במוצאי שבת 4.11, נכנסנו לשלב בו ההנהגות המדיניות והצבאיות של ישראל החלו לשתק זו את זו מבפנים.
תיקדבקה. זו הייתה רק שאלה של זמן עד אשר ההנהגות המדינית והצבאית של מדינת ישראל תיכנסנה לשלב בו הן תתחלנה לשתק את עצמן מבפנים, כאשר כל אחד מהשרים והמפקדים מתמרן את עצמו לעמדה שנועדה לשתק וגם להשפיל אישית אחד את השני. שלב זה רחש מתחת לשטח כבר החל מיום סיום המלחמה ב-13.8, במשך קרוב ל- 3 חודשים, עד למוצאי שבת 4.11, כאשר אז התרחשו שני דברים.
1. בעצרת הזיכרון לציון 11 שנה להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, התקיף הסופר דויד גרוסמן את ראש הממשלה אהוד אולמרט, חברי ממשלתו, וצמרת צה"ל, בצורה שאיש לא העז לתקוף אותם קודם לכן. גרוסמן השתמש במיטב כישרונו הספרותי וברוב שמות התואר בשפה העברית, החל `מאין מלך בישראל`, דרך שמות התואר, `חלול`, `מקסם הכוח`, `קריצת הקומבינה`, `תגרנות בכל היקר לנו`, `אינם מנהיגים של ממש`, `מה שבאמת אכפת להם, מתקיים אך ורק בחלל הזעיר שבין שתי כותרות בעיתון או בין שתי חקירות של היועץ המשפטי לממשלה`, `מגוחך אפילו לקוות שמהם תצא תורה, שמהם יגיח פתאום איזשהו חזון, או אפילו סתם רעיון מקורי, יצירתי באמת, נועז, בעל מעוף`. בשורה תחתונה, מדובר לדעתו של גרוסמן בקבוצה של אפסים, שכל מה שאפשר לצפות מהם הוא כלום אחד גדול. מאחר ועשרות אלפי האנשים שהתרכזו בכיכר רבין בתל אביב מהווים את שדרות השמאל והמרכז הפוליטי במדינת ישראל, זו הייתה התשובה שלהם לראש הממשלה אהוד אולמרט, לשר הביטחון עמיר פרץ, לשרת החוץ ציפי ליבני, ולרמטכ"ל רב אלוף דן חלוץ, הממשיכים להחזיק בקרנות המזבח הממשלתי-מטכ"לי, ולדבר על ההצלחות וההישגים `הגדולים` במלחמה. מאחר וגם הימין הפוליטי, והמגזר הדתי-חרדי, אינם תומכים בהנהגה וממשלה זו, ודעתם על צמרת הממשלה וצה"ל איננה שונה מזו של דויד גרוסמן, צריך לשאול מי מלבד ח"כ אביגדור ליברמן, כן תומך בהם? ואיך ממשלה ומטכ"ל כזה יכולים להמשיך להעמיד פנים כאילו הם מנהיגים את העם ואת הצבא? ברור כי היחידים שחושבים שהם כן יכולים, אלה הם עצמם, וקומץ עוזריהם האישיים.
2. במוצאי שבת 4.11 לאחר ששר הביטחון עמיר פרץ נפגש עם הרמטכ"ל רב אלוף דן חלוץ, לדון בפרשת המינויים בצה"ל, עליהם הרמטכ"ל הזדרז לפרסם בשבוע שעבר, התברר כי בכוונתו של פרץ להמתין קודם כל, לסיכומי כל התחקירים של מפקדי האוגדות שלקחו חלק במלחמת לבנון השנייה, כולל התחקירים על פעילות האוגדות, תפקוד הרמטכ"ל עצמו, ותחקיר אירוע חטיפת החיילים, לפני שהוא יגיד אם הוא מאשר את המינויים האלה או לא.
החלטה זו של עמיר פרץ באה לאחר שהשר בנימין בן אליעזר קרא בפומבי להתפטרות הרמטכ"ל בגלל שכשל במלחמה, ולאחר דבריו של הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק שאמר כי הדרך בה דן חלוץ מנהל את הצבא `איננה תקינה`.
דחיית המינויים של הרמטכ"ל היא לא רק סטירת לחי פומבית משפילה אישית לרב אלוף חלוץ, אלא זה הוא שדר חד וברור כי מפקד הצבא משותק והוא יכול להמשיך לפקד על צה"ל רק כאשר שתי ידיו קשורות מאחורנית. מאחר ואהוד אולמרט עסק בשבוע שעבר בקשירת ידיו של עמיר פרץ, בעזרתו של אביגדור ליברמן, ועמיר פרץ מחכה להזדמנות הבאה לקשור את ידיו של אולמרט. בינתיים פרץ מפנה את מרצו לקשור את ידיו של הרמטכ"ל, אנו רואים לנוכח עינינו כיצד הנהגת הממשלה וצמרת צה"ל מעמיקים, במו ידיהם, את השיתוק בו הם ואנחנו מצויים.