ארצות הברית מתכוננת להנחית מהלומה צבאית כבדה על סדאם חוסיין. הפעם המלחמה תיערך על אדמת עיראק

המסר ששידרו, הנשיא הנבחר גורג בוש, שר החוץ החדש של ארצות הברית, קולין פאוול והמועמדת להיות היועצת לביטחון לאומי, קונדליסה רייס, הוא מסר של מלחמה חדשה נגד עיראק. הכותרת הראשית של תיקדבקה מיום שישי ה- 15.12 ויום שבת 16.12 , אמרה: "המלחמה הראשונה של הנשיא החדש תהייה במזרח התיכון. ארצות הברית של בוש תקשיח את עמדותיה כלפי יאסר ערפאת ותאלץ אותו לחזור למקומו וגודלו הטבעי. תנחית מכה צבאית על עיראק".
במוצאי שבת אישר הנשיא גורג בוש, ומקורות אחרים בוושינגטון, דברים אלה. המשפט הפותח בדבריו כאשר הציג את קולין פאוול כשר החוץ החדש שלו היה, "אנו נגן על האינטרסים שלנו במפרץ הפרסי." רק המשפט השני התייחס לישראל. על ישראל אמר הנשיא, כי ארצות הברית תפעל להשיג שלום בינה לבין שכניה, שלום שיבטיח את ביטחונה של ישראל. משפט המפתח בדבריו של קולין פאוול, לאחר שהוצג על ידי הנשיא היה, "אנחנו נעמוד איתן ביחד עם בעלי הברית שלנו נגד האומות המפתחות נשק להשמדה המוני".
מקורות תיקדבקה בוושינגטון אומרים כי בניגוד לכל הפרשנויות שפורסמו ונשמעו בסוף השבוע כאילו הממשל של ג`ורג בוש יתרכז בחודשים הראשונים לכהונתו בבעיות הפנים של אמריקה, פיוס בין שתי המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית, וכי המזרח התיכון, ישראל והפלסטינים יהיו אצל הממשל בסדר עדיפויות משני, הרי שסדר העדיפויות יהיה הפוך!
יועציו של בוש הציעו לו כי במקום לבזבז זמן באיחוי הקרע הפוליטי בארצות הברית על ידי מינויים של שרים ובעלי תפקידים בכירים בממשל דמוקרטים וחיזור אחרי ראשי המפלגה הדמוקרטית, מוטב כי הנשיא החדש יפתיע את כולם ויתרכז בנקיטת מהלך צבאי ומדיני מרכזי אשר יאלץ את המנהיגים הדמוקרטים להתייצב מאחוריו ולתמוך בו. עד שהמהלך הצבאי והמדיני יסתיים, דבר שיכול לקחת בין חודשיים לשלושה, ישכחו כולם, הפוליטיקאים ודעת הקהל האמריקנית, את מערכת הבחירות, את המאבקים המשפטיים מסביב לה וגם את אל גור.

שיקול נוסף שהיועצים והמתכננים של בוש הביאו לפניו היה כי גם אם הוא יחליט להתרכז בנושאי פנים תמצא תמיד המדינה או מנהיג אשר יחליטו להעמיד במבחן את כוחו החלטתו "ושריריו" של הנשיא החדש. היועצים העלו ארבעה מוקדי התחרשויות כאלה: סין, שתיצור משבר במצרי פורמזה. רוסיה, שבשבועות האחרונים העבירה והציבה, בפעם הראשונה מאז התמוטטות ברית המועצות ב-1991מפציצים גרעיניים בבסיסים בסיביר מול אלסקה. איל קים סונג, שליט צפון קוריאה, שיכול ליזום פעולה צבאית נגד דרום קוריאה או שיגור ניסיוני של טילים בליסטיים לעבר יפן. וסדאם חוסיין שיכול להצית מלחמה מזרח תיכונית באמצעות משלוח עשרות אלפי מתנדבים להלחם לצד הפלסטינים, או להכניס את כוחותיו לתחום סוריה.
האפשרות האחרונה צוינה על ידי היועצים של הנשיא כהתפתחות הריאלית והחמורה ביותר. הערכה זו נקבעה לאחר שלידי ארצות הברית הגיע בימים האחרונים מידע מודיעני שהראה כי חטיבות שריון ביניהן כאלה השייכות לדוויזית העילית העיראקית חמורבי, ערכו במדבר המערבי של עיראק תמרונים משותפים עם יחידות שריון סוריות. שני הצדדים הפעילו בתמרון טנקים מדגם טי-72. כמו כן השתתפו בתמרון טייסות קרב של חיל האוויר הסורי והעיראקי. הנושא המרכזי של התמרון היה בדיקת יכולת פעולתן המשותפת של המפקדות העיראקיות והסוריות. היועצים ציינו לפני בוש כי הצבא, חיילות האוויר, הצי וכוחות הטילים האמריקניים כבר מוכנים לפעולה כזו החל מאמצע חודש ספטמבר השנה וכי הפעם לא יצטרכו האמריקנים לתקופת זמו של חמישה חודשים כדי לרכז את הכוחות הנחוצים להם למלחמה.
