ארה"ב נערכת לתקוף לבדה בסוריה, תוך כדי התמוטטות מעמדה במזרח התיכון ובאירופה

העובדה שהפרלמנט הבריטי, הכריח ביום ה' 29.8 זמן קצר לקראת חצות את ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, להודיע כי בריטניה לא תשתתף בפעולה צבאית נגד סוריה, רק מגבירה את הלחץ בתוך דעת הקהל האמריקנית ובקרב צמרת הצבא האמריקני נגד הפעולה הצבאית בסוריה.
הבית הלבן מיהר לומר, כי ארה''ב תמשיך בהכנות לתקוף את סוריה ואם יהיה בכך צורך היא תבצע את ההתקפה בעצמה. אבל כמו כל דבר אחר שקשור למלחמה המתמשכת כבר שלוש שנים בסוריה, הדברים נשמעו מאולצים ומבולבלים.
הסיבה: גם אם ארצות הברית תבצע את המתקפה על סוריה, תהייה זו מתקפה חלשה soft attack, ומינורית, שאחריה אסד ינופף בידיו ויכריז על נצחונו. גם במוסקבה ישפשף נשיא רוסיה ולדמיר פוטין את ידיו בהנאה. מנהיג איראן האיטוללה עלי חמנאי יגיד ליועצים האישיים המקורבים אליו, כי שוב הפעם הוכחה טענתו עליה הוא מבסס את מדיניותה הגרעינית של ארצו, כי ארצות הברית היא נמר של נייר.
אולי לא צריך להתפלא כי לנגד עיננו הולכת ומתפרקת הקואליציה המערבית האטלנטית המסורתית, או במילים אחרות הבסיס הפוליטי שעליו מבוסס נאט''ו, מתמוטט.
במשך חמש שנים האחרונות מאז נכנס הנשיא אובמה לבית הלבן ב-2009, הוא עשה הכול כדי להשיג מטרה זו.
הדיבורים האינסופיים, כי ארצות הברית יוצאת מהמזרח התיכון, וכי פנייה מיועדות לאסיה. הנסיגות הבלתי מסודרות האמריקניות מעיראק ואפגניסטן, כשהן משאירות מאחוריהן מדינות שותתות דם אשר המלחמה עדיין נמשכת. הסירוב המתמשך של אובמה לראות את ההתחזקות המתמדת של אל קעידה, המדיניות האמריקנית הכושלת והמלחאת סתירות כלפי האחים המוסלמים, ולבסוף המדיניות האמריקנית מלאת הסתירות במרד הערבי, כאשר שני שליטים מועמר קדפי וחוסני מובראק מודחים, אבל בשאר אסד וחסן נסראללה לא-עשו את שלהן.
מצד אחד הצליח אובמה לשכנע את דעת הקהל במערב כי ארצות הברית והמערב אינם צריכים להתערב במזרח התיכון, ובו זמנית הוא הצליח לשכנע את דעת הקהל במזרח התיכון-כולל בישראל, כי אסור לסמוך או להישען על ארצות הברית.
את הסתירה הפנימית הזו שאובמה בנה ויצר במו ידיו, אי אפשר יותר להסתיר בנאומים ומאמרים יפים.
עכשיו, עם או בלי התקפה אמריקנית בסוריה,  ייחשב אוגוסט 2013 בהיסטוריה של ארצות הברית והמזרח התיכון כנקודת המפנה בה וושינגטון איבדה לא רק את מעמדה כמעצמת-על במזרח התיכון אלא גם באירופה. במילים אחרות, הברית שאובמה ניסה ונכשל ולבנות עם האיסלם המתון-קרי האחים המוסלמים, מוטטה סופית את הברית האטלנטית.
לכן גם אם הנשיא אובמה יורה בסוף שבוע זה, או תחילת שבוע הבא על תקיפה אמריקנית בסוריה, זה יהיה אקורד סיום עצוב לנוכחות של ארה''ב באזור בשלב זה של ההיסטוריה.
מאחר וברור, כי מישהו בוושינגטון הסביר לאובמה, כי אם הוא לא יפעל נגד סוריה, מעמדה של ארה''ב כמעצמת-על בעולם כולו ייפגע, הוא נגרר לפעולה הצבאית בסוריה, כמי שהשד כפאו.
אולם גם אם הפעולה הזו תצליח, לא יהיה בכך כדי לשנות את המציאות.  העולם וארצות הברית עומדים ומתבוננים,  אולי בתדהמה, כיצד נשיא אחד הצליח בזמן קצר כל כך לרסק את מעמדה של אמריקה במזרח התיכון ובאירופה בעת ובעונה אחת.
מלבד היותו איש חלש, ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, שעכשיו התפטרותו קרובה יותר מאשר אי פעם, הוא הקורבן המערבי הראשון, של שורה אישים מזרח-תיכונים אשר ניסו להיצמד למדיניות של אובמה ולהתאים את האינטרסים הלאומיים של מדינותיהם למדיניות של אובמה.
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, טוען כל הזמן כי הוא מנהל מדיניות 'אחראית ושקולה'.
לאחר הכישלונות הגדולים שלו בנושאי הגרעין האיראני וחיזבאללה, צריך רק לקוות כי לאחר אירועי הלילה של 29 לאוגוסט, הוא רואה מבין את האפשרות שנוצרה בפני חמנאי, אסד, ונסראללה, לממש את האיומים שהשמיעו בימים האחרונים נגד ישראל.

עד עתה המדיניות הסורית שלו, הקשורה בטבורה למדיניות של אובמה, לא הוכיחה זאת.
 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות