לגרמנים ללכת הלאה עם עסקה זו.
כלומר, השיקול בנושא זה היה שיקול ביטחוני טהור.  

נראה כי שורת הרמטכ"לים שהתנגדו לפעולה נגד איראן חושבים כי הם יצליחו שוב הפעם לכופף את נתניהו, כפי שעשו ב-2012.

בשיא של התקפות ראשי 'כחול לבן' עליו הופיעו, ביום ד' בצהרים, ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו  ויושב ראש וועדת החוץ והביטחון של הכנסת ומי שהיה שנים רבות ראש השב"כ אבי דיכטר כאשר הם מאשימים את ראש מפלגת 'כחול לבן' בני גנץ כשהוא ממשיך במרוץ שלו בבחירות מתוך מטרה להגיע לכיסא ראש הממשלה, תוך שהוא חושף את ישראל לסכנה, שאיראן רק מחכה להתפתחות כזו כדי שתוכל להשתמש בחומר שהצליחה לשאוב מהטלפון הסלולרי שלו, כדי לסחוט אותו.
נתניהו אמר, כי הדרך היחידה שבני גנץ יכול לבטל אפשרות כזו, היא לקום ולומר לציבור הישראלי מה היה בטלפון הזה, ומה נמצא בידי המודיעין האיראני. זו הדרך היחידה לדברי נתניהו באמצעותה אפשר לנטרל את האיום האיראני.
אבי דיכטר, השתמש בהופעתו בכל כובד משקלו כמי שהיה ראש השב"כ  הגדיר את האיום האיראני להשתמש בחומר שהוצא מהטלפון של גנץ 'כפוטנציאל קטלני'.

במילים אחרות, נתניהו ודיכטר לא השאירו ספק, אצל מי שהקשיב להם, כי הם יודעים בדיוק מה היה בטלפון הסלולרי של גנץ, וביום ד'  הם עשו עוד צעד אחד גדול קדימה ממנו היה ברור כי אם גנץ לא יגלה בעצמו מה היה שם, הם או מישהו אחר עליו הם יטילו משימה זו יפרסם חומר זה בקרוב.
למי שעדיין לא שם לב לכך, איראן היא העומדת במרכז מערכת הבחירות בישראל.
אין ספק, כי בטהרן מחככים ידיים בהנאה.