המידע הזה הביא להחלטות הבאות: 1. מיד עם הכנס הממשל החדש לתפקידו, בסוף חודש ינואר, ועוד קודם לכן ארצות הברית תתחיל בהקמתה מחדש של קואליציית מלחמת המפרץ. קואליציה זו כללה בשעתו את בריטניה. צרפת, מדינות המפרץ הפרסי כשבראשן, ערב הסעודית. מצרים, וסוריה. ירדן שאז לא נכללה בברית בגלל תמיכתה בבגדאד, תצטרף הפעם לקואליציה האנטי עיראקית. ישראל לא תכלל בקואליציה זו כפי שלא נכללה בעת מלחמת המפרץ.
2. בתחילת חודש פברואר 2001 ארצות הברית ומדינות הברית יציבו אולטימטום לסדאם חוסיין, להתפרק תוך זמן קצוב ממערכות נשק ההשמדה ההמוני שלו, כולל המערכות הגרעיניות. אם האולטימטום לא יענה תפתח ארצות הברית ובעלות בריתה במערכה צבאית נגד עיראק. 3. שלא כמו במלחמת 1991 , הפעם ינחתו ויצנחו יחידות אמריקניות ובריטיות בעומק השטח העיראקי. המטרה לא הכללית, אלא המבצעית, תהייה להשמיד את כוח הלחימה העיראקי ולהפיל את סדאם חוסיין ומשטרו.
בשלב זה המטרה האמריקנית: החלשת כוח ההרתעה האסטרטגי של ישראל ולאחר מכן דחיפתה למשא ומתן מול כל העולם הערבי, ולא רק הפלסטינים.. כל זאת רק לאחר המלחמה. ההחלטה האמריקנית לצאת לפעולה צבאית נגד עיראק בראשות קואליציה מדינית וצבאית מערבית-ערבית, מחזירה את ישראל לתקופה בה, למרות שהייתה הכוח הצבאי החזק ביותר במזרח התיכון, היא לא יכלה להגיב על ירי הטילים העיראקים עליה. כמו שבשעתו גרם מצב זה לשחיקת כוח ההרתעה של ישראל, כך היווצרות מצב צבאי דומה עכשיו תשחק עוד יותר את כוחה הצבאי של ישראל שתדמיתו נפגעה בלאו הכי עקב אינתיפדת אל-אקצא.
צריך לזכור כי ב- 1991, הרמטכ"ל הישראלי היה אהוד ברק, והוא הציע לממשלה, בראשותו של יצחק שמיר, שלא להתחשב בעמדה האמריקנית כי אסור לישראל להתערב ולהגיב במלחמה זו. ברק, בגיבויו של שר הביטחון דאז, משה ארנס, הציע להנחית יחידות קומנדו ישראליות במדבר המערבי העיראקי שתשמדנה את סוללות הטילים הניידות העיראקיות ולהפעיל את חיל האוויר הישראלי נגד מטרות בבגדאד.יצחק שמיר שגילה התאפקות עילאית וחשב כי האמריקנים יגמלו לו על מדיניות זו דחה את כל הצעותיו המבצעיות של ברק. אולם לממשל ג`ורג בוש האב, לא היו סנטימנטים מיותרים עבור יצחק שמיר וישראל.
במקום לגמול לו על התאפקותו, דבר שאפשר לאמריקנים לשמור על הקואליציה הצבאית שלהם עם הערבים נגד עיראק, הם החליטו לגמול לחברות הקואליציה ולדחוק את ישראל שוב הפעם לפינה. זה היה השלב בו הכריחו האמריקנים את יצחק שמיר, בניגוד לרצונו, להסכים וללכת לוועידת מדריד. עתה חוזר ממשל ג`ורג בוש הבן על אותו מהלך, רק כאשר ראש הממשלה הוא אהוד ברק. ההערכה האמריקנית היא כי הבחירות לראשות ממשלה ואולי גם לכנסת יחלישו עוד יותר את כוח העמידה הישראלי, מאשר ב- 1991. בעוד ישראל תהיה שקועה עד צוואר במערכת הבחירות שלה ובמאבק בפלסטינים, ארצות הברית תעצב מחדש את מערכת יחסיה במזרח התיכון מבלי שישראל תוכל להפעיל עליה לחצים חיצוניים ופנימיים מצד יהדות ארצות הברית.
האמריקנים מקווים כי עד שהמלחמה תסתיים יתייצב המשטר החדש בישראל ואז אפשר יהיה להביא את ירושלים לא רק למשא ומתן מול הפלסטינים, אלא למשא ומתן כולל עם כל מדינות הקואליציה, כולל ערב הסעודית. חלק מהמאמץ המדיני שעושה אהוד ברק, בשעות האחרונות, להשיג הסכם בזק עם הפלסטינים נובע מההערכה כי יש להקדים את צעדי ממשל בוש ולהעמיד אותו בפני עובדות מוגמרות לפני ישראל תועמדבפני אותו מצב.
ברק חושב כי הוא עדיין הוא יכול לגייס למטרה זו את עזרתו של קלינטון, שלאחר שיעזוב את הבית הלבן, יישאר מנהיגם הפוליטי של הכוחות באמריקה המתנגדים למשפחת בוש. המחשבה המדינית והאסטרטגית של ברק בנקודה זו היא נכונה. אולם שני גורמים פועלים נגדו: גורם הזמן ויאסר ערפאת. לברק לא נותר שום מרווח של זמן להגשים את תוכניותיו המדיניות ועראפת אינו מוכן לקבל אותן.