בומרנג הר הבית של נתניהו. הסכין הפלסטינית שוב בפעולה

אם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושר הביטחון משה יעלון, חשבו כי יוכלו להרגיע את טרור הסכינים, האבנים, ובקבוקי התבערה הפלסטיניים באמצעות איסור על עליית שרים וחברי כנסת יהודיים להר הבית  הם טעו טעות קשה.
האיסור חזר אליהם כמו בומרנג, ביום ה' 8.10, בדמות התלהמות קיצונית של חברי הכנסת הערביים, ושלושה פיגועי דקירה בירושלים, קרית ארבע ובתל-אביב, בהם  שני צעירים ישראליים פצועים קשה, ו-5  פצועים בינוני עד קל.​
מי שיעץ לנתניהו ויעלון לאסור עליית נבחרים יהודים על הר הבית, לא חשב עד הסוף ונתן להם עצת אחיתופל. כתוצאה מכך, התרחב המאבק הפלסטיני על הר הבית מהתנועה האיסלמית הצפונית של ערביי ישראל-אל ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל, כאשר מתברר כי היא איננה שונה בהרבה בדעותיה מאשר השייח' ראאד סאלח.
לא רק שהתרחב שיתוף הפעולה בין הפלסטינים בירושלים וביהודה ושומרון ובין ערביי ישראל, כפי שראינו ביומיים האחרונים ביפו ובלוד, אלא ניתנה להם באורח רשמי נקודת חיבור פומבית הר-הבית.
מי שציפה כי מנהיגי ערביי ישראל יגלו אחריות ואיפוק, לא רק טעה, אלא שאיננו מבין את הלך הרוחות ברחוב הערבי.
כבר ביום חמישי אפשר היה לראות את ניצניה הראשונים של נקודת חיבור זו, כאשר חבר הכנסת  ג'מאל זחאלקה,  שהוא גם יושב הראש של מפלגת בל"ד, ניסה לעלות להר הבית ולהיכנס  למסגד אל-אקצא. בעומדו על יד שער האריות מסר זחאלקה הודעה לעיתונות ובה נאמר: 'אני עומד עכשיו בשער האריות ומונעים ממני להגיע להר הבית, וזאת בניגוד לחוק'. 'אני מצפצף על נתניהו ועל ההחלטות שלו'.  
ח''כ הכנסת אחמד טיבי, שהודיע כי יעלה ביום א' 11.10, על ההר בראש של קבוצת חברי כנסת ערביים, הגדיר את החלטת ראש הממשלה  'החלטה מטורפת'.
לאחר מכן יאורגנו הפגנות נרחבות של ערביי ישראל.
במילים אחרות, ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל החליטה לנסות ולקחת לידיה את מושכות של גל ההתפרעויות הפלסטיניות כאשר טרור הסכינים הוא חלק בלתי נפרד ממנו.
זו חצייה ברורה של קו אדום, שעד עתה ההנהגה פוליטית של ערביי ישראל נמנעה מלחצות אותו. אולם ברגע שמנהיגיהם יופיעו ביום ו' בפתח הר הבית אי אפשר יהיה להשיב יותר את הגלגל אחורנית. מכאן לפני זחאלקה וטיבי פתוחה רק דרך אחת והיא דרך של  החרפה.
צריך וכדאי להבין, כי כל ההודעות וההצהרות של גורמי ביטחון  ישראליים 'כי ההמונים הפלסטינים לא יצאו לרחבות' ו'כי השטח והאירועים נמצאים בשליטה', הם הוכחה נוספת לדרך המקובעת שגורמי ההערכה  אלה מתקשים להיפרד ממנה.
במציאות אין כיום לשום גורם שליטה על הרחוב הפלסטיני. ישנם גורמים שיש להם שליטה על קטעים של הרחוב, אולם לא על הרחוב כולו.
זה המצב גם לגבי 7 גדודי הביטחון הפלסטינים. יש להם שליטה מוגבלת על חלקים מסוימים ברחוב הפלסטיני, אבל לא על כולו.
זה לא רק שאין אפילו גורם אחד ברמאללה היכול להכתיב את המתרחש ברחוב הפלסטיני, אין גם גורם אחד בעולם הערבי שיכול להשיג שליטה כזו.  זו הסיבה מדוע לדבריהם של ראשי 'המחנה הציוני' יצחק הרצוג, ציפי ליבני, ועמוס ידלין, וראש 'יש עתיד' יאיר לפיד, כי צריך לפתור את המתרחש באמצעות הסדר אזורי, הם דברים חלולים שאין מאחוריהם דבר. 
למלכי סעודיה וירדן סאלמן ועבדאללה, ולנשיא מצרים פאתח אל סיסי, ישנן מדורות אחרות לכבות מה עוד שהלהבות שלהם גבוהות יותר מאשר הלהבות הפלסטיניות. 
ביום ה' חלה החרפה נוספת במצב.
ביום שישי תהייה החרפה נוספת!