אריאל שרון: מצביא צבאי דגול. פוליטיקאי גדול אשר כוחניותו ושלטונו, פילגו את ישראל וצה"ל, והפילו אותו

צריך להסתכל על אריאל שרון, ראש ממשלתה ה-11 של ישראל, שנפטר ביום שבת, 11.1,   לאחר שמונה שנים בהן היה שרוי בתרדמת 2014-2006  בארבע משקפות: צבאית, מדינית, פוליטית, ואישית.
הדרך הטובה ביותר מבלי להיכנס לפולמוסים פוליטיים או אסטרטגיים אתו, כדי שלא לפגוע ברגעי האבל  הלאומי על אחד מהגיבורים האמיצים שבנו ועיצבו את מדינת ישראל, היא להשוות את שאיפותיו עם התוצאות אשר השיג.
בדיקה כזו מבליטה מיד עובדה יסודית אחת. מלבד היותו איש, מנהיג, ומצביא צבאי, שסתירות קיצוניות שהיו מבוססות לעיתים קרובות על פרצי כוחניות אפיינו את רוב דרכו, בסופו של דבר לא רק ששרון לא הצליח להשיג את רוב מטרותיו, אלה התוצאות הסופיות היו הפוכות מהמטרות שהציג לעצמו.
מבחינה צבאית, הוא היה אחד הקצינים המוכשרים ביותר שהקים את הכוחות הלוחמים-המיוחדים של צה''ל. מבין דור מייסדי המדינה וצה''ל, אפשר להעמיד את שרון בשורה אחת עם משה דיין ז''ל.  
אולם אופיו האישי הקשה, ודעותיו הפוליטיות-האנטי ממסדיות שכינו אותן 'ימניות', מנעו ממנו להגיע לפיקוד על צה''ל. החזית הפוליטית והאישית שהוקמה נגדו ואשר רדפה אותו עד אמצע כהונתו כראש ממשלה ב-2004, הכריחו אותו בסופו של דבר ללכת לפוליטיקה שם הוא בחר באותה דרך בה השתמש בצבא: נתקלת במחסום בלתי עביר, עקוף אותו, כדי לבודד אותו, והמשך הלאה.
מאבק פוליטי-אישי זה הגיע לאחד משיאיו ב-1973 תוך כדי מלחמת יום הכיפורים, כאשר המערכות הפוליטיות והצבאיות שהיו אז בידי מפא''י, (היום 'העבודה') ניסו בכל כוחם, וכמעט בכל האמצעים לחסום את דרכו, למרות שהוא היה האיש והמצביא הצבאי שהביא למהפך במלחמה, חצה את תעלת סואץ והביא את צה''ל עד לק''מ ה-101 מקהיר. זה היה אחד הרגעים בהם הממסד הפוליטי בישראל עמד בפני תבוסה צבאית, והיה זקוק ללא אחר מאשר לשרון כדי שיציל אותו מתבוסה זו, כדי שיוכל להמשיך להתקיפו.
מלחמת יום הכיפורים התחילה לא רק ככישלון צבאי גדול של צה''ל, אלא גם חשפה, בעיקר בגלל שרון, עד כמה צמרת צה''ל היא אולי יותר פוליטית מאשר צבאית מקצועית.
מהלכי הרדיפה של שרון בשנות ה-70 וה-80, דומים מאוד למהלכי הרדיפה שהביאו, שלושים שנה לאחר מכן, להדחתו של האלוף יואב גלנט ב-2010 מהמינוי שכבר קיבל לרמטכ''ל. 
מהלכים אלה, דחפו לבסוף את שרון, בשנות השבעים, להביא לאיחוד מפלגות הימין העיקריות ולייסד את 'הליכוד'.  דרכו בפוליטיקה לא הייתה שונה בהרבה מדרכו הצבאית. חתירה עיקשת ללא פשרות להשיג את המטרה שקבע לעצמו, תוך כדי שימוש בכוחניות, לעיתים ללא גבולות ורסן.
זו הייתה הדרך העיקרית דרכה שרון הגיע בסופו של דבר לעמוד בראש הצמרת הצבאית-הביטחונית של ישראל כאשר מונה ב-1979 להיות שר ביטחון בממשלתו של מנחם בגין ז''ל.
ב-1982 במלחמת 'שלום הגליל', שבה וניסתה המערכת הפוליטית וחלק מהמערכת הצבאית, שנלחמו נגד שרון במלחמת יום הכיפורים, לנסות ולמוטט שוב את שלטון 'הליכוד' על ידי הפלתו של שרון. הוטלה עליו האשמה, באמצעות וועדת חקירה משפטית (וועדת קהאן), כי כשר הביטחון אשר הביא את כוחות צה''ל בפעם הראשונה לשערי בירה ערבית-ביירות, הייתה לו אחריות אישית למנוע את טבח הפלסטינים במחנות סברה ושתילה, למרות שזו בוצעה על ידי הפלנגות הנוצריות. זה היה הרגע בה התאחדו המערכות הפוליטיות והמשפטיות בישראל להפיל אותו-והן הצליחו.
