בעוד הנשיא האמריקני באראק אובמה, וראש ממשלת בריטניה גורדון בראון, מכריזים כי צבאותיהם הודפים את הטאליבן, העובדות בשטח מראות את ההפך. הטאליבן הודף את האמריקנים והבריטים, והאבדות שלהם גדלות כל יום.

המקורות הצבאיים של תיקדבקה:ארצות הברית ובריטניה, ויתר מדינות נאט"ו המחזיקות צבאות באפגניסטן, מנהלים מלחמה נגד הטאליבן, אותה הם אינם יכולים לנצח. לא בגודל הכוחות המשתתפים במלחמה, כ-60.000 חייל, ולא במטרות שנקבעו למלחמה. במצב הנוכחי באפגניסטן. אי אפשר להכריע את הטאליבן צבאית. אי אפשר גם לחזק את המשטר המרכזי הקיים בקבול, ולהביא לכך שהוא ולא הטאליבן, ימשול במחוזות השונים באפגניסטן.
זו היא הדעה ההולכת ומתחזקת אצל רוב המומחים הצבאיים והפוליטיים המערביים המתמצאים במתרחש בשטח באפגניסטן ובפקיסטן.
גם המבצע הגדול בו פתחו 4000 חיילי המרינס האמריקנים השבוע באזור המדברי הלמנד בדרום אפגניסטן, הגובל עם פקיסטן, Operation Khanjar, or Strike of the Sword מבצע 'מכת החרב', לא ישנה את אופייה ואת תוצאותיה של המלחמה, כפי שמקווים בפנטגון בוושינגטון.
המקורות הצבאיים שלנו מציינים, כי המבצע האמריקני החדש הזה לא רק שלא ישנה גם את מצבם המדרדר של הכוחות הבריטים הקטנים, לא יותר מאשר 3000, מתוך 9000 חיילים בריטיים הנמצאים באפגניסטן כולה, הנלחמים כבר שנה באזור, אלא אף יחמיר אותו.
הסיבה העיקרית לכך, היא כי מפקדי הטאליבן המסתמכים על מודיעין המסופקים להם על ידי התושבים המקומיים, יודעים לזהות במהירות את נקודות החולשה של הכוחות מולם הם מתמודדים. לכן, הם מעדיפים לפתוח חזית שנייה, בהגבירם את התקפותיהם על הבריטים, במטרה להביא לכך שכוחות המרינס האמריקנים יאלצו להפסיק את התקדמותם ולחצם עליהם ולבוא לעזרתם של הבריטים. התגברות התקפות הטאליבן על הבריטים הביא מיד לעלייה חדה באבידות שלהם, כאשר רק בשבוע האחרון נהרגו 15 חיילים בריטים, 8 מהם נהרגו ביום אחד, יום ו' 10.6. מספר האבדות האמריקניות בשבוע שעבר היה 7 חיילי מרינס. עם תחילת השבוע החדש נהרגו ביום ראשון 12.7, עוד 4 חיילים אמריקנים.
כוחות הטאליבן אינם תלויים כמו הכוחות האמריקנים והבריטים באספקה של מזון, מים ותחמושת, המגיעה אליהם ממרחקים. יש להם בסיסים רבים בקרב האוכלוסייה האזרחית של האזור, אליהם הם יכולים לסגת במהירות, מבלי להיכנס אפילו לקרבות עם הכוחות האמריקנים או הבריטים המתקרבים. במצבי חירום, הם יכולים פשוט להיטמע בתוך האוכלוסייה האזרחית, מבלי שהאמריקנים או הבריטים יכולים להבחין בהם.
בקרב אחד שנערך בתחילת השבוע שעבר , בין כוחות המרינס לטאליבן, נדהמו חיילי המרינס לגלות כי לוחמים של הטאליבן הצליחו לצאת מבסיסם ולעבור דרך הקווים האמריקנים, כשהם מחופשים כולם לנשים אפגאניות המכוסות ברעלות. מאחר וההוראה של הנשיא באראק אובמה היא להימנע מגרימת אבדות אזרחיות, אף אחת 'מנשים' אלה לא נפגעה או נעצרה.
ההתקפות שהתגברו לאחרונה של המזלטי"ם האמריקנים על בסיסים ומטרות של הטאליבן בפקיסטן משם באות תגבורות אלה, תלויות במודיעין שמתקבל מהשטח. ץbעד עתה היקף המודיעין הוא מצומצם, והפגיעות של המזלטים במטרות אלה, איננה משמעותית במידה כזו שיכולה לשנות את פני המלחמה.
גם המדיניות החדשה של הפנטגון במבצע 'מכת החרב' , האומרת כי המרינס הגיעו לאזור הלמנד כדי להישאר, איננה ברורה. השאלה לה לאיש בצבא ארצות הברית לא בוושינגטון, ולא בקבול, אין תשובה היא, כמה זמן יכול הצבא האמריקני להחזיק כמות כזו של חיילי מרינס באזור כדי שיטו באמת את הכף מול הטאליבן? האם חיילים אלה יוכלו להישאר ולהלחם בשטח שנתיים או אפילו שלוש? לאיש אין תשובה לכך.
המצב הצבאי של האמריקנים וכוחות נאט"ו, אינו קשה רק באזור דרומי של אפגניסטן.
בעוד האמריקנים תוקפים בדרום המדינה, הטאליבן, תוקף גם בדרום וגם במזרח אפגניסטן. היום, כוחות הטאליבן לא רק נמצאים ומתבססים בהרבה יותר אזורים במדינה בהם הם היו נוכחים ב-2006, אלא שהם שולטים על אזורים גדולים מסביב לבירה קבול, וערים מרכזיות אחרות, בצורה שמהווה איום ישיר על השליטה של ממשלת קבול, והכוחות האמריקנים באפגניסטן.
נקודת האור היחידה שישנה כרגע לאמריקנים ולבריטים היא העובדה, כי לטאליבן אין מספיק כוחות ויכולת מבצעית להשתלט על אפגניסטן כולה.