בהעניקו לאיראן 18 מיליארד דולר בשנה, מוטט פוטין בהסכמה של אובמה, את כל משטר הסנקציות על טהרן

סגן שר החוץ האיראני עבאס ארקצ'י, הודיע ביום ו' בלילה 10.1, כי נפתרו כל הבעיות שהיו שנויות במחלוקות בין איראן והמעצמו, אבל הסכמה זו הועברה עכשיו לעיון הבירות המשתתפות בדיוניים, וההחלטה הסופית תיפול בהן. ארה''ב והאירופאים פרסמו הודעה מוזרה, בה נאמר רק כי הושגה התקדמות רבה  בשיחות, אבל עכשיו הדרגים הגבוהים יותר בבירות  צריכים להחליט עם על בסיס זה ממשיכים הלאה.
מדהים לראות כיצד וושינגטון, האיחוד האירופאי, ומדינות אירופה, מוכנות להשקיע בטשטוש  המציאות לגבי  טהרן, עד שהן מוכנות להשמיע רק קולות רפויים של הסכמה חלקית והבנה לתכסיס האיראני באמצעותו הם מקדמים בדעת הקהל העולמית והאיראנית, את הקו האיראני, כי המעצמות, ובייחוד ארה''ב, משוכנעים עתה למעלה מכל ספק כי תוכנית הגרעין שלהם היא תוכנית אזרחית לצרכי שלום.
כל  המשחק הזה בגינונים של ביטויים פוליטיים, נועד להסתיר את המצב לפיו המשלחת האיראנית הגיעה לשיחות בז'נווה, מבלי שיש לה  סמכות להחליט דבר.
כל מה שעליה לעשות הוא להעביר את ההסכמות המתקבלות בז'נווה חזרה לאישור לטהרן, לידי  וועדה עליונה המורכבת מהנציגים הבכירים של הרשות השילטונית, המחוקקת, והמשפטית האיראניות. רק באם הדרגים האלה יחליטו ביחד כי הם מקבלים את ההחלטות תהיינה להן תוקף.
בכך יצר מנהיג איראן האייטוללה עלי חמנאי לעצמו ולאיראן שתי אופצויות:
1. מעל לפורום המעצמות ואיראן בז'נווה הוא הקים פורום עליון איראני.
במילים אחרות, לא ארה''ב והמעצמות העולמיות תחלטנה מה ייתרחש בתוכנית הגרעין האיראנית, אלה רק הוא אישית.
עכשיו  נשיאי ארה''ב, רוסיה, צרפת, אובמה, פוטין, והולנד, וקנצלארית גרמניה מארקל, צריכים להמתין להחלטותיו של חמנאי, אם בכלל הן תתקבלה בעתיד הקרוב.
2. חמנאי ביצע שוב מהפך פנימי פוליטי בטהרן בו עתה השמרנים כולל משמרות המהפכה, הם הקובעים את המתרחש, ולא הנשיא חסן רוחאני, שר החוץ מוחמד זריף, וסגן שר החוץ ארקצ'י.
הסיבה העיקרית למהלך זה של חמנאי, היא המו''מ הרוסי-האיראני המתנהל בימים אלה, ואשר עליו הרוסים הודיעו ביום ו' בלילה. לפי ההודעה הרוסית קרובות מאוד מוסקבה וטהרן, לחתימת הסכם לפיו רוסיה תקבל מידי יום מאיראן חצי מיליון חביות נפט תמורת סחורות רוסיות. היקף הסכם הברטאר-חילופין  הזה הוא 1.5 מיליארד דולר לחודש, כלומר 18 מיליארד דולר בשנה.
במילים אחרות, עוד בטרם הושג הסכם גרעיני סופי בין המעצמות ואיראן , ובטרם הוחל בביצועו, מומט ולדמיר פוטין בצעד-מכה אחת את כל משטר ומנגנון הסנקציות שבנו נשיא ארצות הברית אובמה, וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.  ברגע שההסכם הזה ייחתם, ופי הנראה הוא כבר נחתם, לא יישאר אפילו שריד אחד ממשטר הסנקציות על איראן.
במצב כזה, מדוע האייטוללה חמנאי זקוק להסכים לאיזה שהיא הגבלה על התוכנית הגרעינית האיראנית?
על צעד רוסי זה, שהופך את שיחות הגרעין בז'נווה לבדיחה גרועה, לא הסטייט דפרטמנט ולא האירופאים פרסמו אפילו מילה אחת!
עכשיו, ששה חודשים לאחר ההסכם האמריקני-רוסי, באוגוסט שנה שעברה בדבר הנשק הכימי הסורי, ושלושה חודשים לאחר ההסכם הגרעיני הזמני האמריקני-רוסי-איראני בנובמבר, אנו כבר יודעים כי מדובר בהמשך המהלך המשותף  האמריקני-רוסי במזרח התיכון, לפיו ארצות הברית נסוגה מהאזור, ורוסיה נכנסת במקומה.
במצב כזה, בו מעמדה הגרעיני-אסטרטגי של איראן מובטח בגיבוי הכלכלי-הפיננסי הרוסי, נמצאת ישראל בצד הלא נכון והמפסיד של משאוות הכוח החדשה במזרח התיכון.