בזמן שרוסיה מקבלת בצפון שליטה ישירה על גבול סוריה-ישראל, ארה"ב מקבלת בדרום שליטה עקיפה על גבול עזה-ישראל

למעלה מ-35,000 דונם, שהוא יותר מכל שטחה של באר-שבע או מחצית שטחה של תל-אביב, עלו באש בדרום ישראל, בארבעת חודשי מבצעי 'השיבה' של החמאס (מאז 30 במרס  ועד 4 באוגוסט 2018).
אין  עדיין מספרים על היקף הנזקים, ואם סיכמו מספרים כאלה לא פרסמו אותם.
אבל אם החמאס יקבל את הסכם הפסקת האש לטווח ארוך, עליו עמלים עכשיו האו"ם, מצרים, ישראל, קטאר והחמאס, כאשר מאחוריהם ארה"ב מספקת רוח גבית למהלך, הוא יקבל את הפרס הגדול ביותר ששולם אי פעם בהיסטוריה עבור מצית סידרתי.  650 מיליון דולר, יועברו לרצועת עזה לשם שיקומה.
אם מסתכלים אחורנית על 11 שנות שלטונו של החמאס בעזה, מאז תפש שם בהפיכה צבאית את השלטון ב-2007, ומה עלה בגורלם של המיליארדים שכבר הוזרמו לרצועה, אפשר להניח כמעט בביטחון שבסופו של דבר חלקים מהסכום הענק הזה יגיעו לזרוע הצבאית של החמאס-גדודי עיז א-דין אל קסאם.
במילים אחרות, החמאס יקבל עבור כל חודש של ירי טילים, התקפות על גדר המערכת, ירי על כוחות צה"ל, זריקת מטעני חבלה, פריצה לתוך תחום גבול ישראל וחבלה בציוד צבאי, טרור של עפיפוני ובלוני נפץ ותבערה-סכום של 162,500,000 מיליון דולר פיצויים.
הרמטכ"ל רב אלוף גדי אייזנקוט אמר בשבוע שעבר, כי 'דפוס הפעולה של הנהגת חמאס, המכוון להגיע להישגים על ידי טרור לסוגיו, נכשל פעם אחר פעם. כך יהיה גם עם טרור האש.'
לאור התוצאה של קצת למעלה מארבעה חודשים 'של הטרור לסוגיו', אפשר לומר כי החמאס דווקא מאוד הצליח.
אם נוסף לסכומי הכסף הענקיים שיוזרמו לרצועה, החמאס יקבל רציף בנמל פורט סעיד שבתעלת סואץ, מסלול נחיתה אווירי בצפון סיני, (נמל התעופה באל עריש), הסרת המצור המצרי-ישראל על רצועת עזה, פתיחת המעברים למצרים ולישראל, אספקת כוח חשמלי מוגברת מישראל וממצרים, מתקנים להתפלת מים, קשה מאוד להבחין מהיכן הרמטכ"ל קובע שהחמאס נכשל פעם אחר פעם, ובוודאי היכן הוא נכשל בטרור האש.
טרור האש וכישלונו המוחלט של צה"ל לעצור אותו, הוא למרבה הצער והבושה דווקא הגורם העיקרי שהביא את ההסכם העומד להיחתם בימים הקרובים. 500 הטילים והפצמ"רים שנורו בארבעת החודשים על ישראל, לא הביאו לשום תזוזה לא צבאית ולא מדינית.  עפיפוני ובלוני התבערה דווקא כן! 
שורת ההישגים של החמאס מרשימה ביותר:

