בצעדים האירופאים נגד ישראל, קשר ממשל אובמה, את בעיית הגבולות הישראליים, עם בעיית הגרעין האיראני

הבעיה הפוליטית הפנימית עם ממשלת בנימין נתניהו, שיש בה בסך הכול שלושה שרים פעילים. ראש הממשלה עצמו. שר הביטחון משה יעלון. ושר האוצר יאיר לפיד. אין שר חוץ ויתר השרים אינם נראים ואינם נשמעים. במילים אחרות, מדובר בממשלה משותקת, שבסופו של דבר איש אחד-נתניהו, מקבל בה את כל ההחלטות, במידה והוא מחליט. ואם הוא איננו מחליט ההחלטות נידחות או מיטשטשות.
לכן אין מה להתפלא, שבשעה שנתניהו שקוע בניהול שתי מלחמות, אחת על גבול ישראל עם מצרים ועם רצועת עזה, ומלחמה נוספת על גבול ישראל עם סוריה, שרק חלק מקצה הקרחון שלהן והמתרחש בהן גלוי לעיני הציבור הישראלי, ולכך יש להוסיף את בעיית הגרעין האיראני, מתחילים להיחשף המחדלים.
מחדל אחד כזה הן ההנחיות החדשות של האיחוד האירופי הקובעות, כי החל מ-1 בינואר 2014, כל ישות משפטית ישראלית שתרצה לקבל מימון, לקחת חלק בפרויקט או לקבל מענקים מקרנות או מוסדות של האיחוד האירופי תצטרך להגיש תצהיר לפיו אין לה כל קשר, ישיר או עקיף, להתנחלויות בגדה המערבית, במזרח ירושלים וברמת הגולן.
במילים אחרות, האיחוד האירופאי קובע כי הוא מכיר רשמית בקווי 1967, וכל גוף ישראלי שנמצא, או מקיים קשרים עם היישוביים הישראלים שמעבר להם, איננו יכול לקבל כספים ממדינות אירופה.
אין במדיניות אירופאית שום דבר חדש ומפתיע. בריטניה למשל, איננה מוכנה כבר עשרות שנים, לשלם לאזרחיה היושבים בישראל מעבר לקו הירוק, כולל שכונות ירושלים, את הקצבאות והפנסיות המגיעות להם, ובכך היא מאלצת אותם לחזור ולמצוא מקום מגורים בתוך הקו הירוק, ויש עוד דוגמאות רבות אחרות.
אבל אין ספק, כי בתקנות החדשות יש עליית מדרגה. אם הדברים יגיעו לידי כך כי בכל צעד כלכלי ופיננסי שיתקיים בין גורמים אירופאים וישראליים, יידרש הצד הישראלי להכריז, או לחתום שאין לו קשר עם ישובים ישראליים, הרי שקשרים כלכליים אלה שהיקפם מגיע לכ-40 מיליארד יורו בשנה יגוועו לאיטם, כאשר האירופאים יינזקו לא פחות מהישראליים.
לא צריך להיות מומחה פוליטי גדול כדי להבין כי זה לא היה מקרה כאשר ביום ג' 16.7, כאשר שר החוץ האמריקני ג'ון קארי נחת ברבת עמון, בניסיון נוסף לחדש את המו''מ,בין ישראל לפלסטינים, התפרסמו הצעדים האירופאים.
שר הביטחון משה יעלון, הזדרז ביום ג', עם נחיתתו של קארי בירדן להכריז, כי שר החוץ האמריקני נכשל במשימה ששם לפניו לחדש את המו''מ הזה, מפני שהפלסטינים אינם מוכנים לבוא לשולחן המו''מ בלי תנאים מוקדמים. בכך חסם יעלון, כנראה תוך עם נתניהו, את קארי, עוד בטרם התחיל במגעיו בירדן.
צריך וכדאי להפנים את העובדה, כי ממשל אובמה שאיננו רוצה להיכנס להתנגשות חזיתית גלויה עם ראש הממשלה נתניהו, מפעיל את האירופאים נגדו.
הבעיה המרכזית עם מהלך זה, היא לא הוויכוח הפוליטי הפנימי הישראלי מי אשם בכך שהצעד האירופאי זה נפל בהפתעה כרעם ביום בהיר מבלי שאיש נערך לקראתו, ומה תהיינה השלכותיו הכלכליות של מהלך זה, אלא שהאירופאים, באמצעות שרת החוץ שלהם קתרין אשטון, עומדים בראש המו''מ הגרעיני עם איראן.
אם אשטון תוכל להציג בעת הפגישה הבאה שלה עם הנציגים האיראניים, שעדיין לא נקבעה, הוכחות כי היא פועלת מדינית נגד העמדות הישראליות, כאשר יש לה תמיכה גבית של ממשל אובמה, הרי שבכך השיג ממשל אובמה שני הישגים במהלך אחד.
1. וושינגטון מאותתת לאיראנים כי כדאי להם להיכנס למו''מ מחודש על הגרעין האיראני, כל זמן שממשל אובמה עדיין מוכן להפעיל לחצים על ישראל.
2. ישראל הועמדה בפני בעיה אמיתית של בידוד מדיני, בנושא העיקרי הקשור לביטחונה, קרי- הגרעין האיראני, כאשר ממשל אובמה קושר את הנושא הגרעיני עם קביעת הגבולות הסופיים והמוסכמים של ישראל.
במילים אחרות, ממשל אובמה מאותת לנתניהו, כי אם הוא רוצה להמשיך במדיניות העצמאית שלו, כלפי מצרים וסוריה, שם נתניהו משתף פעולה עם מדינות המפרץ הפרסי והצבא המצרי, בניגוד למדיניות האמריקנית במזרח התיכון, גם לממשל אובמה מדיניות עצמאית משלו, שאיננה צריכה להתחשב באינטרסים הישראליים.