אריאל שרון תומך, בינתיים, במהלך האמריקני. האלוף משה קפלינסקי נשלח לוושינגטון.

כדי להבין מה היא עמדתו של ראש הממשלה אריאל שרון כלפי המהלך הפלסטיני צריך להסתכל על מבנה המשלחת המוזרה שהוא ששלח בסוף השבוע לוושינגטון. מנהל לשכתו עו"ד דב וייסגלס ומי שהיה שלישו הצבאי העומד להיכנס מיד לאחר הנסיעה לתפקיד אלוף פיקוד מרכז, אלוף משה קפלינסקי. עו"ד דב וייסגלס מהווה את הסמן הימני או במציאות הפוליטית הישראלית הסמן השמאלי של ממשל שרון.
וייסגלס כמו פוליטיקאים ישראלים רבים שאינם מבינים או אינם רוצים להבין את העומק האסטרטגי של המהלכים האמריקנים ואת משמעותם עדיין משתעשע ברעיון אותו דוחפים האירופאיים, המצרים ובמובן מסוים גם הסעודים למנות תחת ערפאת, שיהפוך להיות דמות ייצוגית, ראש ממשלה פלסטיני חזק. כלומר ערפאת יישאר בשטח.
בתפקיד הזה וייסגלס היה רוצה לראות אנשים אותם הוא מכיר מקשריו העסקיים קודם שנכנס ללשכת ראש הממשלה. מוחמד ראשיד, נחשב אצלו לדוגמא למועמד ראשון במעלה. ואם מינוי כזה אינו אפשרי הוא היה מעדיף כי מוחמד דחלאן יהיה ראש הממשלה ואילו מוחמד ראשיד, יהיה סגן ראש הממשלה ושר האוצר הפלסטיני.
מינויים כאלה יתקבלו גם בעין יפה אצל אנשי השמאל, דוגמת חיים רמון שהתמנה להיות עכשיו יו"ר וועדת החוץ והביטחון של הכנסת. צריך לזכור כי רמון הוא חברם וידידם הטוב של דב וייסגלס ושל עומרי שרון, וזה לא היה מקרה שרמון היה בסוף שבוע זה אחד מאנשי השמאל הבודדים שתמך במדיניות של גירוש בני משפחה של מתאבדים, באם יוכח קשר ישיר בינם ובין מעשה הטרור, לרצועת עזה.
דוגמאות אחרות: שר הביטחון הישראלי, פואד בן אליעזר רוצה בתפקיד ראש הממשלה הפלסטינית את מוחמד דחלאן. ואילו שר החוץ שמעון פרס היה רוצה כי את תפקיד האיש החזק ברשות הפלסטינית ימלא אבו עלא, אתו יש לו הבנה ואולי גם כמה סכומים שאבו עלא מכחיש בתוקף. העובדה שאבו עלא לא היה אף פעם איש חזק וכיום הוא גם איש חולה מאוד המבלה את רוב זמנו בבתי חולים למחלות לב בעולם הערבי, איננה מפריעה למר לפרס.
הבעיה היחידה עם כל עמדות אלה היא כי לבית הלבן, לפי מקורות של תיקדבקה בוושינגטון, לא רק שאין כל תוכנית למנות בשלב זה ראש ממשלה פלסטיני לא חזק ולא חלש, אלה שהם אינם מתכוננים למנות שום אישיות פלסטינית שהייתה קשורה עם הממסד של יאסר ערפאת לשום עמדה או תפקיד בממשל החדש, כפי שמוסבר בכתבה המופיעה בטור ממול.
זו הסבה מדוע שמעון פרס ודני נווה נפגשו בשסוף השבוע עם שר האוצר הפלסטיני החדש, סאלם פאייד, ועם שר הפנים הפלסטיני החדש הגנרל עבדל ראזק יחיא. פאייד וראזק יחיא, הם שני המינויים הראשונים שהאמריקנים כפו על הפלסטינים. פאייד הוא איש הבנק העולמי המתגורר ועובד דרך קבע בוושינגטון ואילו ראזק יחיא נאמן גם על האמריקנים וגם על הירדנים.
בינתיים בגלל סיבה זו אין לשרים פלסטינים אלה שום סמכויות וערפאת אינו משתף אותם אפילו בחצי התייעצות או מהלך רציני כלשהו. אם ישראל תיתן 200 מיליון ₪, מתשלומי המסים המוקפאים, היא תיתן אתם לסאלם פאייד למימון פעולותיו הראשונות כשר הכספים הפרו אמריקני ולא לרשות הפלסטינית כפי שהדבר מוצג.