• החמאס הוא הכוח הצבאי הפלסטיני הראשון שהצליח בהשתמשו באוכלוסייה האזרחית כבמגן אנושי לכפות על צה"ל את קביעת כללי המשחק בשטח, כאשר הדרגים המדיניים והצבאיים הישראליים נגררים מאחוריו.
• החמאס ניצל עד תום את מדיניות צה"ל שלא לפגוע באנשיו. רוב 159 ההרוגים  הפלסטינים שנהרגו מאש צה"ל בהפגנות היו אזרחים פלסטינים.
• הפגיעה של צה"ל, בעיקר באמצעות תקיפות אוויריות, במתקנים הצבאיים של החמאס הייתה מאוד מוגבלת. לכך נוספה גם הנקודה, כי כמעט כל המטרות שהותקפו היו מטרות ריקות.
• גם הפגיעה במנהרות הייתה לא משמעותיות. במהלך ארבעת החודשים הלך והתברר, כי היום אין כמעט משמעות לכך אם משמידים כפי שצה"ל הגדיר זאת 'מנהרת טרור'. מערכת המנהרות הצבאיות תת-קרקעיות שהחמאס בנה ברצועת עזה היא כל כך רחבה ומסיבית, עד שכמעט אין השפעה לכך באם זרוע או שלוחה אחת של המערכת נהרסת. מאחר והמערכת הזו בנויה לפי שיטת 'לגו' תוך זמן קצר מאוד אפשר לשקם את החלק או החלקים שנהרסו.
• החמאס אינו משלם דבר עבור הסכם זה. הוא לא מתחייב לפרק את הזרוע הצבאית שלו, הוא לא מתחייב למסור או לפרק את הטילים שברשותו, הוא לא מוסר בחזרה את גופות חיילי צה"ל ואת השבועיים הישראליים הנמצאים בידיו. איש לא הציג לחמאס את דרישת המינימום, שמ-650 מיליון הדולר ישולמו פיצויים לישראל ולתושבי עוטף עזה על הנזקים החומריים והנפשיים שנגרמו להם.
• מאחר ולכול העוסקים 'בבישול' ההסכם, ברור וידוע מראש, כי החמאס לא יעביר בסופו של דבר את השלטון ואת האחריות הביטחונית לידי הרשות הפלסטינית ברמאללה, ולו מהסיבה הפשוטה, שלרשות אין כוחות שיוכלו לבצע זאת, מדובר בהישג מדיני-בינלאומי ממדרגה ראשונה, בו החמאס מקבל הכרה מדינית בינלאומית. 
• הסיבה שממשל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ דוחף מאחורי הקלעים להשגת הסכם זה, היא רצונו להתרכז עתה בעזה, יותר מאשר ברמאללה, שם נותקו רוב המגעים בינו ובין ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן.
  ממשל טראמפ מבין שכל זמן שאבו מאזן נמצא ברמאללה, הוא לא יוכל להזיז את 'תכנית השלום' שלו.
  זה לא היה מקרה שעם התקדמות המו"מ בעזה פורסם השבוע בוושינגטון, כי בבית הלבן הוחל בהרחבת צוות 'תכנית השלום', לקראת פרסום התכנית. הממשל רוצה לנצל את ההתפתחויות בעזה למטרה זאת.
  זה שממשל טראמפ לוטש עין על רצועת עזה וצפון סיני, כטריטוריות בהן אפשר לפתור חלק גדול משאיפות-בעיות הפלסטינים, הדבר איננו חדש.

מזווית הראייה האמריקנית נוצר עתה בגבולות הצפוניים והדרומיים של ישראל המצב הבא: בעוד רוסיה מקבלת את השליטה הישירה על אזורי הגבול של סוריה עם ישראל, ארצות הברית מקבלת באמצעות רוסיה (שליח האו"ם הבולגרי ניקולאי מלדאנוב, המקורב לרוסים), ומצרים, את  השליטה העקיפה על המתרחש בגבולות רצועת עזה ישראל.
כלומר, מדובר בעסקה רוסית-אמריקנית שנתפרה בחוטים עדינים מאוד כמעט בלתי נראים, בין וושינגטון ומוסקבה.
הדרגים המדיניים והצבאיים הישראלים טופחים לעצמם על השכם, כיצד הם הצליחו להביא למצב בו וושינגטון ומוסקבה הם האחראיים עתה על המתרחש בגבולות הצפוניים והדרומיים של ישראל.
מאחר ומדובר בטעות מדינית ואסטרטגית ממדרגה ראשונה, צריך עתה להמתין ולראות כמה זמן ההסדרים האלה ברמת הגולן ובעוטף עזה יחזיקו מעמד, ומתי, ועוד יותר חשוב באיזה צורה, הם יתמוטטו.