במציאות, סיסמאות הבחירות של אולמרט לא יעמדו במבחן.

תיקדבקה: כאשר מנהיג פוליטי, בכל מקום אחר בעולם, אולי חוץ מאשר במינסק בירת בלורוסיה, ובפיונגיאנג בירת צפון קוריאה, היה אומר בישיבת מפלגתו `לו שרון היה מתעורר, הוא היה אומר: ברוך השם שאהוד ממשיך את דרכי.` הוא היה מפסיק באותו רגע להיות מנהיג והיה `עף` מתפקידו בלחץ דעת הקהל והתקשורת. אין כיום עוד דוגמא שמנהיג פוליטי מודרני במאה ה-21, ירשה לעצמו להשתמש במניפולציה כל כך זולה, צינית, וסוחטת דמעות תנין שכזו.
זה הוא גם ביזוי כבודו של ראש הממשלה אריאל שרון אשר שוכב חסר הכרה בבית החולים `הדסה`. הציבור הישראלי עדיין לא שכח את דבריו של אהוד אולמרט שאמר `כי כפי שאני מכיר את אריק אני יודע שהוא כבר רוקע ברגליו ודורש מהרופאים לאפשר לו לחזור מיד לעבודה`. יש לא מעט חוגים רפואיים במדינת ישראל ובעולם המערבי אשר חושבים כי אם החוג המצומצם שמסביב לשרון לא היה דוחק בו בצורה ברוטאלית כזו להוכיח שהוא בריא ולחזור מיד לעבודה מלאה, מצבו של אריאל שרון היום היה שונה.
אבל מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט סבור, מאחר ואין לו מרכולת אחרת להציע, כי מניפולציה של מילים ריקות הסדורות כאילו מדובר במשנה מדינית אמיצה תבאנה את הקולות הדרושים להבטחת בחירתו.
לטקטיקה כזו, שיכולה להצליח, אולי יותר בגלל השגיאות האדירות ששני יריביו עמיר פרץ ובנימין נתניהו עושים בימים האחרונים של מערכת הבחירות, מאשר בגלל דמות המנהיג בחסד שאולמרט מנסה לשדר, יש שתי בעיות עיקריות.
1. ככל שיום הבחירות מתקרב כך גדל וגובר מה שתיקדבקההגדיר עוד בסוף שבוע שעבר `מרד הבוחרים.` ( הקישו כאן לקריאת המאמר המקורי). מספר הישראלים שאינו יודע עבור מי הם עומדים להצביע, ומספר הבוחרים שהחליטו כבר לא להצביע בכלל, נמצא כל הזמן בעלייה. זו תופעה יחידה מסוגה בהיסטוריה של 17 מערכות בחירות בישראל.
2. הבעיה השנייה של טקטיקת בחירות זו של אהוד אולמרט, היא חוסר האמינות והרצינות של מדיניותו העתידית. ביום רביעי 22.3 יצא מ"מ ראש הממשלה בשתי הצהרות:
הצהרה ראשונה: כניסה לקואליציה בראשות `קדימה` מותנית בתמיכה בתוכנית ההתכנסות, הכוללת את פינוי רוב ההתנחלויות בגדה המערבית. מי שלא יהיה מוכן להיות שותף לתוכנית ההתכנסות ולסדר יום מדיני זה, לא יוכל להיות שותף לסדר יום קואליציוני. מורדים לא יהיו יותר.
הצהרה שנייה: `צריך להיפרד מהפלסטינים. אשקיע את כול כוחי וניסיון החיים שצברתי, כל חוכמת הניהול שלמדתי אשקיע כדי לשנות את המציאות ולתת תקווה ועתיד אחר לעם ישראל. אני יכול לשנות את זה ואני אשנה את זה.`
עם כל הכבוד לו, לא אהוד אולמרט ולא אף אחד אחר יודעים את תוצאות הבחירות. מאחר וכך אין לאולמרט שום מושג לאיזה וויתורים הוא יצטרך להסכים, בדרכו להרכבת ממשלה. ומה שחמור יותר, אהוד אולמרט אינו יודע מה יהיה המצב הצבאי, המדיני, והביטחוני של מדינת ישראל בתקופה שלאחר הבחירות ובאם מדיניותו `לפנות את רוב היישוביים בגדה המערבית` תהייה בכלל ברת ביצוע. זה הוא גם חוסר אחריות ממדרגה ראשונה לדבר דברים כאלה ביום בו מסוכלים פיגועי התאבדות נוספים על תפיסת המחבל המתאבד בכביש ירושלים-תל אביב, וביום בו החמס מנהל את הקרב הגדול שלו המוסתר מעיני הציבור הישראלי להגיע לייצג את הפלסטינים בוועידת הפסגה הערבית העומדת להתכנס בתחילת שבוע הבא בחרטום בירת סודן. שילוב של פיגועים עם אישור קרוב של ממשלת החמס בסוף השבוע המתקרב, ונסיעת ראשי החמס לחרטום, משמעותם היא כי כי מי שהוא אחר ולא אהוד אולמרט מכתיב את סדר היום.
גם הדיבורים על `היפרדות מהפלסטינים` אין להם כל אחיזה במציאות. אם התפקיד שאהוד אולמרט וציפי ליבני מטילים עלינו והוא למנוע אסון הומניטארי אצל הפלסטינים, איך ישראל אי פעם תפרד מהם? להוציא את העם הפלסטיני מהאסון ההומניטארי שהוא כבר נמצא בו תדרשנה שנים רבות. ברור שצריך לעשות הכל כדי למנוע אסון כזה אצל הפלסטינים, אבל זה עדיין איננו מבטל את חוסר המציאות והסתירה הפנימית עליהם מושתתים דבריו של אהוד אולמרט.