במרכז המהלך של נתניהו: לעצור את שמעון פרס ואת ציפי ליבני

כל המהלך של ראש הממשלה ומנהיג 'הליכוד'  בנימין נתניהו, של איחוד עם שר החוץ אביגדור ליברמן ועם מפלגתו 'ישראל ביתנו', נועד לעצור הקמת מפלגת מרכז-שמאל בראשותן של שלי יחימוביץ' ושל ציפי ליבני.
לא שמפלגה כזו עומדת לקום מחר.
ייחימוביץ' וליבני שולפות ציפורנים פוליטיות ואישיות חדות אחת מול השנייה, כאשר כל אחת מהן איננה מוכנה לוותר על תפקיד מנהיגת המפלגה.
הסיבה: כל מי שתוותר על תפקיד זה לא תהייה זו שנשיא המדינה שמעון פרס יזמין אותן ויטיל עליהן את תפקיד הרכבת הממשלה החדשה לאחר הבחירות ב-22 לינואר. זהו הסצנריו שמשרטטים כבר כמה שבועות הסקרים.
זו הסיבה מדוע לבני אומרת למקורביה, כי תלך רק למפלגה שם היא תהייה מס' 1. לכן היא מסכימה כי היא תהייה המועמדת לראש הממשלה מטעם מפלגת 'העבודה', כדי שתוכל להוציא לפעול את התוכנית המדינית שלה, כלומר מו''מ עם הפלסטינים, בעוד ייחימוביץ' תהייה ראש הקבינט הכלכלי-חברתי, כדי שתוכל למלא את התורה הסוציאל-דמוקרטית שלה. 
נוסף לכך ליבני מעמידה עוד תנאי עיקרי אחד. היא איננה באה  לבדה, יחד אתה באה סיעה שלמה של חברי כנסת שיעזבו את 'קדימה', כאשר בראשם עומד מי שהיה ח''כ מרכזי ב'קדימה' חיים רמון.
במילים אחרות, באם ליבני וייחימוביץ' יגיעו להסכם מדובר בהקמת במעין פושמוליו-דחיק סליק פוליטי, שהוא סוס אפריקני שאין לו זנב, אלא שני ראשים, אחד מלפנים ואחד מאחור, ולכל ראש קרניים חדות. כשראש אחד נרדם, השני שומר, ולכן אי אפשר לצוד אותו.
מהיצור הפוליטי הזה בעל שני הראשים נתניהו חושש, למרות ששלי ייחימוביץ' איננה מוכנה בינתיים להקימו.
'כאשר פוליטיקאים אומרים לא', הסביר השבוע נתניהו לשרים במפלגתו אתם התייעץ, ביניהם בני בגין, 'סימן  שהם בסוף ימצאו פתרון ודרך להפוך את 'הלא' ל'כן'.
נתניהו ניסה להסביר זאת גם למשה כחלון, אבל הלה סירב להבין את ההיגיון הפוליטי הזה ופרש. כחלון מאמין בכוחו של 'הליכוד' נטו, והוא התנגד לכך כי נתניהו יפרוט כוח זה, ויתחיל לחלק אותו כבר עתה שלושה חודשים לפני הבחירות בין ליברמן ולפיד.  אבל הפוליטיקה הישראלית היא לא רק אכזרית, היא בעלת טווח זיכרון קצר ביותר, שהוא כנראה בבחינת שיא עולמי.  עוד לא עברו שבועיים מאז התפטרותו של כחלון מהממשלה, וכבר כולם שכחו אותו. 
מאחר ונתניהו הוא מה שמכונה 'תולעת סקרים'-מהזן של הפוליטיקאים החי ופועל אך ורק על פי סקרים יומיים, הוא רואה, כבר כמעט חודשיים, את הכתובת הזו , 'ייחימיביץ'-ליבני'.  מתנוססת  ללא הרף על הקיר הפוליטי ממולו.
אותם הסקרים גם הראו לנתניהו גם כי אם הוא יקים מול אופציית ייחימוביץ'-ליבני, את אופציית נתניהו-ליברמן, או את אופציית 'הליכוד ביתנו', זו תהייה המפלגה הגדולה ביותר בבחירות הכלליות, והיא תגבר על  מפלגת ייחימוביץ'-ליבני.
בהתפתחות כזו לא תהייה ברירה לנשיא המדינה אלא לחזור ולהטיל את תפקיד הרכבת הממשלה שוב עליו-כלומר על נתניהו.
הסקרים אותם נתניהו קורא מראים גם, כי מפלגת 'יש עתיד' של יאיר לפיד תזכה בבחירות ב-15 מושבים בכנסת. נתניהו מעריך, כי לאחר הבחירות הוא לא יתקשה לשכנע את לפיד להצטרף לממשלת ליברמן, בייחוד כאשר לפיד וליברמן שניהם שואפים לשנות את שיטת הממשל והבחירות הישראלית, זאת כדי שעתידם בפוליטיקה הישראלית יהיה לטווח ארוך. לנתניהו, שממילא זו תהייה הקדנציה האחרונה שלו כראש ממשלה, (כך הוא אומר למקורביו כרגע), לא אכפת להניח לליברמן וללפיד לפעול בתחום זה כרצונם בתנאי שכל זמן שהוא פעיל בפוליטיקה, הוא-נתניהו יהיה ראש הממשלה, או נשיא ביצועי באם החוקה החדשה תקבע זאת. 
זו הסיבה מדוע ביום ו' 26.10, מסביר לפיד לכל מי שרוצה לשמוע אותו, כי עכשיו לאחר צעדו של נתניהו, ישנם בישראל שלושה גושים פוליטיים עיקריים: הימין בראשותם של נתניהו וליברמן. המרכז בראשותו, והשמאל בראשות שלי ייחימיביץ'
מה שהדליק את האור האדום אצל נתניהו ודחף אותו להקים ביום ה' 25.10, את 'הליכוד ביתנו' הייתה פגישתם הארוכה השבוע של נשיא המדינה שמעון פרס עם ציפי ליבני. נתניהו רטן באוזני מקורביו, כי פרס, שגם הוא עורך וקורא סקרים, כבר מכשיר את הקרקע  לשובה של ליבני לזירה הפוליטית, מתוך מטרה להזמין אותה, ולא אותו, לאחר הבחירות  להרכיב את הממשלה. במילים אחרות, פרס לא רק פועל נגד נתניהו, אלא הוא פועל גם שלי ייחימוביץ', כדי להעמיד אותה במקומה.  ייחימוביץ' רטנה באוזני מקורביה, כי אסור לפרס כנשיא לעסוק בפוליטיקה.
לשכת הנשיא שהייתה ערה לרחשים האלה העולים מלשכותיהם של נתניהו ויחימוביץ', טרחה ופרסמה הודעה האומרת כי הנשיא משוחח מידי פעם עם כל פוליטיקאי ישראלי שרוצה לשוחח אתו.
למרות שנתניהו אמר ביום ה' 25.10, כי לא הסקרים שכנעו אותו, אלא הצורך בממשל חזק. מזווית הראייה שלו ממשל חזק הוא ממשל שבראשו עומד נתניהו. וממשל נתניהו מבוסס אך ורק על סקרים, וזו היא אולי נקודת החולשה שלו.  בעולם המראות הכפול או המשולש של הפוליטיקה קיימת תמיד מציאות של סקרים, ומציאות של מה שמתרחש ברחוב, לא תמיד המציאות של הבוחר, בייחוד הישראלי, מתאימה לסקרים.