בפגישת אולמרט-אבו מאזן, `הוחלט` על מה שכבר התבצע בתחילת דצמבר.

מה ששיש לראש הממשלה אהוד אולמרט להציע או לתת ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, הוא כבר נתן לו ב-3 השבועות האחרונים, עוד בהתחלת דצמבר.
להלן הרשימה:
נשק, בעיקר רובים אוטומטיים, תחמושת, כספים, מתוך כספי הרשות המוקפאים בישראל, ורשות להעביר את חטיבת באדר הפלסטינית מירדן לרצועת עזה.
רשות זו עדיין לא התממשה משום שהפלסטינים, איזו הפתעה? דורשים כי אנשי הכוח יגיעו לעזה עם משפחותיהם, וישתקעו שם באורח קבע. כלומר המדובר יהיה לא בחיזוק כוחות הביטחון הפלסטינים, (משום שאנשי חטיבת באדר ממילא אינם מסוגלים לכך, מאחר והם לא התאמנו כבר שנים, ולשם כך הם צריכים לאבד את כרסיהן אותן טיפחו בעזרת המשכורות החודשיות שהם קבלו מהצבא הירדני.) אלא בהתחלת מימוש זכות השיבה, ועוד של כוח פלסטיני מזוין, ולזה ישראל איננה מסכימה.
לחבילת `הניתנות` האלה של אולמרט היו 4 בעיות:
1. מצד אחד אולמרט לא יכול היה `לבשר` לציבור הישראלי שהוא מעביר נשק וכספים לפלסטינים, בעוד הקסאמים ממשיכים להתפוצץ בשטח ישראל, וגלעד שליט אינו מוחזר.
2.מהצד השני, מלבד האמריקנים והאירופאים, איש בישראל, מלבד קוראי תיקדבקה, לא שמע על כך, וזה יצר בעיה פוליטית לאולמרט, שלאור התוצאות העלובות של משאלי דעת הקהל עליו רוצה להצטייר כמדינאי בעל יוזמות. לכן אולמרט היה זקוק לפגישה יותר מאבו מאזן.
3. ממשל ג`ורג בוש, או ליתר דיוק קונדוליסה רייס לחצה מאוד גם על אולמרט וגם על אבו מאזן לקיים את הפגישה. ב-14.12, אמרה/התחייבה רייס בפגישה עם עורכי וכתבי ה`וושינגטון פוסט`, שהפך באחרונה לכלי חשוב בניהול המדיניות האמריקנית במזרח התיכון, כי הממשל עומד בפני מאמץ חדש בנושא הישראלי-פלסטיני. `התכוננו`, אמרה רייס, אנחנו הולכים למזרח התיכון הרבה`. להלן המקור: Get ready. We are going to the Middle East a lot. לאור המצב העגום של האמריקנים בעיראק, מול איראן ותוכניתה הגרעינית לאחר המיני סנקציות של האו"ם, מול סוריה, והנסיגה בעמדות האמריקנית בלבנון, שם סניורה היה צריך לצאת למוסקבה ולא לוושינגטון כדי לבקש מפוטין להפעיל לחץ על אסד שירפה מעט מהלחץ על ממשלת ביירות, הממשל היה צריך להראות שדבריה של רייס הם רציניים וכי מתרחשת איזו שהיא תזוזה חיובית באזור. המקום היחיד שהממשל יכול היה להשיג זאת כעת, הוא בירושלים וברמאללה.
4. יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, המנהל בשעות אלה את מלחמתו עם החמס, אינו במעמד של מי שהוא שיכול לתת דבר מה לא לארצות הברית ולא לישראל. אבו מאזן, בגלל חולשתו הכרונית והמלחמה בה הוא נתון עם החמס, הוא רק במעמד של מקבל.
זו הסיבה מדוע בפגישה בין אהוד אולמרט ואבו מאזן, במוצאי שבת 23.12, שנערכה במעונו של ראש הממשלה, `הוחלט` על מה שכבר ממילא התרחש קודם לכן.
אולמרט `הסכים` להעביר חלק מהכספים המוקפאים בישראל, שבמילא כבר הועברו. כלומר 100 מיליון דולר.
כן הוחלט על הקמת וועדה ישראלית-פלסטינית שתדון בקריטריונים לשחרור אסירים פלסטינים, נושא ששני הצדדים יודעים שהוא איננו נמצא בידיהם אלא בידיו של חלאד משעל, המקבל את הוראותיו מדמשק ומטהרן.