בשביל מה נתניהו מתחנן לפני הפלסטינים לבוא לשולחן המו"מ, בשעה שוושינגטון עומדת מאחורי מהלך סעודי-מצרי-סורי להכשרת החמס?

תיקדבקה:בשבוע האחרון, לא עובר כמעט יום מבלי שראש הממשלה בנימין נתניהו יבקש מראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן ומההנהגה הפלסטינית לחזור אל שולחן המו"מ המדיני עם ישראל. ביום א' 12.7, הדברים קבלו מימד גרוטסקי, כאשר נתניהו ניצל את נאומו, באזכרה לציון יום פטירתו ה-105 של מייסד מדינת היהודים בנימין זאב הרצל, לקרוא שוב לחידוש המו"מ, ולהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל. למען הדיוק ההיסטורי, הרצל לא קרא להקמת מדינה פלסטינית, הוא קרא להקמת מדינת היהודים, לה הפלסטינים, כולל אבו מאזן מתנגדים. לא עברו כמה שעות, ודובריו של אבו מאזן, סאיב עריאקת, ואבו רודיינה, לא רק שדחו את קריאתו של נתניהו, אלא גם אמרו, כי ללא הכרה ישראלית בזכות השיבה של הפלסטינים, והפסקת ההתנחלויות,המו"מ לא יחודש.
ברור, שההנהגה הפלסטינית, אם יש כזו במציאות בשטח, (מאחר והמשך כהונתו של יו"ר הרשות אבו מאזן, והממשלה הפלסטינית בראשותו של סאלם פאייד, היא בניגוד לחוקה הפלסטינית, ולרצון הרוב בפרלמנט הפלסטיני בו שולט החמס), חושבת כי היא מצאה דרך לדחוק, באמצעות הימנעותה מחידוש המו"מ, את בנימין נתניהו לפינה ולהעמידו במצב מדיני קשה, כלפי ממשל באראק אובמה, והאירופאים.
אין ספק כי בינתיים, התכסיס הזה עובד, בעיקר משום שהנשיא אובמה המוכן לקיים מו"מ אפילו עם האיראנים, למרות הדיכוי האכזרי של ההפגנות באיראן, איננו לוחץ על הפלסטינים לחדש את המו"מ עם ישראל.
המקורות של תיקדבקה בוושינגטון מדווחים בלעדית כי ממשל אובמה, איננו ממתין לא לנתניהו ולא לאבו מאזן,אלא למהלך שמנהלות עתה סעודיה ומצרים, לפיוס עם דמשק ונשיאה בשאר אסד. אם מהלך זה יצליח, וושינגטון מעריכה כי היא לא תצטרך לשכנע או ללחוץ על אבו מאזן ועל נתניהו.
הסכם הפיוס הסעודי-המצרי-הסורי החדש, כולל סעיף לפיו יוקם ברשות הפלסטינית גוף ממשל עליון משותף לפת"ח ולחמס, אשר לא רק יהיה מקור הלגיטימציה של הממשלה הפלסטינית, אלא גם הגוף אשר יכתיב לממשלה הפלסטינית (בראשות סאלים פאייד), את הקו המדיני שלה.
בכך מקוות ריאד, קהיר, וושינגטון, לעקוף את שתי הנקודות העיקריות המונעות עתה כל התקדמות במו"מ הישראלי-פלסטיני, והן: פיצול המדינה הפלסטינית לשניים, גדה מערבית ורצועת עזה, ושאלת שיתופו של החמס במו"מ כזה.
וועדת העל הפלסטינית תאפשר לחמס להתחמק מהכרה בישראל, אבל גם תאפשר לו עמדת השפעה מכריעה עם זכות ווטו במו"מ כזה מצד אחד, ומצד שני תאפשר לממשלת נתניהו להעמיד פנים, כאילו החמס איננו שותף למו"מ, והיא מנהלת מו"מ עם ממשלה בה החמס איננו מיוצג.
במילים אחרות, עד שלא יוכרע גורל המגעים בין סעודיה, מצרים, וסוריה, לא יתחדש שום מו"מ מדיני בין ישראל והפלסטינים, אפילו אם נתניהו יחליט לפתע לוותר על כל עמדותיו, ולקבל את כל הדרישות הפלסטיניות.
מתי נדע באם המו"מ הזה הצליח? רק כאשר ובאם עבדאללה מלך סעודיה יגיע לביקור בדמשק.
מודע להתפתחויות אלה, 'תרם' ביום א', שר החוץ הפורש בקרוב של האיחוד האירופאי חאווייר סולנה כמה רעיונות לתהליך המדיני במזרח התיכון.
סולנה הציע לדלג על השלב של המו"מ הישראלי-פלסטיני, ולהביא למועצת הביטחון של האו"ם הצעת החלטה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, שהאו"ם יכיר בה. המקורות של תיקדבקה מציינים כי להצעותיו של סולנה היו שתי מטרות.
1. להקשות עוד יותר על ממשלת נתניהו, ולהציגה כאילו היא לא רק עומדת בהתנגשות עם ממשל אובמה, ועם האירופאים, אלא גם עם האו"ם כולו.
2. לטרפד את המהלך האמריקני-מצרי-סעודי-סורי, בו לאירופאים, וכמובן לסולנה עצמו, אין דריסת רגל.
גם נתניהו יודע היטב, כי במצב כזה קריאותיו לחידוש המו"מ עם הפלסטינים, הן בבחינת קול קורא במדבר, אותן איש לא במזרח התיכון, לא בוושינגטון, ולא בבירות האירופאיות איננו שומע.
אם נתניהו, ממתין כמו ממשל אובמה, לפיוס הסעודי-סורי, מוטב שיגיד זאת בגלוי, מבלי להסתתר מאחורי מילים ריקות, או…שיתחיל לפעול נגדו.