בחודש שחיל האוויר הישראלי הפסיק את תקיפותיו בסוריה, חידשה איראן את מלאי הטילים והנשק שלה ושל חיזבאללה

ביום רביעי 17.10, יימלאו בדיוק 30 יום מאז חיל האוויר הישראלי תקף בפעם האחרונה מטרות של איראן ושל חיזבאללה בסוריה. באותו יום יימלאו גם 30 יום מאז הופל מטוס הביון הרוסי איליושין IL 20 במזרח הים התיכון מול לטקיה.
כפי שמטוסי חיל האוויר לא חזרו לתקוף בסוריה, כך היחסים בין רוסיה וישראל לא חזרו לקדמותם, ולפי מה שנראה ונשמע ממוסקבה גם לא יחזרו לרמתם הקודמת בעתיד הקרוב.
זה לא מקרה שעד היום לא נקבעה פגישה בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ובין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, למרות שהשניים הודיעו 'כי ייפגשו בקרוב'-בשיחתם הטלפונית האחרונה שהתקיימה ב-7 באוקטובר.
ב-8 לאוקטובר אמר נתניהו, כי ידבר עם פוטין על החלת הריבונות הישראלית על רמת הגולן, אולם שר החוץ הרוסי סרגי לברוב דחה דברים אלה ב-10.10, כאשר אמר,  'שינוי מעמדה של רמת הגולן באמצעות עקיפה של מועצת הביטחון של האו"ם יהווה הפרה ישירה של החלטתה.' would be a direct violation of these resolution.
ב-9 לאוקטובר, אמר נתניהו לסגן ראש ממשלת רוסיה מקסים אקימוב Maxim Akimov שביקר בישראל בראש משלחת כלכלית, שישראל תמשיך לתקוף מטרות איראניות בסוריה. אולם מלבד דיבורים אלה שום דבר לא אירע.
נתניהו הגדיר את התקפות ישראל בסוריה 'כלגיטמיות'.
בתחילת אוקטובר היו דיבורים ישראליים רבים על המצב בסוריה, אולם מעשים/פעולות  לא היו.
גם הפעילות האווירית האמריקנית בסוריה בתקופה זו שותקה לגמרי.
במקביל, בתקופה זו פרס צבא רוסיה שלושה גדודים של מערכת טילי ה-S-300 בסוריה, הקים שלושה גדודים של מפעילי טילי נ"מ המורכבים מקצינים וחיילים סוריים ואיראנים, והחל מאמן את הגדודים ומאייש בהן את הסוללות. 
מאחורי שכבת ההגנה הזו פרס צבא רוסיה מערכת טילי נ"מ לטווח קצר מסביב לערים ולמתקנים הסוריים המרכזיים, ופרס מערכות מתקדמות של לוחמה אלקטרונית מול ישראל, ומול הכוחות האמריקנים הנמצאים במזרח סוריה, ליד גבול סוריה-עיראק.
מאז תחילת משבר הפלת המטוס הרוסי ב-17 לספטמבר, ועד עכשיו מדגישים המקורות הצבאיים של תיקדבקה, כי עצם הבאת טילי ה-S-300 לסוריה הוא לא הנושא/הגורם המאיים ביותר על מטוסי חיל האוויר הישראלי. הגורם המדאיג והמאיים יותר הן היכולות המתקדמות של מערך הלוחמה האלקטרונית הרוסית בסוריה.
אם כי לישראל ולצה"ל יש יכולות מתקדמות מאוד בתחום הזה של לחימה, אין איש במערב ובישראל היודעים לומר מה הן היכולות המבצעיות של מערך הל"א הרוסי בסוריה.
ההנחה המודיעינית-המבצעית היא, כי בתחום הזה הרוסים יכולים להפתיע.
אם הנחה זו נכונה, או לא, זאת אפשר יהיה לדעת, רק כאשר מטוסי חיל האוויר האמריקני, או הישראלי, יחדשו את פעילותם בשמי סוריה.
אולם המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים כי 'הבעיה הרוסית' היא לא היחידה העומדת בפני הדרגים המדיניים והצבאיים הישראליים. בצד 'הבעיה הרוסית' ההולכת ומחריפה קיימת בעיה לא פחות קשה-'הבעיה האיראנית'. 
מי שחושב כי בינתיים, בחודש שעבר מאז הפלת המטוס הרוסי, קיים הסכם ג'נטלמני בין רוסיה, איראן וישראל, לפיו ישראל לא תחדש את התקפותיה על מטרות איראניות בסוריה, ובתמורה איראן הפסיקה את משלוחי הנשק שלה לסוריה ולחיזבאללה-טועה.
הרוסים ניסו לגשש בספטמבר אצל האיראנים באם הם יסכימו להסדר כזה, אולם טהרן דחתה את ההצעה הזו על הסף.
המצב הוא הפוך: איראן ניצלה את המצב בו חיל האוויר הישראלי איננו פועל בסוריה והגבירה את קצב משלוחי הנשק שלה לדמשק.
מקורות מודיעין מערביים ומזרח תיכוניים קובעים, כי במשך החודש האחרון מאז 17 בספטמבר הצליחה איראן לחדש את רוב מלאי הטילים שלה ושל חיזבאללה בסוריה-אשר קודם לכן הושמד בכ-200 התקיפות של  ישראל בשנה האחרונה.
לכך כוונו דבריו של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ביום שישי 13.10, כאשר אמר: 'המלחמה הפסיכולוגית של נתניהו בנושא הטילים (ליד נמל התעופה בביירות), היו פארסה.' 'השתיקה שלנו בנושא הנשק היא מכוונת ויש לה מטרה.' 'המדיניות שלנו מבוססת על 'שתיקה קונסטרוקטיבית' ואנחנו לא נותנים לאויב מידע חינם.' Netanyahu's psychological warfare over the missiles was a farce.  Our silence over our weapons is deliberate and purposeful.
Our policy is based on 'constructive silence' and we do not give 'free information' to the enemy.

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות