אל רשימת הכישלונות הארוכה של הצמד הפוליטי בנימין נתניהו, ואהוד ברק, נוספה עכשיו גם רצועת עזה. מדוע?

תיקדבקה: הסימן המובהק לכישלון, הוא תמיד כאשר מתחילים להתווכח אם חיילי צה"ל שנהרגו טעו בשיקוליהם ובפעולתם. כך הייה בכישלון הישראלי במלחמת לבנון ב-2006 עם חיזבאללה, כך היה שנתיים לאחר מכן בסוף 2008 במבצע 'עופרת יצוקה' שנסתיים ללא הכרעה, דבר שהביא על ישראל את אחד מכישלונותיה הדיפלומטים הגדולים ביותר- דו"ח גולדסטון, וכך קורה עכשיו ברצועת עזה, שם חיילי צה"ל משלמים בחייהם בגלל חוסר יכולתה של ההנהגה המדינית והצבאית הישראלית להכריע איזה מדיניות עליה לנקוט מול החמס, הנתמך על ידי איראן, פועל יוצא מחסור המעש של הממשלה בנושא האיראני.
מבלי להיכנס לדיון אם הוויתורים שראש הממשלה בנימין נתניהו עשה לממשל באראק אובמה, ולפלסטינים, היו נכונים או נחוצים, דבר אחד אפשר לומר בבירור על מדיניותו של ראש הממשלה. הוא עקבי בביצוע וויתורים שאין להם כל תוצאות, או כאלה המשיגים את ההפך ממה שהוא מציג בדבריו.
אפשר למנות לפחות 5 דוגמאות בולטות כאלה:
1. כל וויתוריו לממשל אובמה, החל מקבלת העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, הקפאת הבנייה, וההחלטה, בינתיים, לא לתקוף את איראן, הביאו רק לדבר אחד: העמקת הקרע עם הנשיא אובמה וממשלו. עתה לאחר שנתניהו וברק חזרו ממסע ההשפלה שהממשל ערך להם בוושינגטון, הם דנים איזה עוד וויתורים עליהם לעשות לאובמה, כדי לנסות לרצותו.
2. איראן. בטיפול בנושא הגרעיני האיראני ועצירת התפשטותה של איראן במזרח התיכון, דבר שפירושו הוא הידוק חגורת החנק הצבאית של טהרן מסביב לישראל, נתניהו וברק נכשלו כישלון חרוץ עוד יותר גדול מהכישלון שלהם עם ארצות הברית. לא רק שהתוכנית הגרעינית האיראנית לא נעצרה או הואטה, אלא שהיא מתקדמת בקצב מהיר ובטוח יותר. לא רק ששום מדינה או גוש מדינות, כולל ארצות הברית, אינן מתכוננות להטיל סנקציות חריפות על איראן, אלא שהסנקציות הקיימות על איראן אינן פועלות.
3. רעיון השלום הכלכלי עם הפלסטינים, אותו מיישמים נתניהו וברק משום מה בחשאי כאילו היה איזה סוד צבאי כמוס, ואשר הביא לרווחה ופריחה כלכלית בגדה המערבית יש רק תוצאה אחת: ככל שהרווחה הכלכלית הפלסטינית, שישראל אחראית לה בחלקה הגדול הולכת ומתרחבת, כך הפלסטינים מגבירים את האופנסיבה המדינית המוצלחת שלהם לדה-לגיטימציה של עצם קיומה של ישראל, בזירה הבינלאומית. במצב כזה של דברים הסיכויים כי הפלסטינים ישתתפו בשיחות עקיפות או ישירות עם ישראל, קלושים ביותר. הדבר פשוט איננו כדאי להם.
ישראל 'הצליחה' לא להפיק אפילו דיווידנד מדיני אחד מהשקעותיה בפיתוח הכלכלי הפלסטיני.
4. ממשלת נתניהו-ברק לא הצליחה אפילו למנוע מעבר של טיל אחד, או מערכת נשק אחת, מאיראן וסוריה, אל חיזבאללה, החמס, והג'יהאד האיסלמי. כל פעם אנו שומעים כי כיצד הגופים הפרה-צבאיים האלה, מקבלים יותר וטילים בעלי טווח ארוך, כולל נשק נ"מ שיגן עליהם.
עכשיו, עומדת ישראל בפני מצב צבאי ואסטרטגי, בה רק חיזבאללה והחמס בעצמם, יכולים לכסות בעשרות אלפי הטילים שלהם כל נקודה בישראל.
5. ראש הממשלה נתניהו מכריז מהיום הראשון לכניסתו למשרד ראש הממשלה, כי תחת שלטונו התגובה להתקפות על ישראל תהייה שונה מזו של קודמיו.
במשך השבוע האחרון נורו 'רק' 15 טילי קסאם על שדרות, ונערכו 4 התקפות של פלסטינים שחצו את גדר המערכת, בהן הוצגו שיטות תקיפה חדשות. התקפות אלה עלו בחייהם של 3 חיילי צה"ל. סמ"ר גבריאל צ'פיץ', בן 21 מזיכרון יעקוב. רס"ן אלירז פרץ, בן 31, מעלי. סמ"ר אילן סביאטקובסקי, בן 21, מראשון לציון.
מה הייתה תגובת ישראל, הפצצה של חולות ריקים, ושל 6 מנהרות הברחה, מתוך 1000! הקיימות ופועלות כיום. אם כך למה שהחמס יפסיק את הפגזותיו ואת התקפותיו?
בשבועיים האחרונים הסבירו לנו 'חוגים צבאיים', כי המדובר בארגונים קיקיונים המבצעים את ההתקפות, וכי החמס מעוניין בשקט. זה היה הסבר נלעג שסתר את העובדות בשטח. ביום שישי 26.3, יצא המרצע מהשק. בגלל המדיניות הישראלית הזו, הרשה לעצמו החמס, מבלי להתחבא מאחורי גבם של ארגונים אחרים, להנחית התקפה מאורגנת על כוחות צה"ל באזור נירים-כיסופים במרכז גדר המערכת, והניח מארב לכוחות צה"ל שנכנסו לרצועה. כיצד מגיב צה"ל, לפי הוראותיהם של נתניהו וברק, הוא מכניס 5 טנקים לרצועה שיורים כמה פגזים, ומסתלקים.
זו הסיבה מדוע שר הביטחון אהוד ברק מציע לדעת הקהל בישראל, ביום שישי בערב לאחר הקרבות, לעזוב את העיסוק של מה שהוא מכנה 'הפרטים הקטנים' ולעבור מיד 'לפרטים הגדולים' של חידוש המו"מ עם הפלסטינים. אם מישהו מבין בדיוק על מה הוא והממשלה שהוא חבר בה מדברים, או למה הם מתכוונים, שיקום!