ישראל תיתן לו את הכסף כי ערפאת אינו מוכן להקציב לו אפילו פרוטה אחת. במילים אחרות פרס נפגש בעל כורחו עם מי שהוא לא רצה להיפגש. האמריקנים ואריאל שרון דחקו אותו לפינה. אם כך למה בכל זאת שלח שרון את עו"ד וויסגלס לוושינגטון, אם הוא ידע כי הוא תומך בעמדות שהבית הלבן אינו רוצה לשמוע עליהן? לכך יש שתי תשובות:
א. למה שרון צריך לומר לו זאת. עדיף שהאמריקנים יעשו זאת. ב. כדי לרצות את פרס, בן אליעזר, חיים רמון ואחרים וכדי לספק להם תעסוקה מתאימה בעיני דעת הקהל בארץ ובחו"ל בתקופת המעבר הזו במזרח התיכון.
החלק הרציני וכבד המשקל במשלחת של שרון לוושינגטון, הוא האלוף משה קפלינסקי. זה לא היה מקרה שראש הממשלה והרמטכ"ל החדש רב אלוף משה יעלון החליטו ביניהם בהסמכתו של הרמטכ"ל היוצא, שאול מופז, כי קפלינסקי יתמנה לתפקיד אלוף מרכז. בחודשים הקרובים וכפי הנראה גם בשנה הקרובה אלוף פיקוד מרכז תהייה עמדת הפיקוד החשובה ביותר בצה"ל לאחר הרמטכ"ל. הרמטכ"ל עצמו אישר בסוף השבוע מה שתיקדבקה כותב כבר למעלה מחודשיים, כי המתקפה האמריקנית על עיראק תפתח בסתיו. כלומר בספטמבר או תחילת אוקטובר.
התאריך המדויק יותר, לפי המקורות הצבאיים של תיקדבקה, הוא לקראת או קצת אחרי אמצע ספטמבר. בוושינגטון מדברים בלחש, כי הנשיא ג`ורג בוש היה רוצה כי המתקפה תפתח, אם אפשר ב-11 בספטמבר, יום השנה לפיגועי ניו יורק וושינגטון. במילים אחרות, יש עוד 6 עד 8 שבועות עד לפתיחת המלחמה עם עיראק בה ישראל תהייה מעורבת. מאחר וחלק גדול מהלחימה יתרחש בחזית העירקית-ירדנית, הרי שלאלוף משה קפלינסקי, כאלוף פיקוד מרכז יהיה חלק ומשקל חשוב מאוד במלחמה זו. החזית השנייה החשובה בו יעמוד האלוף קפלינסקי, היא החזית הפלסטינית.
לא רק שהוא יצטרך להמשיך ולהחזיק בעת לחימה את הערים הפלסטיניות במצור, בעיקר כדי להבטיח ולהשאיר את דרכי התחבורה מהים התיכון לירדן ומשם לגבול עיראק פתוחות לתנועה צבאית, אלא שהוא גם יהיה הכוח הצבאי המאורגן והחזק בשטח שיצטרך לשמור כי התוכנית האמריקנית להקמת ממשל חדש עבור הפלסטינים ממשיכה להתקדם ולהתפתח ללא הפרעה, בייחוד מצדו של יאסר ערפאת, למרות המלחמה.
בניגוד לישראל, האמריקנים חושבים ופועלים לטווחים אסטרטגיים ארוכים מאוד. בכך הופך האלוף קפלינסקי לא רק להיות האיש החשוב ביותר, בשלב זה, מלבד הרמטכ"ל, בצה"ל, אלא הוא גם הופך להיות איש הצבא החשוב ביותר, בשלב זה של המלחמה בעיניהם של האמריקנים. לכן היה חשוב מאוד כי כמה שבועות לפני פריצתה המלחמה שהאלוף משה קפלינסקי יגיע לוושינגטון לשם תיאומים אחרונים עם מתכנני ומפקדי המערכה האמריקנית נגד עיראק ועם מתכנני ומבצעי המהלך האמריקני בקרב הפלסטינים.
