בינתיים, קארי, נתניהו, ואבו מאזן, מצליחים לשמור מכולם, את סודות ההבנות אליהן הגיעו

ככל ששרי ממשלת ישראל מתבטאים יותר, כך הולך ומתגלה יותר ויותר, כי המרב שאפשר לומר על מידת ידיעתם את המתרחש הוא, שגם הפרורים של ההבנות אותם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מוכן לפזר להם על ההבנות עליהן הגיע עם שר החוץ האמריקני ג'ון קארי, ועם ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, אינם עומדים בפני עצמם, והם מטעים.
נתניהו פיזר לכל שר לפי מידת חשיבותו בעיניו מספר פרטים מועטים, אבל לפני אף אחד מהם לא פרש את התמונה במלואה. ככה מתגלה מדברי השרים, והעיתונאים אתם הם מדברים, בליל של קטעי החלטות, שיותר מכסות על המתרחש מאשר מגלות מה באמת מתרחש.
באותה מדיניות נוקטים שר החוץ האמריקני ג'ון קארי, וראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן. המקורות בוושינגטון של תיקדבקה מדווחים, כי בבית הלבן לא יודעים יותר על תוכן ההסכם בין השלושה, יותר מאשר יודעים בירושלים וברמאללה.
שר ההגנה האמריקני צ'אק הייגל, לדוגמא, איננו יודע יותר פרטים מאשר יודע שר הביטחון הישראלי משה יעלון. כך באם השניים ישוחחו בטלפון על מה שקארי השיג, או לא השיג, הם יגלו שלמעשה שניהם אינם יודעים פרטים נוספים נוסף על אלה שנמסרו להם.
קארי פועל בעצמו, ללא עוזרים, או יועצים אישיים, ואיננו מעלה אפילו פרט אחד חשוב על הכתב. הכול שמור אצלו בראשו.
דוגמא נוספת היא עבדאללה מלך ירדן. למרות שקארי היה כמעט שבוע שלם ברבת עמון, וניהל משם את המו''מ פנים מול פנים עם אבו מאזן בחדרים מאובטחים בשגרירות האמריקנית, ובעשרות שיחות טלפון חשאיות בקווים מאובטחים עם נתניהו, ועם יועצו עו''ד יצחק מולכו, אין למלך הירדני מושג, מה הושג בשיחות אלה ומה לא.
זו הסיבה מדוע עבדאללה החליט כי הוא לא יכול להמשיך במצב זה של חוסר ידיעה, ובשבת 20.7 אחה''צ, כאשר סבלנותו פקעה, התיישב במטוס שלו וייצא לקהיר, כדי שלא ייראה כי הוא יושב באפס מעשה וידיעה.
עבדאללה הבין שהוא צריך תמיכה ערבית במהלכים שאליהם הוא איננו מודע, אפילו במחיר היותו השליט הערבי הראשון המגיע לקהיר לאחר ההפיכה הצבאית בה, והוא הלך לחפש אותה אצל ראשי השלטון המצרי החדש המתנגדים כמוהו לאחים המוסלמים ולחמס.
הדרך החשאית בה נתניהו נוהג, מזכירה במידה רבה את הדרך בה נהג ראש הממשלה המנוח מנחם בגין לפני 36 שנה ב-1977, כאשר הכין ביחד עם שר החוץ משה דיין, ועם 'המוסד' הישראלי, את הסכם השלום עם מצרים, מול נשיא מצרים דאז אנוואר סאדאת. גם אז מודרו מהתהליך והמידע שרי ממשלת ישראל, כולל שר הביטחון, הרמטכ''ל, וראש אמ''ן.
היום, ביולי 2013, המצב זהה להפליא, למה ששרר אז.

לכן, כאשר שר הביטחון משה בוגי יעלון אומר, 'כי עמדנו על כך שניכנס למו"מ ללא תנאים מוקדמים, שכללו דרישות פלסטיניות להכרזה על קווי 67', הקפאת בנייה ושחרור אסירים', דבריו נכונים מבחינה טכנית, אבל אינם נכונים מול מה שקארי, נתניהו, ואבו מאזן כבר השיגו וסיכמו. אותם הדברים אמורים לגבי יו''ר מפלגת 'ישראל ביתנו' אביגדור ליברמן, והשרים יובל שטייניץ, יאיר לפיד, נפתלי בנט,עוזי לנדאו, או אורי אריאל. הם מנחשים, הם אינם יודעים.
גם ציפי ליבני, הצריכה לעמוד בראש משלחת ישראל לשיחות בוושינגטון עם המשלחת הפלסטינית, איננה יודעת ומכירה את הפרטים.

לכן כולם מנופפים בנושא שחרור האסירים הפלסטינים, כאילו זה היה הוויתור הגדול היחיד שנתניהו עשה לאבו מאזן. אפשר לקבוע בוודאות, כי זה היה הוויתור הכי פחות חשוב ודרמטי מבחינתו של נתניהו. המקורות של תיקדבקה מדווחים, כי היו ויש וויתורים הרבה יותר גדולים ומשמעותיים של נתניהו, אולם מאחר ועדיין לא הושגה הסכמה מלאה עליהם, אין טעם לדווח עליהם בטרם הבשילו לגמרי.
מצב זה יוצר, כפי שכבר דיווחנו ביום ו', כמה רבדים למו''מ האמריקני-ישראלי-פלסטיני, כאשר הרובד העליון מורכז מקארי, נתניהו, ואבו מאזן. בינתיים, איש- מלבד עו''ד יצחק מולכו, וראש המוסד תמיר פרדו, לא הצליח לחדור לתוכו ולגלות מה סוכם באמת, ומה לא.
ושוב כדאי לחזור לדוגמא של מנחם בגין ז''ל. בגין חתם על הסכם השלום עם מצרים ב-1979. שנתיים לאחר מכן ב-1981, הוא הורה להפציץ ולהרוס את הכור הגרעיני העיראקי. השאלה המרכזית היא, כמה זמן יעבור מאז שנתניהו יחתום, באם יחתום, על הסכם עם אבו מאזן, כאשר הוא יורה לתקוף את התוכנית הגרעינית האיראנית?
הזמנים שונים, תוכן ההסכמים עם הפלסטינים יהיה שונה, קצב השעונים שונה. מדובר בתקופה ובנושאים שונים. אולם כדאי שנפנים זאת-מדובר באותה טכניקה חשאית.

Print Friendly, PDF & Email