בירושלים משחקים במילים ובכספים, בעוד החמס מחזק את אחיזתו בשלטון.

תיקדבקה: דבריה של שרת החוץ והמשפטים ציפי ליבני, לאחר יום של דיונים (ד` 15.2,) בירושלים כיצד ישראל תגיב על כינוס הפרלמנט הפלסטיני, כי ישראל לא תתנגד כי כסף בינלאומי יגיע לארגונים הומניטאריים פלסטינים ולא לרשות, הם הוכחה נוספת כי לממשלת אולמרט-ליבני, אין שום פתרון לבעיית עליית החמס לשלטון ומה שגרוע שיותר יותר הוא כי ירושלים מאלתרת ומגמגמת במקום לתכנן קו מדיני ברור.
לא צריך לחפש הסברים מסובכים, אלא רק להקשיב לדבריו של ראש המועצה הלאומית לביטחון האלוף (במיל.) גיורא איילנד, אשר העיר כי ההפרדה שעושה שרת החוץ בין הגופים ההומניטאריים הפלסטינים והרשות, איננה קיימת במציאות, מאחר ורוב העובדים הפלסטינים בגופים אלה הם אנשי חמס. במילים אחרות הכסף יגיע ישירות לידי החמס. האם שרת החוץ לא שמעה או איננה יודעת כי החמס הוא המפעיל את ארגוני העזרה ההומניטאריים הגדולים ביותר בקרב הפלסטינים?
אותה העמדת פנים קיימת גם לגבי שליחותו `המוזרה` של ג`יימס וולפנזון, שליחו של הנשיא ג`ורג בוש לנושאים כלכליים הקשורים לפלסטינים, למפרץ הפרסי במטרה `לאסוף` שם כסף במקום הכספים שממשלת ישראל עומדת להפסיק להעביר לפלסטינים.
אם וולפנזון נוסע `לאסוף` כספים למען הפלסטינים, סימן שגורם בכיר מאוד בבית הלבן נתן לו הוראה לנסוע, ולהביא מהמפרץ כסף עבור השלטון החדש של החמס.
אם אישיות כמו וולפנזון, שעד לפני זמן קצר היה נשיא הבנק העולמי, יוצא למפרץ להביא משם כסף, אפשר וצריך להניח כי מי שהוא בוושינגטון נתן לו את הכתובות המתאימות מהיכן הוא יקבל כסף זה. גם במפרץ הפרסי עדיין אין מחלקים ארוחות וכספים חינם!
אם הדברים עומדים כך מדוע ממשלת ישראל הסכימה לנסיעתו של וולפנזון ומדוע לא מחתה עליה בכל התוקף לפני וושינגטון? האם הגב` ליבני הסכימה לכך בעת שהייתה בשבוע שעבר בוושינגטון?
במילים אחרות, וושינגטון איננה עומדת בראש החזית הבינלאומית נגד החמס, כפי שמתארים זאת מ`מ ראש הממשלה ושרת החוץ.
להפך, הרושם הנוצר מהמציאות בשטח הוא כי וושינגטון עושה הרבה כדי שהעברת השלטון ברשות הפלסטינית לידי החמס תהייה חלקה, ואפילו הכספים הדרושים לכך לא יחסרו.
במצב כזה, לא רק שמדיניותה של מוסקבה, העומדת לקבל משלחת של מנהיגות החמס איננה נראית `כטעות רצינית` כפי שמגדיר זאת מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט, אלא נראית כמדיניות נבונה ביותר, מצד מוסקבה, שלוקחת בחשבון את ההתפתחויות העתידיות. מוסקבה המבינה כי וושינגטון איננה יכולה לסגת מהתחייבות שלה לערוך בחירות דמוקרטיות במזרח התיכון ולכבד את תוצאותיהן, חושבת שהיא יכולה על ידי אימוץ התוצאות-החמס, לזכות בעמדות יתרון אצל המוסלמים לא רק במזרח התיכון אלא גם בקרב המוסלמים הרוסיים.
מה שאנו רואים בירושלים הוא היגררות אחר המדיניות של וושינגטון ומוסקבה, מבלי יכולת לייצר קו אסטרטגי ישראלי. לכן לא ייפלא כי במצב כזה החמס מתחיל למנות את אנשיו לעמדות שלטוניות. עבד אל עזיז דוויק, מונה להיות מועמד החמס לתפקיד יו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית, תפקיד המקביל ליו"ר הכנסת בישראל. מחמוד א-זאהר, החולה במלחמה סופנית, כפי שתיקדבקה חשף, מונה כראש סיעת חמס בפרלמנט.

Print Friendly, PDF & Email