ב'כחול לבן' החלו לחלק כבר את תיקי הממשלה הבאה. אהוד ברק: מקימי הגוש החדש שיחקו לידיו של נתניהו

זה יפה מאוד שעוד לא התייבשה הדיו על הסכם האיחוד ביניהם וכבר ראשי גוש המרכז החדש שקיבל את השם 'כחול לבן' החלו לחלק את תיקי הממשלה הבאה ביניהם.
בני גנץ יהיה, לפי חלוקה זו, ראש הממשלה. שר החוץ יהיה יאיר לפיד. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. מעמדו של אבי ניסנקורן כשר האוצר המיועד מוטל בספק, מאחר וברור כי אף אחד מראשי הגוש החדש המורכב 'מחוסן לישראל', 'יש עתיד' ו'תלם', איננו בדיוק  מבין מה עליו לעשות עם הרכש החדש הזה. אף אחד מהם איננו תומך באיגודים מקצועיים,  ולאף אחד מהם אין גם תמיכה באיגודים כאלה, ואף אחד מהם איננו תומך בכלכלה מממסדית, כפי שניסנקורן מייצג.

וזו היא הבעיה הגדולה של גוש 'כחול לבן' החדש.
בין ארבעת מנהיגיו, גנץ, לפיד, יעלון, אשכנזי, חסר ייצוג לשלושה קהלי הבוחרים הגדולים ביותר כיום בישראל: יוצאי עדות המזרח, הדתיים-מסורתיים, ויוצאי רוסיה. המצב אינו שונה גם בחלקים האחרים של רשימת מועמדי הגוש.
הסיכויים כי הנהגת הגוש הזה, המורכבת משלושה גנרלים, שאחד מהם כיהן כבר כשר ביטחון, ואחד כמנכ"ל משרד הביטחון, ומעיתונאי-שדרן שהתמיכה האישית שלו בין הבוחרים הישראליים היא מאוד מוגבלת, וזהה לתמיכה שמקבל אבי גבאי מנהיג מפלגת 'העבודה', תצליח להביא לגוש החדש ציבורי בוחרים גדולים שעד כה היססו מלתמוך בו, אינם גדולים.

ארבעת מנהיגי בגוש החדש, באים כולם מרובד השכבות 'העליונות' והעשירות של החברה הישראלית, ואיש מהם אינו מייצג את 'האיש ברחוב'.

'כחול לבן'  יספק לנו ב-9 לאפריל גם את ההזדמנות לבדוק האם ההילה שליוותה עד השנים האחרונות את אנשי הצבא הישראלים ועזרה להם להתקדם בחיים הפוליטיים עדיין שרירה וקיימת.  כל מי שעקב אחר הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות קיבל את הרושם כי ההשפעה שהייתה בעבר לאנשי צבא בכירים בפוליטיקה הישראלית הלכה והתמעטה וכי מדובר יותר בנוסטלגיה, מאשר במציאות פוליטית

ביום ה' בצהרים הבחין בכך מי שהיה ראש הממשלה ושר ביטחון לשעבר אהוד ברק. לדעתו, גוש 'כחול ולבן'  ישרת יותר את מתנגדיו, ובראשם בנימין נתניהו, מאשר את עצמו. זה בדיוק מה שנתניהו רצה, שבבחירות יהיו שני גושים שיתמודדו זה מול זה: גוש ימני וגוש שמאלי.  להערכתו, מקימי הגוש 'שיחקו' לידיו של נתניהו.  
ברק לא היסס לומר, ביום זה, כמה מילים קשות על גבי אשכנזי. הוא אמר: 'דווקא מתוך הדאגה לניצחון אני מוכרח לחזור ולומר שאשכנזי נושא אתו משקולות כבדים ערכיים, מוסריים, אני מקווה שלא גרוע מזה'. אלה הן מילים חמורות לגבי מה שהתרחש בתקופת כהונתו של אשכנזי כרמטכ"ל  בשנים 2011-2007 שאף פעם לא הגיעו לידי הכרעה סופית.

עד לבחירות עצמן ב-9 באפריל יש עוד קרוב לחודש ומחצה, תקופת זמן ארוכה מאוד בפוליטיקה הישראלית, ואיש איננו יודע בדיוק מה יתרחש בתקופה זו וכיצד הדבר ישפיע על הבוחר הישראלי.
לכן  אין זה סוד, כי מנהיגי הגוש המרכזי החדש, שכבר סיימו לחלק את תיקי הממשלה ביניהם, תולים את תקוותיהם לא בתוצאות בקלפיות, אלא במסקנות שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט יפרסם בתקופה זו לגבי תיקי החקירה בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו נחשד בעבירות מתן, או לקיחת שוחד.
להערכתם, ככל שמנדלבליט יקדים את פרסום המסקנות כך הדבר ישרת את המטרה העיקרית שלהם והיא להדיח את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ויחד אתו את 'הליכוד' מהשלטון.
ההערכה זו לוקה בחסר, משום שאין לאף אחד מראשי הגוש הפוליטי המרכזי מושג מה בדיוק מנדלבליט עומד לפרסם, והם אינם יודעים אם אכן  נתניהו יואשם בשוחד.

לבנות מהלכים פוליטיים על סמך ההערכות בלבד, הוא  הימור שיכול לחזור אליהם כמו בומרנג.

ברור, וזה טבעי, כי בימים הראשונים שלאחר הקמת הגוש הפוליטי הזה, כל משאלי דעת הקהל יצביעו על כך כי הוא יהיה המפלגה הגדולה ביותר בישראל, וכי גוש המרכז-שמאל הוא שיקים את הממשלה הבאה בישראל.  
צריך וכדאי לזכור, כי כל המשאלים עד כה הראו כי לגוש מרכז-שמאל ישנה עדיפות על פני גוש הימין, רק אם מצרפים אליו את קולות המפלגות הערביות.  
אפשר וצריך גם להניח, כי לא יעבור זמן רב והמצב במשאלי דעת הקהל ישתנה, או שיהפוך לתיקו, או שגוש הימין ימשיך להיות הגוש לו יש את מספר המושבים הגדול ביותר בכנסת.
יתכן והיה כדאי לחכות עם חלוקת התיקים.
  
   

Print Friendly, PDF & Email