ארצות הברית, יפן, דרום קוריאה, ורוסיה, נכשלו ליירט את הטיל הצפון קוריאני הבליסטי ארוך הטווח, והוא שוגר לפנות בוקר (יום א' 5.4), כשהוא עובר מעל טריטוריה יפנית ונוחת באוקיינוס השקט. יפן הודתה כי נכשלה פעמיים בקביעת מועד שיגור.

המקורות הצבאיים של תיקדבקה: אין ספק כי המדובר בכישלון צורב מס' 3 של נשיא ארצות הברית באראק אובמה, אשר הוא עצמו ודובריו הזהירו בשבוע האחרון את פיונגיאנג לבל תעז לשגר את הטיל. אולם מעל הכול מדובר בלקח למדינת ישראל ולצה"ל, שלא לסמוך יותר על ארצות הברית ועל הקהילה הבינלאומית כי הם יעצרו במילים, ובמגעים ולחץ דיפלומטיים, את תוכנית הגרעין ואת בניית הנשק הגרעיני האיראני.
הכישלון השני של הנשיא באראק אובמה בסוף השבוע היה חוסר יכולתו לשכנע את מדינות אירופה ונאט"ו לשלוח כוחות צבא נוספים למלחמה באפגניסטן. למרות שהנשיא האמריקני נמצא כבר באירופה שבוע ימים, כל מה שהוא הצליח להשיג הוא כי מדינות נאט"ו תשלחנה עוד כ-5000 חיילים רובם אינם מאומנים למשימות קרביות. 2 המדינות העיקריות מהן אובמה קיווה להשיג חיילים מאומנים, צרפת וגרמניה, דחו את בקשותיו.
שיגור הטיל הצפון קוריאני מבליט גם את העובדה כי בשעה שנשיאי ארצות הברית ורוסיה אובמה ומדבדב מסכימים ביניהם על קיצוץ במאגרי הנשק הגרעיניים האמריקנים והרוסיים, הם נכשלים לעצור את כניסתן של שתי מדינות נוספות למועדון הגרעיני העולמי, צפון קוריאה ואיראן, כאשר לכל אחת מהן יש יכולות מוכחות של שיגור טילים בעלי ראש חץ גרעיניים. במילים אחרות, בעוד וושינגטון ומוסקבה מעמידות פנים כי מאגרי הנשק הגרעיני בעולם מצטמצמים, הם למעשה מתרחבים, ויוצאים מכלל שליטתן.
אין זה מקרה כי המדובר בטהרן ובפיונגיאנג.
שיתוף הפעולה הגרעיני ובתחום הטילים בין צפון קוריאה ואיראן נמשך כבר שנים רבות, וארצות הברית והקהילה הבינלאומית, לא הצליחו לעצור אותו. להפך, שיתוף הפעולה הלך והתרחב והתהדק ב-3 השנים האחרונות, וב-2006 צורפה אליו סוריה.
המקורות הצבאיים של תיקדבקהמדווחים כי התדרדרות הגרעינית הנוכחית החלה ב-3 בינואר השנה,
כאשר איראן שיגרה את הלוויין הראשון שלה לחלל 'אומיד' Omid 'התקווה'. למרות שפירוש השיגור הזה היה כי לאיראן יש יכולת לשגר טילים בעלי ראש חץ גרעיני לכל נקודה בעולם, העדיפו חוגים אמריקנים וישראלים לבטל את משמעות השיגור ולא לייחס לו חשיבות.
רק ב-25 מרס הודה ראש אמ"ן האלוף עמוס ידלין, בישיבת וועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כי פירוש שיגור הלוויין האיראני, הוא כי לאיראן יש טילים המסוגלים לשאת ראשי חץ גרעיניים.
לאחר שיגור הלוויין האיראני, היה ברור, כי לא יעבור זמן רב והטכנולוגיה והניסיון האיראנים שנרכשו בשיגור הזה יעברו לידי הצפון הקוריאנים. המקורות המודיעיניים של תיקדבקה מציינים, כי מדענים וטכנאים צפון קוריאנים היו נוכחים באתר השיגור האיראני כאשר הלוויין 'אומיד' שוגר לחלל.
ערב שיגור הטיל הצפון קוריאני, הציבה ארצות הברית אוניות מול חופי צפון קוריאה, ומקורות הצי האמריקני אמרו כי הם מצוידות במערכות נשק ליירוט טילים. יפן הודיעה כי אם הטיל יעבור מעל הטריטוריה שלה הוא ייורט. רק בשבת 4.4, הודיעה מוסקבה כי העמידה את כוחותיה במזרח הרחוק במצב הכן וכי היא מתכוננת ליירט את הטיל באמצעות טילי S-300.
אולם כאשר הטיל הצפון קוריאני נורה ביום א' בבוקר, אף אחת ממערכות יירוט אלה לא פעלו. מה שכן פעל הוא האיום הצפון קוריאני כי אם הטיל יופל הדבר יהווה עילה למלחמה בין צפון קוריאה ליפן. וושינגטון וטוקיו נרתעו ברגע האחרון מפני האפשרות הזו.
כל מה שוושינגטון, טוקיו, ומוסקבה, תוכלנה לעשות עתה הוא לדרוש דיון חירום במועצת הביטחון של האו"ם. גם שם ההחלטה שתתקבל תהייה פושרת וללא סנקציות, בגלל התנגדות סין. כמו שבייג'ין איננה מאפשרת פעולה נגד פיונגיאנג, כך היא גם לא תאפשר פעולה נגד טהרן. במילים אחרות, מדיניות ההתקרבות לסין שמנהל ממשל אובמה, בראשותה של שרת החוץ האמריקנית הילארי קלינטון, נכשל אף הוא. סין מוכנה לשתף פעולה עם ממשל אובמה בנושא הכלכלי, אולם לא בנושא המדיני אסטרטגי.