ארה"ב, וגופי מודיעין ותקשורת ממדינות אחרות, שכרו במלון בירושלים סוויטות כדי לעקוב מי נכנס ויוצא ממתקן צבאי חשאי

ארצות הברית מפעילה בישראל, ובארצות רבות אחרות, כמה שכבות של מערכות האזנה ועיקוב, מהן בסיסיות ביותר, המבוצעות על ידי 'צופים' או 'מוסרים' informers , ומהן משוכללות ומתקדמות ביותר המופעלות באמצעות לווייניים.
כמובן, שרשת העיקוב הנפוצה ביותר היום תלויה לא באנשים אלא במכשירים, והיא מתבצעת באמצעות הטלפון הסלולארי, או הטבלאט, הנמצא כבר בידי ילדים, והרשתות החברתיות.
אם נס''א NSA- סוכנות הביטחון הלאומי האמריקנית National Security Agency, רוצה להאזין לכל מכשירים אלה אין לה שום בעיה לעשות זאת, מלבד לרכז את מאמציה בארץ, טריטוריה, או באוכלוסיה מסוימת, או בנושאים מוגדרים מראש.
לדוגמא: אם בידי נס''א נמצאת רשימת כל המשרתים בצה''ל בקבע ובחובה, בידיה נמצאים גם כל מספרי הטלפון הסלולאריים שלהם, וליתר ביטחון גם כל מספרי כרטיסי האשראי שהוצאו להם בתוקף תפקידם, וכאלה שהם הוציאו באופן פרטי, אין לה בעיה  להאזין או לעקוב אחריהם.
אם בידי נס''א נמצאות כל הרשימות של מספרי הטלפונים של אנשי חיל האוויר, התעשייה האווירית, אלביט ורפא''ל, אין לנאס''א בעיה להיות מחוברים אליהם באורח תמידי, אם הסוכנות איננה מחוברת אליהם כבר.
מלבד הטלפונים הסלולאריים והרשתות החברתיות הגדולות, עומדים לרשות גופי המודיעין, ולא רק האמריקנים, מכרות זהב נוספים בדמות רשתות הווידיאו והצילומים החל מ'יוטיוב' youtube, אינסטיגרם instagram, 'טיומביר' tumblr, ו'פינטרסט' pinterest שקיבלה באחרונה את התואר המחמיא 'תוכן האוצר' Content Curation. באורח פרדוכסלי אלה שאוספים (אוצרים) את תמונותיהם של אחרים, כבר מבצעים, כל אחד לפי תחום התעניינותו, את מלאכת המיון  הבסיסית של הצילומים, עבור גופי המודיעין מבלי שהם מודעים לכך.   
לזה יש להוסיף כמובן את הרשת העברת מסרים המתפתחת במהירות כמו אש בשדה קוצים 'ווטסאפ' WhatsApp.
רק לשם הדגמה, זו הדרך בה היום תלמידים בבתי ספר עממיים והלאה בישראל מתקשרים בינם לבין עצמם בהיקפים הולכים וגוברים.
אם ילד שאביו משרת כאלוף משנה  בחיל האוויר, או רב חובל בחיל הים, מעביר מסר לחבר שלו, כי הוא לא יכול היום לבוא לשחק אתו, משום שאביו חזר מכרתים או מסרדיניה, מי שמאזין למסרים אלה יודע, כי בוצעו חילופי צוותים במטוסים ובספינות הישראליות החונות שם.
אם קצינים בצה''ל, מחפשים קיצורי דרך באמצעות waze, להגיע למקום מסוים, הדבר נקלט מיד על ידי איזה שהיא סוכנות מודיעין העוקבת אחר המתרחש בישראל.
כל זה אינו נעשה מרצונן של הרשתות האלה, אלה בעיקר משום יכולת החדירה של נס''א, ויכולתה לפצח את הקודים שאינם עומדים לרשותו של המשתמש הרגיל.     
כבר בשנים הראשונות לקיומה של ישראל בשנות החמישים והשישים, הייתה מוצבת מכונית שהייתה למעשה תחנת האזנה אמריקנית מול משרד ראש הממשלה הישראלי. ראש הממשלה הישראלי האחרון שזכה ל'כבוד זה', היה מנחם בגין ז''ל. לאחר מכן השתכללו השיטות והמכונית נעלמה.
