במקביל לדוח וינוגרד, הורה בשאר אסד להתחיל להעביר כוחות סוריים מגבול עיראק לגבול סוריה-ישראל.

בלעדי ומיוחד למקורות הצבאיים של תיקדבקה: כמה שעות לאחר פרסום דו"ח הביניים של וועדת ווינוגרד, הורה נשיא סוריה בשאר אסד להעביר יחידות מצבא סוריה המוצבות על גבול סוריה עיראק, לגבול סוריה-לבנון. במילים אחרות, אסד מתגבר את הכוחות הסוריים המוצבים מול ישראל באזור החרמון וחוות שבעא. זו היא התזוזה הצבאית הראשונה, אבל כנראה לא האחרונה, לאורך גבולות ישראל כתוצאה ממסקנות ועדת וינוגרד. כרגיל בישראל כולם דנים בתוצאות האישיות הפוליטיות של ההתפתחויות, ומופתעים מכך כי האירועים האמיתיים נקבעים על ידי המהלכים הצבאיים. המקורות הצבאיים שלנו מדווחים בלעדית כי הסורים מתגברים בשעות האחרונות את דוויזית הקומנדו מס' 14 הסורית המוצבת מול רמת הגולן, החרמון, ואזור חוות שבעא, בחטיבה של חיל רגלים הנמצאת עכשיו בתנועה מגבול עיראק לגבול ישראל. מקורות צבאיים ישראליים: הצבת חטיבת הרגלים בקו הקדמי מול ישראל, תעבה את קווי ההגנה הסוריים, ותשחרר את יחידות הקומנדו הסוריים פקידים מבצעיים. מקור צבאי ישראלי בפיקוד צפון: תוך כמה ימים נדע מה הם כוונותיו האמיתיות של אסד. להפגין שרירים צבאיים מול המתרחש בישראל, או לממש את איומו לפעולה סורית הקשורה לעתיד רמת הגולן תוך ניצול של מה שנראה לו כחולשה ישראלית. קודם לכן הוציאה ועדת וינוגרד את פסק הדין החמור ביותר שהוצא אי פעם בתולדות 59 שנות מדינת ישראל על ראש ממשלה, שר ביטחון, ורמטכ"ל, ועל הממשלה כולה. הצפי הוא שלאחר דוח חמור כזה יהיו מספר שרים, ובראשם ציפי ליבני ואבי דיכטר, ממפלגתו של אולמרט 'קדימה', ואיתן כבל מ'העבודה', שיתפטרו הממשלה, דבר היכול להביא בעקבותיו, פרישת חברי כנסת ממפלגות אלה. כמו כן יש לצפות לפרישת מפלגות כמו 'ישראל ביתנו' וש"ס מהממשלה, באם אהוד אולמרט יחליט לנסות ולהמשיך בתפקידו, כפי שהכריז בלילה.
וועדת וינוגרד קובעת כי ראש הממשלה אהוד אולמרט אחראי על ההחלטה על היציאה למלחמה, ועל ההחלטות שהתקבלו בהמשך המלחמה, והתקבלו במהירות, ללא בדיקה עמוקה של זירת המערכה, הסיכויים, החלופות והתוצאות. אולמרט הוא האחראי על יציאה למערכה ללא תוכנית מעובדת היטב, והוא (ראש הממשלה), אחראי לכך שהמטרות לא נקבעו בבהירות. כל אלה מצטרפים לכשל חמור הנוגע לאחריות, להפעלת שיקול הדעת, וזהירות. הוועדה קובעת כי האחריות לכך היא על ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ, והרמטכ"ל רב אלוף דן חלוץ.
הוועדה ממשיכה ואומרת כי ההחלטה להגיב על החטיפה התקבלה ללא שהיה מענה צבאי לירי הטילים. לא נשקלה כל קשת האמצעים המדיניים ושילובם בצעדים צבאיים. הייתה חולשה בתפישה האסטרטגית. ההחלטה התקבלה בממשלה על סמך הצגה עמומה של העובדות. חברי הממשלה הצביעו על יציאה למלחמה, מבלי שידעו או הבינו בעד מה הם מצביעים. הצבא לא הכין כוחות ולא דרש גיוס כוחות מילואים גם לאחר שהעובדות בשטח התבררו לדרג המדיני. הצבא לא התאים את סדר הכוחות למציאות בשטח. צה"ל לא היה מוכן למלחמה כי הייתה קיימת תפישה שעידן המלחמות עבר, וישראל לא תצא יותר למלחמה מיוזמתה. אולמרט גיבש את החלטותיו מבלי לדעת את התנאים בזירה לא הצבאית ולא המדינית. למרות חוסר ניסיונו הוא לא התייעץ עם האנשים הנכונים. הייתה לו תמורה אישית לכך כי היעדים לא ניתנו ללהשגה. הוא גם לא תיקן את התנהגותו לאחר שראה כי המטרות אינן מושגות ואינן מעשיות. שר הביטחון עמיר פרץ , חסר ניסיון צבאי ומדיני, לא פעל מתוך ראייה אסטרטגית, לא בדק את הדרכים והחלופות שהצבא הציע לו. שר הביטחון לא פיתח תפיסה עצמאית כלפי המתרחש. לכן שר הביטחון עמיר פרץ כשל במילוי תפקידיו. הוא החליש את יכולת הממשלה להתמודד עם האתגרים שעמדו לפניה. הרמטכ"ל הקודם רב אלוף דן חלוץ, פעל בדרך אימפולסיבית, ולא הציג לפני הממשלה את האיום האסטרטגי הקיים ואת העובדה כי הצבא אינו מוכן לתפקידיו. דן חלוץ גילה חוסר באחריות, ושיקול הדעת.
תיקדבקה: המסקנות החמורות ביותר של וועדת וינוגרד הוא בדיוק מה שתיקדבקה דיווח לקוראיו במשך 7 שנים מאז שנת 2000. מדינת ישראל התנהלה מאז תחילת המלחמה הישראלית-פלסטינית מתוך תפיסה אסטרטגית מוטעית ועל סמך הנחות אסטרטגיות שאף פעם לא היו קשורות למציאות ולסביבה האסטרטגית-גיאוגרפית בה מדינת ישראל פועלת וקיימת. בייחוד בולטת ההנחה אותה השרישו אהוד ברק, אריאל שרון, אהוד אולמרט, שמעון פרס, כי הסתיים עידן המלחמות הגדולות וצה"ל לא יעמוד יותר בפני מלחמות קיומיות. לכן אין צורך להכין את הצבא למלחמה. מהנחה זו נגזרה גם המדיניות של ישראל, שהייתה מוטעית מתחילתה ועד סופה, וטעות זו היא שהתפוצצה בפנינו והביאה את האסון והטרגדיה של מלחמת לבנון. לא לחינם אמר השופט אליהו וינוגרד, כי יהיו עוד חלקים בדו"ח המסכם שיפורסם ביולי, בו ייסקרו חלקו של משרד החוץ הישראלי בכשלון האסטרטגי הזה, כלומר כשלונה של שרת החוץ ציפי ליבני, ובתפקיד שהתקשורת מילאה במלחמה. מה שהשופט וינוגרד קבע הוא כי למעשה לכל אלה, ורבים אחרים, יש חלק ביצירת הטעות האסטרטגית שבה חייה מדינת ישראל, מה שתיקדבקה הגדיר 'מדינה החייה בטרגדיה אסטרטגית'.

Print Friendly, PDF & Email