בטווח הקצר, אין ברירה אלא לדבר עם החמס, ולהחרים את אבו מאזן!

תיקדבקה: מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט היה צריך לקבל את הצעתו של ראש המועצה לביטחון לאומי אלוף (במיל.) גיורא איילנד לדבר עם החמס, כי המדובר ברע במיעוטו. אם כבר אהוד אולמרט ושרת החוץ ציפי ליבני התירו לחמס להשתתף בבחירות הפלסטיניות, ולהציג מועמדים שניצחו במזרח ירושלים, אין עכשיו טעם להעמיד פנים ולומר כי תוצאות הבחירות אינן מקובלות על ישראל. מי שמבשל תבשיל הוא גם זה שצריך לאכול אותו.
העמדת הפנים כי ישראל לא תדבר עם החמס, ולכן גם `הקהילה הבינלאומית` לא תדבר עם החמס, היא הטעייה מבית מדרשה של ציפי ליבני. רק ברטוריקה של ליבני קיים מושג `קהילה בינלאומית`, במציאות אין דבר. לכן כאשר החמס ירכיב את הממשלה הפלסטינית החדשה, לא פחות מדינות וממשלות ידברו עם החמס, אלא להיפך יותר.
לכן מה שעל מ"מ ראש הממשלה היה לעשות הוא לדחות את קו הבוסר המדיני החסר תחכום ובסיס מציאותי של שרת החוץ, לקבל את החלק העיקרי של הצעתו של האלוף (מיל.) איילנד, וליזום קו עצמאי משלו, שעיקרו הוא החרמתו של יו`ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, שלא רק היה הכוח העיקרי שדחף להשתתפות החמס בבחירות, אלא עתה הוא מגיש להם את השלטון על טס של כסף. חרם זה צריך לעמוד בעינו כל זמן שאבו מאזן פועל להעברת השלטון לידי החמס.
הבעיה עם אבו מאזן איננה רק שהוא נואם יפה ומפזר לרוח מילים ריקות, אלא שהוא האיש העומד בראש הפת"ח-גדודי אל אקצא. ב-24 השעות האחרונות שמענו מראש השב"כ יובל דיסקין, כי מי שיורה מאות טילים בחודש מרצועת עזה הם גדודי אל אקצא, והם מתכוננים להגביר את קצב האש. מניצב אילן פרנקו, מפקד מחוז ירושלים של המשטרה, שמענו כי מי שעומד מאחורי משלוח חוליות המחבלים לבצע פיגועים בבירה, הם גדודי אל אקצא. מאל"מ יובל בזק, מפקד חטיבת שומרון, המפקד מאז התחלת השבוע על הפעולה לעקירת רשתות הטרור בשכם, בה משתתפים 3 גדודים של צה"ל, שמענו כי תשתית הטרור בעיר הממומנת על ידי איראן, מורכבת מאנשי גדודי אל אקצא.
חייבים לשים לב לעובדה שבאותו זמן החמס רק מדבר, אבל אינו יורה אפילו כדור אחד, ואנשיו אינם מעורבים בהכנת ובביצוע פיגועים.
אם כך נשאלת השאלה מדוע לא מטפלים בראש הנחש, אלא בזנבו? כלומר בתשתיות הטרור של הפת"ח בשכם, אבל לא בראש הפת"ח והנהגתו היושבים ברמאללה.
ניסיון לטפל בחמס, באמצעים אדמיניסטרטיביים מגוחכים, ובאותו זמן לטפל בפת"ח גדודי אל אקצא בצורה חלקית בלבד, צפוי מראש לכישלון.
קודם כל צריך לטפל באבו מאזן והפת"ח. בו בזמן צריך לדבר עם החמס, כדי להבטיח שהרשות הפלסטינית תתחיל לתפקד, דבר שאינו קורה תחת אבו מאזן. תוך כדי כך על המתכננים האסטרטגים הישראלים לחשוב ולמצוא דרך כיצד להפיל את החמס בטווח ארוך, מאחר וכדברי ראש השב"כ יובל דיסקין הוא מהווה איום אסטרטגי קיומי לטווח ארוך על מדינת ישראל. דברי ראש השב"כ עומדים בסתירה מוחלטת לדבריו של הרמטכ"ל רב אלוף דן חלוץ אשר בזמן האחרון מרבה לומר כי הוא `איננו מכיר` איום קיומי אחר על מדינת ישראל מאשר הנשק הגרעיני האיראני.
בישיבת הממשלה ביום א` 19.2, אמר אולמרט כי `השמים לא נפלו,` לא עם ניצחון החמס, וגם לא בתקופת יאסר עראפת. זה הוא משפט מחריד גם בתפישתו וגם בעצם העובדה כי פוליטיקאי הממלא את תפקיד מ"מ ראש הממשלה מסוגל לבטא אותו. נכון, בתקופת יאסר ערפאת `השמים לא נפלו,` אבל למעלה מ-1000 ישראלים כן נפלו, קורבנות של הטרור הפלסטיני. לכן השאלה הבוערת היא לא אם השמים יפלו או לא, אלא כיצד למנוע קורבנות ישראלים נוספים בטווח הקצר והארוך, גם אם הדבר כרוך בהידברות עם החמס.
אם אולמרט וליבני ימשיכו לנהל מדיניות לא מציאותיות, אפילו היא קשורה עם המדיניות האמריקנית, סופה של המציאות לכפות את עצמה עליהם, כפי שקרה בבחירות הפלסטיניות.