בארבע השנים האחרונות, החל מ-2009, הפעילו גופי המודיעין האמריקנים בישראל, את אחת מהרשתות העיקוב והאזנה בעלת השכבות המרובות  והצפופות ביותר, שהם הפעילו באותה תקופה בארצות אחרות בעולם.
על זה לא שמענו מילה אחת לא מסנודאן, ולא מגורמים ישראליים.  
המטרה הייתה לקלוט מיד כל רשרוש, או תזוזה צבאית או אזרחית, אשר תעיד כי החלה ההיערכות בצה''ל ובישראל  לקראת תקיפת התוכנית הגרעינית האיראנית.
בשביל זה לא היה צורך להאזין לשיחותיהם של נתניהו וברק.
אם ישראל הזמינה, לדוגמא, בצורה פתאומית כמויות גדולות ביותר של דלק למטוסים, או כמויות גדולות במיוחד של ציוד רפואי לשעת חירום, היה בכך מהלך שהדליק כמה מנורות אדומות בוושינגטון. היו מקרים שוושינגטון דרשה הסברים, והיו מקרים בהם שתקה ורק התבוננה, והגבירה את האזנתה למתרחש.
באותה תקופה, היו ביקורים של קצינים אמריקנים, מראש המטות המזוינים, ועד למפקדי פיקודים או חיילות כל כך תכופים, עד שבישראל החלו לשים לב לכך, כי לא עוברים שבוע עד 10 ימים, בין ביקור של קצין גבוה אחד אמריקני, (או פקיד בכיר בפנטגון), לשני.
זה היה שיאו של המאמץ המודיעיני האמריקני לנסות להבין, באיזה דרך צה''ל וגופי המודיעין הישראליים יצליחו להטעות את וושינגטון, ולהודיע לה על ההתקפה, כאשר היא נמצאת בדרך, וכבר אי אפשר למנוע אותה. 
טקטיקת הביקורים האמריקנית הייתה כפולה:
1. 'להחזיק את ידיהם' של ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון דאז ברק, הרמטכ''ל רב אלוף בני גנץ ואלופי צה''ל, שלא יורו על התקפה כזו.
2. לנסות וללמוד, מהתבטאות או התנהגות יוצאת דופן, מה עומד להתרחש. כלומר, לשמוע מה שכל מערכי האזנה והעיקוב נכשלו לקלוט.
קצב הביקורים פחת בהדרגה, ככל שהביטחון האמריקני גבר כי תקיפה ישראלית כזו לא תתרחש.
המקורות המודיעיניים של תיקדבקה מציינים, כי רק בחודשים האחרונים פנתה ישראל אל ארצות הברית בתלונה, כי אנשי המודיעין שלה שכרו סוויטות במלון בירושלים מהן הן יכלו להשקיף אל מתקן צבאי חשאי אליו מגיעים אנשי צמרת ישראליים מיידי פעם להתייעצויות סודיות.
ישראל אמר לוושינגטון כי היא ערה למצב זה, ומוטב שארצות הברית תפנה את אנשיה מהמלון. אולם בינתיים גופי מודיעין ממדינות נוספות שראו את מעשיהם של האמריקנים  הלכו בעקבותיהם ושכרו באותה קומה במלון סוויטות שהם הציבו את אנשי המודיעין שלהם.   
הלקח הוא פשוט: האזנות האמריקניות למתרחש בישראל ואצל אנשי מפתח ישראליים, לא רק בדרגים המדיניים והצבאיים, אלא גם בדרגים הכלכליים והתעשייתיים יימשך.
כיצד נלחמים בכך:  ככל שמאמצי האזנה נמשכים יגדלו ויתרחבו האזורים הסטריליים  הישראלים, החסינים מפני חדירה מודיעינית כזו  אליהם האמריקנים ואחרים עדיין לא הצליחו לחדור, ושימוש השיטות הטעייה מתחלפות.  אי הצלחתם של האמריקנים לחדור אל אזורים עתה, איננה מבטיחה כי זה יהיה גם המצב בעתיד.