איש לא מינה את יעלון ואייזנקוט להיות ממונים על המוסר בישראל. בשביל זה יש בתי משפט וקלפיות


למי בדיוק מתכוון שר הביטחון משה יעלון, כאשר הוא אומר בטקס יום העצמאות ביום א' 15.5 בלילה, בפני הצמרת הצבאית והביטחונית הישראלית, ונספחים צבאיים של מדינות זרות,  כי 'בחודשים האחרונים אנו מוצאים עצמנו נאבקים מול מיעוט קיצוני, הפועל בשטח וברשתות החברתיות. חלקו הסתנן גם לזרם המרכזי בחברה, בכסות ובמסווה, ומנסה להשפיע על דמותו ועל ערכיו של צה"ל'?
האם הוא מתכוון לכך ש-65 אחוז מהנשאלים במשאלי דעת הקהל  מתנגדים למדיניותו ולמדינות הרמטכ''ל רב  אלוף גדי אייזנקוט כלפי  מחבלים פלסטינים, או אולי הוא מתכוון  לאלה הקוראים לבצע הפיכה צבאית בישראל, ואומרים ומברכים בפירוש, כי בדבריהם של יעלון ושל  סגן הרמטכ''ל יאיר גולן ביום השואה, הונחו היסודות הראשונים להפיכה צבאית בישראל.
אין צורך להיתמם ולהעמיד פנים. ברור שיעלון מדבר על  מתנגדי מדיניותו מימין. על אלה הקוראים להפיכה צבאית בישראל נגד הדרג המדיני, הוא איננו מוציא מילה.
אם יעלון קורא לקציני צה''ל להביע את דעתם באופן חופשי מסביב לשולחנות הדיונים הסגורים בצה''ל, לא רק שאין בעיה עם דברים אלה, אלא צריך לעודד אותם.
אבל אם שר הביטחון ממשיך לאחר דברים אלה ואומר כי כולם, החברה הישראלית קציני וחיילי צה''ל צריכים להתיישר לפי העמדות שלו ושל הרמטכ''ל וסגנו, מאחר ותפקידה של החזית החדשה שפתח היא להלחם במה ובמי שלפי הגדרתו 'חדר לזרם המרכזי של החברה', יש בעיה קשה עם דבריו. 
נראה שאצל יעלון, ולא רק אצלו, חל בלבול מוחלט של מושגים וערבוב של קווים.
תפקידו של שר הביטחון הוא להתוות מדיניות כיצד להלחם באויביה של ישראל, וכיצד להתכונן למלחמות הבאות.
אם שר הביטחון חושב, כי הוא וצה''ל צריכים להלחם בזרמים פוליטיים בחברה הישראלית, יש לו ולמפקדי צה''ל ברירה אחת והיא לפשוט את מדיהם ולנהל את מלחמתם בזירה הפוליטית, ולא מלשכות משרד הביטחון והמטכ''ל בתל-אביב.
את ההתעקשות וערבוב המושגים של יעלון ושל הרמטכ''ל גדי אייזנקוט, לגרור את צה''ל לוויכוח הפוליטי הפנימי במדינת ישראל, אפשר לראות בדרך טיפולם בפרשת החייל 'היורה מחברון' אלאור אזריה.
במקום להעמיד את החייל לדין במסגרת יחידתית, החליטו יעלון ואייזנקוט להפוך את האירוע  כחלק מהמלחמה שהכריזו על 'גורמים קיצוניים'. 
בינתיים מאז האירוע ב-24 למרס, במשך שלושה חודשים, לא מצאו יעלון ואייזנקוט,  רשות משפטית צבאית אחת, כולל בית המשפט הצבאי העליון של צה''ל, שיתמוך בגרסתם ובנקודת ראייתם את האירוע. 
מאחר ורשויות משפטיות אלה תלויות בהן, צריך לציין את אומץ ליבם של השופטים, אשר למעשה אומרים, כי יעלון ואייזנקוט טועים.
אבל מאחר ושר הביטחון והרמטכ''ל ממשיכים להתעקש ולציין בכל הופעה ציבורית שלהם כי הצדק נמצא אצלם, הרי שהם לא רק מערערים את סמכויותיה של המערכת המשפטית הצה''לית עליה הם ממונים, אלא שהם מנסים לכפות את דעתם עליה.
אם יעלון ואייזנקוט משוכנעים כי הם מנהלים מלחמה צודקת, הדרך פתוחה לפניהם להתפטר ולנסות ולקבל את אמון הציבור בקו שלהם.  מאחר ואפשר להניח כי הדרך בה הם מנהלים את מערכתם לא תזכה ברוב בציבוריות הישראלית, צריך ראש הממשלה בנימין נתניהו לומר לשניהם  להפסיק את עיסוקיהם במה הם מכנים ערכי מוסר.
הסיסמא  המסוכנת 'כי רק צבא מוסרי מנצח' מדיפה ריח חזק של השקפה כי לדעתם של יעלון ואייזנקוט צה''ל יהיה מוסרי רק באם הוא ינהג לפי אמות המידה של שניהם.   
איש לא מינה את יעלון ואת אייזנקוט לממונים על המוסר בישראל. בשביל זה ישנם בתי משפט חוקתיים, ובתי משפט ציבוריים שקוראים להם קלפיות.           
 

 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות