במקום להאשים את אולמרט, צריך להאשים את אהוד ברק ואת עמוס גלעד, שניהלו כלפי מצרים מדיניות עצמאית משלהם כאילו אין לא ראש ממשלה ולא קבינט מדיני-ביטחוני במדינת ישראל.

תיקדבקה:ראש הממשלה אהוד אולמרט העז לעשות בימים האחרונים לכהונתו, מה שאריאל שרון עשה ב-2005, והוא להדיח קצין בדרגת אלוף במערכת הביטחון. שרון, בעזרת מופז, הדיח אז בפעם הראשונה בתולדות המדינה את הרמטכ"ל דאז רב אלוף משה בוגי יעלון. אולמרט הדיח את עמוס גלעד, שהיה מעין רמטכ"ל על מדיני של מערכת הביטחון. אפילו אם שר הביטחון אהוד ברק ממשיך לגבות את עמוס גלעד, ברור שהוא אינו יכול להמשיך בתפקידו, מבלי שיש לו את הגיבוי של ראש הממשלה.
קשה מאוד להבין את הצעקה שהתעוררה ביום ב' 23.2 בישראל, כולל מצד המטה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט על צעדיו של ראש הממשלה אולמרט נגד עמוס גלעד. האם בשנתיים האחרונות הצליח עמוס גלעד לקדם את שחרורו של שליט אפילו בצעד קטן אחד קדימה? התשובה היא לא!
עמוס גלעד מוביל מאז תחילת 2005 מדיניות שנויה במחלוקת עמוקה מול מצרים.
לפני 4 שנים בעת 'ההתנתקות', אותה נשיא המדינה שמעון פרס כינה בימים האחרונים 'כטעות שאין לחזור עליה', הוביל עמוס גלעד הסכם ביטחוני עם מצרים, שהיה מלא בחורים מדיניים וצבאיים שעזרו לקהיר להתחמק מכל אחריות למתרחש בגבול מצרים-עזה ובתחום הברחות הנשק לרצועה. חורים מדיניים צבאיים אלה הם שהביאו להתעצמותו של החמס וליכולתו לירות מאות טילים ביום על ישראל.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מדווחים כי בדיוניים פנימיים סגורים שנערכו במערכת הביטחון ובצה"ל בשנים 2007 ו-2008, לגבי הסכמי הביטחון עם מצרים נשאל לא פעם עמוס גלעד, אייך הוא הרשה לעצמו לחתום על מזכריים ביטחוניים כאלה? תשובתו, צריך לומר הייתה כנה וישרה, 'שכחתי'. במילים אחרות, נכון, לא שמתי לב לפרטים הביטחוניים. קצין או מדינאי אחר האומר דברים כאלה היה צריך לא רק לקחת את האחריות על כשלון גדול כזה, אלא גם להתפטר.
אולם במדינת כישראל בה רק בודדים נוקטים בצעד אמיץ זה, עמוס גלעד לא רק שהמשיך בתפקידו, אלא המשיך באותה מדיניות כלפי מצרים.
מספיק לקרוא את הקטע הבא בראיון שנתן ל'מעריב' בתחילת השבוע שעבר, ואשר בגללו יצא קצפו של אולמרט עליו.
ציטוט המקור: ההדגשות הן של תיקדבקה:"הם (המצרים) נותנים לנו חופש פעולה, הם מנסים לתווך, הם משקיעים, הם מפגינים רצון שאף פעם לא הפגינו. אז נכון, זה מתורגם בסוף בשטח רק ל- 60 אחוזים ולא ל-100 אחוז, כמו שעמוס ידלין (ראש אמ"ן) רוצה. אז מה נעשה? מובארק נוהג בהגינות ובאומץ-מעבר רפיח סגור, חמס במצור. מה אנחנו חושבים, שהם עובדים אצלנו? שהם יחידת סמך שלנו?".
"עד עכשיו רה"מ בכלל לא עסק בשליט."
"מדובר במדינה עם 85 מיליון אזרחים, מדינה שכמעט השמידה אותנו ב-48 ונתנה לנו מכה ב-73. תראה מה קורה באזור, איך הלבה גועשת, איך הכול רוגש, גם להם יש אחים מוסלמים, תראה את ירדן, תראה את טורקיה. אנחנו רוצים לאבד את כל זה?.
"מי יביא את הסחורה במקום המצרים"? סוף ציטוט.
בדברים אלה בולטים 3 נקודות תורפה, ששום גורם הממלא את התפקיד של מתאם מדיני של מערכת הביטחון איננו יכול להרשות לעצמו ללקות בהן.
1. הודאה מפתיעה של עמוס גלעד, כי המצרים מקיימים רק כ-60 אחוז ממה שהם מתחייבים. אף פעם גלעד לא העלה דברים כאלה כאשר הופיע עשרות אם לא מאות פעמים בכלי התקשרות כדי להסביר את מדיניותו. תמיד, גלעד טען 'שעכשיו יש למצרים את הסיבות למלא אחר התחייבויותיהם'. אבל עכשיו אנו מבינים בפעם הראשונה, כי המדובר בגבולות של 60 אחוז בלבד. כלומר, ביטחון מדינת ישראל בגבולה הדרומי מופקד בידי גורם שממלא רק כמחצית ממה שהוא לוקח על עצמו.
2. המילים, "אנחנו רוצים לאבד את כל זה"?. "מי יביא את הסחורה במקום המצרים"?מראה לא רק על רגשנות יתר, שאיננה מתאימה למתווכים מדיניים, אלא גם על הנטייה-השיטה של עמוס גלעד לסמוך בכל מחיר על המצרים, מאחר ואין אף אחד אחר 'שיביא את הסחורה'. במילים אחרות, גישה זו מתאימה לגישת ממשלות שרון ואולמרט בשנים האחרונות, כי בכל נושא צריך לסמוך על גורם חיצוני, ואף פעם לא עצמנו, על ישראל ועל צה"ל. את התוצאות של מדיניות זו אנחנו רואים עד היום, גם בגבול הצפון, גם בגבול הדרום, וגם בשאלת הגרעין האיראני.
3. פקיד ממשלתי הקובע כי "עד עכשיו רה"מ בכלל לא עסק בשליט", שהיא אחת הנקודות הרגישות ביותר במדינה צריך היה להתפטר מזמן, ולא לחכות עד שראש הממשלה יאבד בו את אמונו.
בגלל חולשת הדרגים המדיניים, עמוס גלעד התרגל לכך במשך שנים, כי מצרים, קהיר, ושר המודיעין המצרי עומר סולימן, הפכו לטריטוריה בלעדית שלו. למרות זאת הישגיו בתחום הזה, אם לומר בלשון המעטה, לא היו רבים. עתה בא ראש הממשלה אהוד אולמרט, ושם לכך קץ.