שרון נאלץ להתפטר, והחל אז מקדיש את עצמו לבניית ופיתוח ישובים ישראלים ביהודה, שומרון, וברצועת עזה. היום אפשר לומר בבטחה, כי לדחף האישי של שרון קודם כאיש פרטי, ולאחר מכן כשר החקלאות בממשלות ישראל, יש חלק מכריע בבנייתה של ההתיישבות היהודית ועיצובה באזורים אלה, כפי שאנו רואים אותה היום. אם לא שרון, לא היו מוקמות הערים אריאל, מעלה אדומים, ולגושי ההתיישבות הגדולים היו היקפים וצורה שונה. 
את הקרב האחרון שלו מול הפלסטינים, ומול יריבו האישי יאסר ערפאת, אותו גירש מביירות ב-1982, ניהל שרון כראש ממשלה, במשך שלושה חודשים בין חודש מרס לחודש מאי ב-2002. מהלך צבאי זה שנועד לשבור את תשתיות הטרור של הפלסטינים באינתיפאדה השנייה, הצליח במידה רבה, ופעולות הטרור כולל טרור המתאבדים הלכו והצטמצמו בהדרגה, אם כי אף פעם לא נפסקו לגמרי. בפעם השנייה תוך 20 שנה, הצליח שרון לכתר אישית את יאסר ערפאת ולהטיל עליו מצור-הפעם במוקטעה ברמאללה.
ואז הגיע ב-2005, המהפך האחרון בחייו של שרון-ההתנתקות והפילוג מ'הליכוד' ופינוי כ-10,000 המתיישבים היהודיים מרצועת עזה. בהריסת ההתיישבות היהודית ברצועה עזה ובלהיטותו למסור כל ס''מ,  כולל ציר פילדלפי ואזורי הגבול בין הרצועה לחצי האי סיני, לפלסטינים ולמצרים התגלו כל התכונות השליליות של שרון. מחשבה צבאית ומדינית מוטעית, כוחניות שהגיע לדרגה של ברוטאליות, שימוש ציני בכוח השלטון שהיה בידו, והגרוע מכל הכפפתו של צה''ל לביצוע משימות פוליטיות-אזרחיות. אלא היו הימים בהם משלה בישראל לא הממשלה, אלא 'פורום החווה' שהקימו שרון ובניו.
מינויים בצה''ל, במשטרה, נעשו לפי הנאמנות של מפקדים וקצינים למשפחת שרון ולמטרות של 'פורום החווה' שבמרכזן עמדה התוכנית לפרק את ההתיישבות היהודית קודם ברצועה, ואח''כ ביהודה ושומרון. 
במהלכים אלה העמיד שרון את עצמו בראש הפירמידה נגדה נלחם כל חייו כמצביא צבאי ופוליטיקאי-וזו סוף סוף אמצה אותו. איחוד ושיתוף פעולה יוצא דופן בין הצמרות הפוליטיות, המשפטיות, והצבאיות הישראליות. מהלך זה שבא על חשבון פילוג העם, ובייחוד פילוג בסמל האחדות הישראלית-קרי צה''ל, לא עניין אותו ולא את תומכיו. לשם השגת מטרה זו, הוא פרש מ'הליכוד' והקים את המפלגה שכבר הספיקה עד היום להתרסק- 'קדימה'.
את מחיר המהלכים האלה של שרון, שילמו מדינת ישראל וצה''ל, בכישלון של מלחמת 2006 מול חיזבאללה.  ישראל משלמת עד היום את מחיר הכישלון הזה, כאשר הפסיביות המוחלטת שלה נגד חיזבאללה, הביאה בסופו של דבר, להתערבות חיזבאללה במלחמה בסוריה, דבר המבטיח את נצחונו של בשאר אסד במלחמה, ואת החיבור המסוכן לקיומה של ישראל בין איראן-עיראק, סוריה, וחיזבאללה.
גם בדרום משלמת עדיין ישראל את המחיר היקר של מהלכי שרון, בהשתלטות החמס על רצועת עזה, והקמת הקשר הצבאי בינם ובין האחים המוסלמים וגורמי אל קעידה בחצי האי סיני. במקום שההתיישבות היהודית ברצועה עזה הייתה צריכה לשמש מכשול צבאי ואסטרטגי להתפתחויות כאלה, הביאו הפינוי וההתנתקות, ליצירת רצף טריטוריאלי  בין כל הגורמים המוסלמים הרדיקאלים האלה. 
כל האירועים האלה התרחשו כאשר אריאל שרון היה שרוי כבר בתרדמת שתקפה אותו כתוצאה משני התקפי שבץ ב-2006. שמונה שנים היה שרוי שרון בחוסר הכרה, עד אשר נפטר ביום ו'.
יהי זכרו ברוך.  

 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות