אל תהיו כל כך בטוחים כי לאיראן לא תהייה פצצה גרעינית עד 2015

ראש המוסד היוצא מאיר דגן, אמר בטכס חילופי ראשות ארגון הביון שנערך ביום ה' 6.1, כי לאיראן לא תהייה פצצה גרעינית עד 2014, או תחילת 2015, מאחר והיא נתקלת בקשיים טכניים רבים בבנייתה, ( כמו, התקפת ווירוס ה-Stuxnet, וחיסול מדענים בכירים בתוכנית הגרעין, אותם דגן לא הזכיר.) ובגלל חילוקי דעות בצמרת האיראנית, באם לבנות פצצה גרעינית כן, או לא, אותם הזכיר. אם לא היו חילוקי דעות כאלה בצמרת האיראנית, העריך דגן, בידי טהרן היה כבר היום נשק גרעיני. במילים אחרות, דגן מעריך כי למרות התקפות ה-Stuxnet, וחיסול מדעני הגרעין האיראניים, אם ההנהגה האיראנית הייתה מקבלת החלטה עקרונית לבנות פצצה גרעינית, היא הייתה מסוגלת לבצע ולהשיג מטרה זו כבר עכשיו, או בעתיד הקרוב ביותר.
אולם המקורות הצבאיים, המודיעיניים, והאיראניים של תיקדבקה מציינים, כי מאיר דגן, לא התייחס אפילו במילה אחת ל-4 האפשרויות הנוספות באמצעותן איראן יכולה להשיג נשק גרעיני.
1. מאחורי מתקני המחקר הגרעיניים והעשרת האורניום הגלויים, והחצי גלויים באיראן, קיימת שורה של מתקני גרעין צבאיים איראניים סודיים, שארגוני הביון המערביים ובתוכם המוסד, אינם יודעים עליהם ועל מתרחש בתוכם, דבר.
אי אפשר לשלול את האפשרות כי מאחורי המתקן להעשרת אורנים בנטאנז, בו מצלמות והעיניים של פקחי הוועדה לאנרגיה גרעינית בווינה ה-IAEA, עוקבות אחר כל צנטריפוגה שמותקנת, פועלת, או מפסיקה לפעול, ואחר כל ק''ג של אורניום מעושר שמופק, קיים מפעל סודי תת-קרקעי נוסף להעשרת אורניום באיראן, אותו לא לוויינים, ולא עריקים וסוכנים כפולים איראניים שמוכנים לשתף פעולה עם המערב, מצליחים לזהות.
במילים אחרות, יכול להיות כי ההערכות המערביות והישראליות כי לרשות האיראניים עומדים בתחילת 2011, 3000 ק''ג של אורניום מעושר בדרגה נמוכה, היא הערכה לא מציאותית, וכי למעשה יש בידי האיראנים כמות הגדולה ב-20, 30, ואולי ב-100 אחוז. כלומר, בין 5,000 ל-6,000 ק''ג, שהיא כמות ממנה אפשר לייצר בין 3 ל-4 פצצות גרעיניות.
2. אותה אפשרות גם קיימת לגבי 'הקשיים הטכניים' בהם לדברי מקורות מודיעיניים אמריקנים וישראליים האיראניים נתקלים בסוף 2010, תחילת 2011, בבניית נשק גרעיני.
אין אף גורם רציני אחד בגופי המודיעין העוקבים אחר המתרחש בתוכנית הגרעין האיראנית שיסכים להנחה כי כל המתקנים האיראנים ידועים, חשופים, וניתנים לחדירה.
התקפת ה-Stuxnet, חיסול מדעני הגרעין האיראניים בלב טהרן, ועריקתם של כמה מהם למערב, יוצרים את הרושם המוטעה כי איראן היא מדינה הנמצאת בהתמוטטות וידם הארוכה של ארגוני הביון המערביים והישראלים יכולה לחדור ולפעול בכל פינה של המדינה הענקית הזאת. אולם איש איננו יודע לדוגמא אם מאחורי אוניברסיטת החלל של הבאסיג' Shahid Beheshti University, בצפון טהרן, שם מתבצע חלק גדול של עבודת הפיתוח של הנשק הגרעיני והטילים האיראניים, אין שורה נוספת של מדענים ומעבדות הפועלות באתרים סודיים אחרים באיראן.
3. כדי לחלק ולהפחית את הסכנה הצפויה למתקני הגרעין שלה, גם ממודיעין עוין, גם מפני חבלות, כמו ההתקפה הנועזת של גורמים אלמוניים ב-12 באוקטובר על הבסיס הגרעיני העיקרי של משמרות המהפכה האיראניים, בסיס 'האימאם עלי' Imam Ali base, שליד העיר קוראראמאבאד Khorramabad,במערב-צפון, שהתוצאות שלה לגבי התוכנית הגרעינית האיראנית היו הרסניות לא פחות מהתקפות ה-Stuxnet, וחיסול המדענים האיראניים, שאפה טהרן תמיד להקים, או להעביר את מתקני גרעין הרגישים של תוכניתה הגרעינית לארצות אחרות.
רק ההתקפה חיל האוויר הישראלי על כור הפלוטוניום הסורי-איראני-צפון קוריאני בא-זור בצפון סוריה, בספטמבר 2007, חשפה את העובדה כי הכור שנהרס היה צריך למלא חולייה חשובה באספקת דלק גרעיני לתוכנית האיראנית לבנות נשק גרעיני מפלוטוניום.
המקורות המודיעיניים והצבאיים של תיקדבקה מציינים, כי הפעילות הגרעינית הסורית-איראנית-צפון קוריאנית התחדשה כבר בתחילת 2009, ב-3, ואולי אפילו ב-4 אתרי מחקר צבאיים סוריים אחרים, וזו הסיבה העיקרית מדוע דמשק מונעת מפקחי ה- IAEA, להיכנס לסוריה.
כמו כן גופי המודיעין המערביים והישראליים יודעים מעט מאוד על המתרחש מאחורי הקלעים בשיתוף הפעולה הגרעיני והצבאי שבין איראן וצפון קוריאה. כל מה שידוע הוא כי בפיונגיאנג נמצאת דרך קבע משלחת גרעינית-צבאית איראנית, וכי בשבועות האחרונים מספר אנשי המשלחת האיראנית גדל בצורה ניכרת. הפרסומים האחרונים בארצות הברית ובישראל, על האפשרות כי פיונגיאנג וטהרן עומדות לבצע במשך 2011, ניסוי גרעיני משותף, אשר בו יופעלו לפי אחת מהגרסאות שני מטעני גרעין, אחד איראני, ואחד צפון קוריאני, סותרים את תחזיותיו 'הוורודות' של מאיר דגן.
כל זה מביא אותנו לבעיית לוחות הזמנים של התוכנית הגרעינית האיראנית, ושל גופי המודיעין העוקבים אחריה.
4. במחצית הראשונה של העשור הראשון של שנות ה-2000, ההערכה המודיעינית במערב ובישראל הייתה כי איראן תוכל להשיג פצצה או ראשי חץ גרעיניים ב-2007. ב-2007 הערכה השתנתה ונקבעה ל-2009. באותה שנה ההערכה זו שונתה ונקבעה ל-2011. עכשיו בא מאיר דגן וקבע תאריך חדש 2015.
איש בקהילות המודיעין המערביות והישראליות, אינו יכול להיות בטוח כי תאריך זה שוב לא ישתנה, הפעם בכיוון ההפוך.