בנימין נתניהו ואהוד ברק: צעד אחד לפני הכניסה למשרד ראש הממשלה בירושלים? ג`ורג בוש ואל גור: צעד אחד לפני הכניסה לבית הלבן? מה מקשר ומה מפריד בין ארבעה פוליטיקאים אלה!

בנימין נתניהו עדיין לא הכריז על כניסתו למרוץ על מועמדות לראש הממשלה מטעם הליכוד, אבל הוא כבר מתנהג כראש ממשלה. עם תמיכה של 46 אחוז מציבור המצביעים הישראלי, וכאשר כמה משאלי דעת קהל מעניקים לו 50 אחוז, הוא כבר הזמין את עצמו ביום ה` 30.11 לפגישה עם המועמדת להיות היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית שבדרך, ג`ורג בוש, קונדליסה רייס. גב` רייס, עדיין אינה יודעת אם הבוס שלה יהיה נשיא או לא, והיא יושבת וממתינה לתפקידה החדש שאולי היא תכנס אליו ואולי לא! בינתיים אם ישנם מנהיגים הרוצים לראות אותה הדבר כמובן יכול לעזור לה, גם להעביר את הזמן וגם לצבור עוד נקודה אחת או שתיים בדעת הקהל האמריקנית.
גם נתניהו הרוויח נקודה אחת או שתיים בדעת הקהל,בארץ! בעוד ראש הממשלה ושר הביטחון, אהוד ברק מזוהה עם המחנה של אל גור, ההולך ומפסיד, בבחירות לנשיאות ארצות הברית, הוא, נתניהו, מזוהה עם המחנה המנצח הרפובליקני. תמיד כדאי להיות עם המנצחים מאשר עם המפסידים. וזו בדיוק הבעיה של האיש והפוליטיקאי, בנימין נתניהו. הוא פוליטיקאי בכל רמ"ח אבריו, הוא צעיר, נאה, כריזמטי, מדבר מהר וחלק בשתי שפות והוא זז ונע במהירות של ברק. אבל מה יש מאחורי מהירויות חלקלקות אלה? איש אינו יודע!
הפגישה עם קונדליסה רייס יצרה רושם כי נתניהו מקורב לחוגים הרפובליקנים העומדים להיכנס לבית הלבן, רושם שהוא ואנשיו דאגו לטפח במשך שנים רבות. פעם, ב-1996 וב-1997 הדברים האלה היו נכונים, וגם אז רק חלקית. נתניהו היה מקורב לחוגים שהיו מקורבים ליו"ר הסנט הרפובליקני, רב העוצמה, ניוט גרינגריץ`. ב- 1998 התמוטטו מעמדו הפוליטי של גרינגריץ` וגם השפעתו על המתרחש במפלגה הרפובליקנית ובכך גם התמוטטו קשריו של נתניהו עם המפלגה הרפובליקנית.
הנשיא לשעבר, ג`ורג בוש האב, המיועד להיות נשיא, ג`ורג בוש הבן, דיק צ`יני, המיועד להיות סגן נשיא, קולין פאוול, המיועד להיות מזכיר המדינה, ג`ים בייקר, שר החוץ לשעבר ואחד מידידיו האישיים והקרובים ביותר של ג`ורג בוש, וולף וולפוביץ`, המיועד להיות שר ההגנה או ראש הסי.אי.איי. כל אלה אינם, אם לומר בעדינות, מחבבים את נתניהו ואינם רוצים לראות אותו בראשות ממשלת ישראל. היחיד בקבוצת האנשים המסובבת את ג`ורג בוש המחבב במקצת את נתניהו, הוא ג`ורג שולץ, שר החוץ לשעבר וכיום מרצה ליחסים בינלאומיים. הסיבות להעדר התלהבות זו הן רבות. חלקן פוליטיות וחלקן פסיכולוגיות רגשיות. אולם הסיבה העיקרית לכך, ואולי המפתיעה, היא שכל אנשים אלה ורבים אחרים בארצות הברית, חושדים או סבורים כי נתניהו בהשקפותיו הפוליטיות האמיתיות הוא אנטי אמריקני וכי הוא חותר לנתק את הקשרים בין ארצות הברית לישראל.
האמריקנים חושדים כי נתניהו חושב כי מדינת ישראל יכולה להיות מעצמה צבאית וכלכלית בזכות עצמה. בסוף תקופת כהונתו כראש ממשלת ישראל, במחצית השניה של 1998, ניסה נתניהו למחוק רושם זה אצל האמריקנים, אבל ללא הצלחה רבה, החשד הבסיסי של האמריקנים כלפיו נשאר קיים ואפילו במידה מסויימת התחזק. ארצות הברית אינה זקוקה לכך שבמשרד ראש הממשלה בירושלים ישב ראש ממשלה עצמאי שינסה להיות או לשחק את התפקיד שהוא אינו תלוי בה.
זו היא בדיוק הנקודה שעליה משחק אהוד ברק. ברק בניגוד לנתניהו אינו משחק את תפקיד הישראלי הגאה והעצמאי. להפך, הוא מציג לראווה את קשריו האישיים וצריך לומר גם הכספיים, (העמותות! זוכרים את העמותות שיזכנו עכשיו לתחייה מחודשת), עם הבית הלבן, משפחת קלינטון ובייחוד הילרי קלינטון, כאילו היו סחורה המונחת על הדוכנים בשוק.
קרבתם האישית של אהוד ונאווה עם משפחת קלינטון לא נעלמה מעיניה של משפחת בוש. אם אל-גור יכנס לבית הלבן, ברק מאמין כי הילרי קלינטון שתכנס לסנט כאשר מאחוריה יהודי ניו יורק, היא שתיצור את הקשר בינו ובין הנשיא החדש. אולם אם ג`ורג בוש יכנס לבית הלבן, אזי אהוד ברק ינסה לפרוט על נימי האנטי אמריקניזם של נתניהו ולרמוז לממשל החדש כי לא כדאי להם לתמוך בנתניהו וכי הוא מוכן לשתף אתם פעולה בדיוק כפי שהוא שיתף פעולה עם קלינטון. מי שיחתום על כתב הערבות לחוזה פוליטי כזה, תהייה, שוב, הילרי קלינטון.
ועוד הערה אחרונה. הגוש הימני לאומי בישראל, שרק לפני שנה ומחצה התאכזב קשות מנתניהו, עכשיו תומך בו בהתלהבות. האם הוויתורים שנתניהו מוכן לעשות או להקריב עבור האמריקנים הם פחותים מהוויתורים שברק מוכן? גם בזה אין כל ביטחון אצל בנימין נתניהו. כל הגורמים והשיקולים האלה הם שיקבעו את תוצאות הבחירות הכלליות הבאות בישראל ולא ערפאת ולא מובראק ולא אהוד ברק ולא אריאל שרון ואולי אפילו לא בנימין נתניהו.