ארה"ב: הסכם השלום עם מצרים לא יבוטל. האופוזיציה במצרים: ההסכם קיים רק על הנייר

ממשל אובמה פתח ביום א' 13.2 במהלך מתואם, בוושינגטון, תל-אביב, ובתקשורת האמריקנית, להרגיע את הצמרות המדיניות והצבאיות של ישראל כי אין להן מה לחשוש מביטול הסכם השלום בין מצרים וישראל.
זה היה המסר העיקרי שהביא אתו ראש המטות המזוינים האמריקנים האדמירל מייק מולן בפגישותיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם שר הביטחון אהוד ברק, ועם הרמטכ''ל הנכנס בני גנץ. מולן אמר לישראלים כי לארצות הברית וצבאה יש קשרים חזקים עם ראשי הכת הצבאית המצרית ופריסה רחבה של יועצים צבאיים אמריקנים בתוך הצבא המצרי, וכי הדבר מבטיח את וושינגטון ואת ירושלים מהפתעות בלתי צפויות בנושא השלום.
אולם גם בוושינגטון וגם בירושלים העדיפו להתעלם מדבריו של אחד מהבולטים מראשי האופוזיציה המצרית איימן נור Ayman Nour, אשר חזר בימים האחרונים בראיונות לתקשורת האמריקנית כמה פעמים, כי ההפיכה במצרים הביאה לסוף דרכו את הסכם קמפ-דיוויד.
נור אמר כי הסכם השלום בין מצרים וישראל קיים רק כמסמך ואין סיכוי כי הוא ימשיך להתבצע. הוא הוסיף ואמר כי גם אם הגורם שישלוט  בעתיד  בקהיר ירצה לשמר את מסגרת חוזה השלום עם ישראל, הוא ידרוש את פתיחתו מחדש של ההסכם, וקיום דיון מחודש של כל הסעיפים שבו כדי להתאים אותם למצב החדש שנוצר. נור הדגיש כי כמו שכל דבר במצרים ישתנה לאחר ההפיכה והורדת מובראק מהשלטון, כך יש לשנות את הסכם עם ישראל. המדאיג בדבריו של נור, שהוא נחשב בין הליברלים, המתונים, והפרו-אמריקני ביותר בין ראשי האופוזיציה המצרית. לנור יש כבר שנים קשרים חזקים מאוד עם חוגי ממשל בוושינגטון.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים, כי עוד לא הספיק הרמטכ''ל ה-20 של צה''ל בני גנץ להיכנס לתפקידו ביום ב' 14.2, וכבר ביום א' 13.2, הוא נפגש לפגישת עבודה ראשונה עם ראש המטות המזוינים האמריקנים מייק מולן.
הסיבות לדחיפות בפגישה שנערכה בטרם גנץ נכנס ללשכת הרמטכ''ל וענד את דרגות הרב-אלוף היו המאורעות במצרים שדורשים תיאומים ולוח הזמנים הצפוף של מולן, המנסה ביומיים של שהותו במזרח התיכון לעשות את הבלתי אפשרי-קרי לייצב את עמדותיה הצבאיות של ארצות הברית במזרח התיכון לאחר שוושינגטון הייתה בין הגורמים העיקריים שדחפו את חוסני מובראק מהשלטון והפילו אותו.
המקורות הצבאיים שלנו מוסרים, כי הפגישה בין מולן לגנץ הייתה רגישה ביותר, בגלל שתי סיבות:
1. מולן מזוהה עתה בכל המזרח התיכון כמי שעומד מאחורי המהלך האמריקני להדיח את מובראק-מהלך שגם ישראל התנגדה לו. פגישה בין גנץ ומולן מראה כי לא רק שירושלים עוברת בשתיקה על זה שוושינגטון לא התחשבה בעמדה הישראלית, אלא שישראל ממהרת עתה לאחר נפילתו של מובראק לתקן את טעות תמיכתה במובראק, ועתה היא מוכנה לשתף פעולה עם מהלכיה הבאים של ארצות הברית במצרים ובמזרח התיכון.
2. מעבר לידידות האישית, שאין לפקפק בה, בין שלושת הרמטכ''לים, מולן, אשכנזי, וגנץ, התפקיד החשאי שהוטל על מולן על ידי שני הנשיאים תחתם הוא שירת, ג'ורג בוש, ובאראק אובמה היה להבטיח שצה''ל לא יתקוף את איראן ואת התוכנית הגרעינית שלה, וכי צה''ל לא יתקוף את חיזבאללה.
מולן מילא את המשימה בשנתיים האחרונות (2010-2008) בצורה מרשימה ויעילה, כדרכם של האמריקנים. אין ספק כי הוא ימשיך למלא את אותה משימה באותה יעילות גם לאורך 2011.
בתקופת כהונתו של אשכנזי כרמטכ''ל מולן נפגש אותו 20 פעמים. בכך התמודד אשכנזי על התואר של הרמטכ''ל הזר שנפגש את מספר הפעמים הרבות ביותר עם רמטכ''ל אמריקני עם הרמטכ''ל הפקיסטני גנרל קייאני General Ashfaq Pervez Kayani. ביום ב' 14.2 יכול אשכנזי לרשום לזכותו תיקו מרשים. מולן נפגש אתו בדיוק אותו מספר פעמים בו הוא נפגש עם הרמטכ''ל הפקיסטני.
במילים אחרות, מולן, והממונים הישירים עליו הנשיא באראק אובמה, ושר ההגנה רוברט גייטס, ייחסו למניעת ההתקפה הישראלית על איראן ועל החיזבאללה, את אותה חשיבות שהוא מייחס לניהול המלחמה האמריקנית נגד הטאליבן ואל קעידה בפקיסטן.
אבל מה היא התוצאה של מדיניות זו?
ישראל עומדת עתה מול 5 חזיתות, איראן, סוריה, חיזבאללה, וחמס, כאשר מצרים מאיימת להפוך להיות החזית הגדולה ביותר מולה, בייחוד כאשר אין כל ביטחון כי הכת הצבאית השולטת בקהיר תתמיד תמיד בקו הפרו-אמריקני.
אם ישראל הייתה תוקפת את איראן ואת את חיזבאללה, היא הייתה יכולה היום להתחיל להתרכז בחזית המצרית. אבל במצב הנוכחי בו היא איננה יודעת מאיזה נקודה עליה להתחיל לארגן ולבנות את כוחותיה מחדש, הדבר היחיד שהיא עושה היא לבקש עוד כספים ונשק מוושינגטון.
בעצם הפגישה עם מולן אותת גנץ כי הוא ימשיך את מדיניותו של אשכנזי.