בכמה צעדים טקטיים פוליטיים חיסל אהוד אולמרט את סיכוייה של ציפי ליבני להקים ממשלה, ושיתק אם לא חיסל, לתקופה ארוכה, את יכולתו המדינית והפוליטית של אהוד ברק, שנתניהו רואה בו נכס פוליטי.

תיקדבקה: האירועים החשובים ביותר בפוליטיקה הישראלית בימים אלה אינם קשורים לא במנהיג 'הליכוד' בנימין נתניהו, שכנראה ירכיב את הממשלה הבאה, ולא במנהיגת 'קדימה' ציפי ליבני, ובוודאי שלא באביגדור ליברמן, המבלה במינסק בירת בלורוסיה. מי שרוצה להיות שר החוץ, הביטחון, והאוצר, במדינת ישראל, לא מבלה או עושה עסקים בבירה של מדינה המספקת נשק לאיראן, ללוב, לסוריה, לוונצואלה, ולארגוני טרור מוסלמיים. האירועים החשובים קשורים בראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט.
בכמה צעדים טקטיים פוליטיים נכונים, הוא חיסל את סיכוייה של ציפי ליבני להקים ממשלה, ושיתק אם לא חיסל, לתקופה ארוכה, את יכולתו המדינית והפוליטית של אהוד ברק, שנתניהו רואה בו נכס פוליטי.
לגבי ציפי ליבני, אמר אולמרט ביום ב' 16.2, 'כי הוא חושב ש'קדימה' צריכה להיות גורם חשוב בממשלה הבאה'. במילים אחרות, אולמרט קבע כי ראש הממשלה הבא לא יהיה מ'קדימה', וכל מה שנותר למפלגתו הוא לא ללכת לאופוזיציה, אלא לממשלת 'הליכוד'.
המהלך נגד אהוד ברק היה מסובך יותר ומורכב מ-4 שלבים.
1. אולמרט חיכה בסבלנות רבה עד שיסתיימו מגעיהם של שר הביטחון אהוד ברק, והמתאם המדיני של משרד הביטחון, עמוס גלעד עם המצרים, שעיקרם היה השגת הסכם הפסקת אש לטווח ארוך עם החמס, מבלי להגיע להסכם על שחרור גלעד שליט.
ביום שבת 14.2, כאשר כל הצמרת הפוליטית של ישראל, וזו של מצרים בקהיר, וזו של החמס בעזה, היו שקועות בשנת צהרים, הוריד אולמרט את הגרזן הפוליטי שלו על המהלך כולו, והכריז לפתע כי אין הסכם רגיעה, ללא שקודם לכל גלעד שליט ישוחרר ויוחזר לישראל. הצהרה ועמדה זו הייתה ההפך הגמור ממה שברק וגלעד הסכימו עם שר המודיעין המצרי עומר סולימן, וממה שעומר סולימן סיכם עם ראשי החמס.
בצעד זה קבע אולמרט, כי בירושלים יש עדיין ראש ממשלה רלבנטי שבלעדיו אי אפשר לעשות דבר.
2. כמה שעות לאחר מכאן, ביום א' 15.2 בפתח ישיבת הממשלה, שוחח אולמרט בפרץ של ידידות פתאומית עם ציפי ליבני.
הוא אמר לה שהוא עומד לקרוא בפתיחת הישיבה להקמת ממשלת אחדות לאומית, כלומר לממשלה בה ישתתפו ה'ליכוד', 'קדימה', ו'העבודה'. ליבני המבועתת מהרעיון ניסתה לבקש ממנו שלא יעשה צעד זה, ואז אולמרט הצביע על המיקרופון שהיה מוצב לפניו, כאילו לא ידע שהוא פתוח ושכולם שומעים את שיחתם. ליבני שנלחצה עוד יותר מיהרה לכתוב לו פתק בו ביקשה ממנו שוב שלא לנקוט בצעד כזה. בדרך פלא קלטו מצלמות הטלוויזיה את הכתוב בפתק זה. מי שהתבונן היטב בתמונות הפתק, ומבין משהו בזוויות צילום הבחין מיד, כי מישהו דאג להציג את הפתק לפני העדשות. כלומר, אולמרט השיג את מטרתו להציג בפני דעת הקהל הישראלית את ציפי לבני כלחיצה, וכמי שאיננה מסוגלת להבין מהלכים פוליטיים.
3. מאוחר יותר ביום א', דיבר אולמרט בפני וועידת הנשיאים של יהודי ארצות הברית שהתכנסה בירושלים. בדבריו שיבח אולמרט את נשיא מצרים מובראק, בשבחים שמובראק היה מוותר עליהם ברצון, ואשר עיקרם הייתה תיאור נדיב של אולמרט על נכונותה של מצרים להלחם לצד ישראל בחמס.
4. מאחר וידוע כי אין ארוחות צהרים חינם, צלצל אולמרט למחרת ביום שני 16.2, למובראק ואמר לו כי עמדתו הייתה תמיד כי קודם יש לשחרר את גלעד שליט ורק אחר כך להשיג הסכם 'רגיעה'. במילים אחרות, אולמרט אמר למובראק את הדברים הבאים: אתה, אדוני נשיא מצרים, ושר המודיעין שלך טעיתם כאשר סמכתם על אהוד ברק, ועמוס גלעד, ואותי מחקתם. עליך לזכור אדוני הנשיא כי לדבריהם של ברק וגלעד לא היה כל ערך. אהוד אולמרט הוא עדיין וגם בעתיד יהיה כוח פוליטי חשוב בישראל. בכך הרס אולמרט, את הציר המצרי שאהוד ברק ניסה להקים לפני, בעת, ואחרי מבצע 'עופרת יצוקה'.
כדאי להפנים ולהבין, כי הפוליטיקאי הישראלי היחיד אשר מתכנן ומבצע עכשיו מהלכים טקטיים פוליטיים לטווח ארוך הוא אהוד אולמרט. מקורביו אומרים, כי הוא גם בטוח שהוא יצא נקי מכל פרשיות השחיתות בהן הוא מעורב, ואפילו אם הדברים יגיעו לבתי המשפט, הוא ייצא זכאי. לכן כל מה שאולמרט עושה ופועל היום הוא עם מבט ל-2011 או ל-2012, אז הוא חושב לחזור ולהנהיג את 'קדימה', ולחזור ללשכת ראש הממשלה.