בספירה של 97 אחוז מהקולות תמונת תוצאות הבחירות לכנסת ה-17 שונה מזו שנתקבלה ממדגמי הבחירות: `קדימה` 28 מושבים. `העבודה` 20 מושבים. ש"ס 13 מושבים. `ישראל ביתנו` 12 מושבים. `הליכוד` 11 מושבים. מפד"ל-איחוד לאומי 8 מושבים. גמלאים 7 מושבים. מר"ץ 4 מושבים.

תיקדבקה: עם פרסום התוצאות הראשונות של הבחירות התברר עד כמה יום וליל הבחירות היו עמוסים בסמליות שאיננה מבשרת טובות, לפחות לא יציבות. `קדימה` לא הצליחה להשיג את הרוב שרצתה בו, ולמרות שהיא המפלגה הגדולה ביותר, היא בוודאי לא יצאה המפלגה החזקה ביותר. עם פחות מ-30 מושבים בכנסת, כאשר ככל שספירת הקולות מתקדמת מספר המושבים שלה בכנסת מצטמצמים היא תצטרך להתפשר גם על תיקים וגם על עקרונות, או עם `העבודה`, או עם ש"ס, או עם הגוש הדתי, ואולי עם כולם ביחד.
בקשר לשאלה עם יש או אין לאהוד אולמרט רוב לביצוע תוכנית ההתכנסות שלו, אין צורך לחכות לתוצאות הסופיות של הבחירות. התשובה כבר ניתנה בשעות הראשונות של יום הבחירות כאשר הפלסטינים ירו במתכוון טיל `גראד` איראני בעל טווח של 20 ק"מ העיר אשקלון. זה היה טיל אחד שנועד להזכיר לאולמרט ולכל שותפיו הקואליציוניים העתידיים כי הם לא יקבעו לבדם את גבולות הקבע של ישראל, וכי קביעה זו לא תתבצע ללא מלחמה, כאשר ערים ישראליות נוספות יופגזו בטילים איראנים מהרצועה והגדה.
ביום הבחירות לפרלמנט הישראלי אישר הפרלמנט הפלסטיני את ממשלת החמס בראשותו של איסמעיל הנייה, שתהייה ללא ספק היריב הפוליטי המר ביותר של אהוד אולמרט, ושל מדינת ישראל. הנייה ואנשיו כבר אמרו ביום ג` כי אם אהוד אולמרט ימשיך במדיניות ההתנתקות-התכנסות שלו, החמס והפלסטינים יתנגדו לכך בכוח הנשק. במילים אחרות, עם מי שאולמרט לא יקים קואליציה, הוא יצטרך קודם כל להכניע את ממשלת החמס או להוריד אותה מהשלטון. הקריאה של אולמרט בלילה לראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן לשבת לשולחן המשא ומתן על סמך וויתורים ישראלים מכאיבים, הייתה קריאה אולי מרחיקת לכת מבחינה פוליטית ישראלית פנימית אולם חסרת ערך מעשי או פלסטיני. אבו מאזן לא שלט ואינו שולט יותר ברשות הפלסטינית, בעיקר בגלל חולשתו האישית, אולם הסיבה השנייה לכך היא תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון ואהוד אולמרט, שהעלתה את החמס לשלטון. אהוד אולמרט הוא שהעמיד את עצמו במצב בו האופציה היחידה שיש לו בסכסוך הישראלי-פלסטיני היא המדיניות של הצעדים החד-צדדים שספק רב באם הוא ימצא לה תומכים רבים בארצות הברית ובקהילה הבינלאומית, כפי שהוא מציג.
המצב הזה גם ישפיע על מפלגת `העבודה` בראשותו של ח"כ עמיר פרץ, המוכן להשאיר את הנושא המדיני-ביטחוני לאהוד אולמרט, בעוד הוא מתרכז בנושא של תיקון המצב הכלכלי-החברתי והצבתו במרכז דרכה של הממשלה. מאחר `והעבודה` לא קבלה מספר גדול כזה של מושבים כפי שקיוותה, היא כבר קיימה בלילה שבין יום שלישי ורביעי 29.3, מגעים עם רפי איתן ראש מפלגת הגמלאים, אשר זכתה לפי המדגמים ל 7 עד 8 מושבים בכנסת, בניסיון להקים גוש פוליטי חברתי שידאג לשכבות המעמד הבינוני הנמוך ושכבות העוני שהגמלאים הפכו לחלק מהם. אם אכן גוש כזה יקום, יהיו לו 28-27 חברי כנסת והוא יהיה שווה כמעט בגודלו למפלגת `קדימה`, אם כי בין עמיר פרץ ורפי איתן פעורה תהום פוליטית וביטחונית רחבה מאוד.
ההפתעה של מפלגת הגמלאים לא באה כל כך בגללם אלא דווקא בגלל הצעירים שמרוב אכזבתם מהממסדים הפוליטיים הקיימים החליטו כמחאה סמלית להצביע בעד הגמלאים. דבר זה יחייב כמובן את המפלגה החדשה לדאוג לא רק לקשישים אלא גם לזוגות הצעירים ולסטודנטים.
בסערת הניצחון הפוליטי של הגמלאים נעלמו קטעים רבים שקשורים לעברו של ראש המפלגה הזו, מעיני רוב המצביעים עבורה. בלילה בו רפי איתן נבחר להיות ראש מפלגה בכנסת מת בארצות הברית מדלקת ריאות בגיל 88 קספר וינברגר שר ההגנה בממשל הנשיא רולנד רייגן. וינברגר היה האיש אשר הגיש בשם הממסד הביטחוני- מודיעיני של ארצות הברית עדות סודית לבית המשפט שדן את ג`ונתן פולארד, שהביאה לכך כי פולארד נידון למאסר עולם ללא חנינה. כל מאמצי עורכי הדין של פולארד להביא לפרסום חוות הדעת הזו נדחו על ידי בתי המשפט בארה"ב. חלק נכבד מדו"ח זה מוקדש לפעולותיו המודיעיניות של רפי איתן בארצות הברית. עוד לפני שכולם מזדרזים להכליל את מפלגת הגמלאים בקואליציה ומחשבים אותה כאילו היא חלק מהמערך של `קדימה` צריך להמתין ולראות כיצד ינהג הממשל האמריקני. האם הוא יחליט לשתוק ולא להתערב בהרכב ממשלת אולמרט, או שהוא יכול לרמוז בדרכים המיוחדות שלו כי מוטב שרפי איתן לא יהיה חבר בממשלת ישראל.
ככל שמתקדמת ספירת הקולות מתברר גם שהישגו של אביגדור ליברמן מנהיג `ישראל ביתנו` הוא הרבה יותר מצומצם מאשר היה נראה בעת הפרסום המוקדם של מדגמי הבחירות. אין ספק כי הצהרתו כי בפעם הבאה מפלגתו תהפוך להיות מפלגת השלטון לא רק שהייתה נמהרת אבל הייתה חסרה כל תבונה פוליטית. התרסקות `הליכוד` וכשלון מנהיגו בנימין נתניהו, השאירה את גוש הימין ללא מפלגה מרכזית. השאלה המרכזית לגבי גוש זה היא האם הם ישכילו להתאחד, או שהם ימשיכו לנדוד במדבר הפוליטי ללא מנהיג, כפי שהם עושים מאז עלייתו לשלטון של אריאל שרון ב-2001.