כך שבעוד שמנהל לשכת ראש הממשלה דב וויסגלס ידבר עם האמריקנים, שיקשיבו לו בנימוס, על העבר, הם ידברו עם האלוף משה קפלינסקי על העתיד. מכאן לא צריך להבין כי אריאל שרון מאושר מהמהלך האמריקני אצל הפלסטינים וכי הוא תומך בו ללא הסתייגויות. אך עם זאת, משיחות עם אנשי לשכתו הקרובים עולה ששרון מודע לסכנות לטווח ארוך הטמונות במהלך זה לישראל. שרון מבין כי מהלך אמריקני בלעדי בקרב הפלסטינים שמתבצע ללא שיתופה של ישראל ושל הערבים, מגביל ביותר את יכולת תמרונה של ישראל ועלול להעמיד בסופו של התהליך את ישראל מול ארצות הברית ולא מול הפלסטינים.
שנה או שנתיים לאחר המלחמה, ארצות הברית תבוא לישראל ותציג לפניה את הממשל הפלסטיני החדש כעובדה מוגמרת ותאמר: הנה החלפנו את שלטונו של יאסר ערפאת, הפסקנו את הטרור. האיום של סדאם חוסיין במזרח ושל חיזבאללה בצפון כבר אינו קיים, כלומר השגנו את עיקר הדרישות המדיניות והביטחוניות של ישראל, עתה הגיע הרגע בו אתם, ישראל ואתה אריאל שרון, צריכים לפרוע את החשבון. כדי שהמשטר הפלסטיני החדש יקבל לגיטימציה בעיני הפלסטינים על ישראל לסגת נסיגה מלאה לקווי 1967, תוך כדי פירוק הערים וההתנחלויות בשטחים.
מקורות תיקדבקה בירושלים מוסרים כי למרות ששרון אינו מתעלם מדברים אלה, כרגע, הוא אינו רוצה להתרכז בהם. אריאל שרון רוצה להתרכז בשלושה דברים: ההכנות של צה"ל למלחמה בחזית העיראקית ובחזית הצפון מול הסורים וחיזבאללה. המערכה נגד הטרור הפלסטיני.והמערכה נגד ערפאת שבמרכזה עומד עכשיו הנושא הכספי. מניעת הגעתם של כספים כלשהם לידיו של ערפאת כדי שלא יוכל למממן בהם גלי טרור חודשים.
בנוגע להתפתחויות ארוכות הטווח, שרון סומך על שלוש התרחשויות אפשריות: א. כפי שתקראו בקטע הבא בסדרה שיפורסם ביום ב`, יאסר ערפאת יעשה הכל כדי לטרפד את התוכניות האמריקניות, והסיכויים שלו להצליח בכך אינם גרועים כלל וכלל. במילים אחרות מתי שהוא לאורך הדרך האמריקנים ינטשו את התוכנית המקורית שלהם להקים שלטון פלסטיני חדש. ב. לאחר המלחמה עם עיראק, הירדנים, שהאיום על גבולם המזרחי יוסר, יוכלו להפוך לכוח הפוליטי, הצבאי והמודיעיני המרכזי בקרב הפלסטינים בגדה המערבית. שרון כבר מוכן היום לשתף אתם פעולה בכיוון הזה. במסגרת הסדר כזה אפשר יהיה לחזור אל התוכנית המקורית של אהוד ברק בקמפ דיויד, בה כ-80 אחוז מהישובים הישראלים בגדה ירוכזו בגושי התיישבות והיתר יפונו. בגדה ימשול אז ממשל משותף, בגלוי או בחשאי, לממשל הפלסטיני, לארצות הברית, לירדן ולישראל. אריאל שרון יוכל לחיות עם מציאות צבאית ומדינית כזו.
ג. לדעת שרון עדיין מוקדם לדבר על התפתחויות מרחיקות לכת כאלה. איש אינו יודע כיצד יכולה להתפתח המלחמה עם סוריה, עיראק וחיזבאללה, היכולה לכלול התקפות מגה-טרור על ארצות הברית וישראל וגם תקיפת ישראל במערכות נשק השמדה המוניות כפצצות מלוכלכות רדיואקטיביות ונשק כימי וביולוגי. המלחמה בחזית המזרח והצפון תיצור תנאים אסטרטגיים ומדיניים שונים לגמרי מאלה שאנו מכירים ויודעים היום.
לכן בשלב זה, אריאל שרון החליט לשמור על תיאום וצמידות מלאים לקו האמריקני. ולכן הוא שלח לוושינגטון את האלוף משה קפלינסקי. ולכן הוא מוכן לתמוך בתוכנית האמריקנית לגבי הפלסטינים, כל זמן שהיא נותנת לו את האפשרות לתמרן את כולם לעמדה המותירה אותה האיש היחיד היכול למלא כיום את תפקיד ראש הממשלה בישראל.