בשיחות הגרעין בז'נווה האיראנים אינם מוכנים לוותר על המשך בניית כור המים הכבדים באראק ועל מסלול הפלוטוניום
האיראנים אינם מוכנים לוותר על המשך בניית כור המים הכבדים באראק, ולא על מה שהם מכנים 'זכותם הטבעית להעשיר אורניום'. כך התברר ביום ד' 21.11, עם פתיחת הסיבוב השלישי של השיחות הגרעיניות בין שש המעצמות ואיראן. אם המעצמות תוותרנה לטהרן ותסכמנה להמשך בניית הכור באראק, לא יהיה שום ערך לוויתורים אחרים שהאיראניים יעשו בנושאי העשרת האורניום, משום שבידי איראן יהיה מסלול שיאפשר להם לבנות נשק גרעיני מפלוטוניום, במקום לבנות אותו מאורניום מעושר.
המקורות של תיקדבקה מציינים, כי מדובר בטקטיקה מתוחכמת מאוד של האיראנים, אשר מטרתה הסופית היא להשאיר בידי איראן שני מסלולים לבניית נשק גרעיני, במקום אחד שיש להם כבר היום.
כלפי חוץ נראית הדרישה האיראנית להכרה של המעצמות בזכותם להעשיר אורניום, כניסיון של טהרן לקבל הכרה של המעצמות אשר תוצג בפני דעת הקהל האיראנית, 'כניצחון היסטורי' אשר יצדיק את כל הקשיים הכלכליים העוברים על איראן בגלל הסנקציות.
אולם לדרישה זו ישנה 'מטרה גרעינית' לא פחות חשובה ועקרונית מהמשך בניית הכור באראק. הכרה כזו של המעצמות, לא רק שתיתן לגיטימציה למתקני העשרת האורניום, כולל הצבאיים כמו המתקן התת-קרקעי בפורדו, ולמפעלי ייצור הצנטריפוגות, אלא ישאירו אותם שלמים בידי האיראנים, כך שהם יוכלו להפעילם בכל רגע נתון.
כבר עכשיו, לפי מקורות מודיעיניים אמריקנים, נמצאת תשתית העשרה זו במצב בו היא יכולה להגיע תוך פחות מחודש, ולפי כמה מקורות האמריקנים תוך 26 יום בלבד, להעשרת אורניום אשר יספיק לבנייתן של חמש פצצות גרעיניות.
במילים אחרות, התעקשות האיראנים על שתי נקודות אלה-קרי זכותם להעשיר אורניום והמשך בניית הכור באראק, תשאיר בידיהם את שני המסלולים לייצור נשק גרעיני, במקום אחד שהיה להם עד כה.
כמובן שהאמריקנים, הרוסים וגם הבריטים, מציגים כאילו מדובר בחילוקי דעות קטנים שאפשר לגשר עליהם וזאת מתוך להיטותם לחתום על ההסכם עם איראן, אולם המדובר בהטעיה מכוונת שנועדה להרוויח זמן, כדי לנסות ולמצוא פתרון, שמטיבו יהיה פשרה.
התקפותיו הפראיות של שליט איראן האייטוללה עלי חמנאי מיום ד' 20.11, על עם ישראל ומנהיגיו בהם כינה את ישראל 'ישות טמאה וכלב הנגוע בכלבת, התוקף אנשים', ואת מנהיגיה 'ככאלה שאינם בני אנוש', דברים שלא נשמעו מאז גרמניה הנאצית, נועדו לאותת לארה''ב, כי אין שום סיכוי כי הנציגים האיראניים בז'נווה יוותרו 'אפילו מילימטר אחד' ללחץ שמפעילים ישראל וחלקים של יהדות ארצות הברית נגד ההסכם. לכך הוסיף חמנאי דברים חריפים על הנהגת ארה"ב ועל הממשל בוושינגטון שאי אפשר לתת בהם אמון.
התגובה הרפה של ממשל אובמה לדברים חמורים אלה, שכמעט ולא נשמעה בכלל, וסירובה הבוטה של בריטניה להתייחס בכלל לדברים, כדי שלא לקלקל את המו''מ בז'נווה, מראים לחמנאי כי בסופו של דבר גם וושינגטון וגם לונדון יחפשו דרכים נוספות להגיע לפשרה עם טהרן, גם לגבי כור המים הכבדים באראק.
אם ממשל אובמה היה רציני בהבטחותיו כי הוא 'דואג לביטחון ישראל', הוא היה צריך לפחות להודיע, כי במחאה על דברי חמנאי, על הפסקה לשעתיים של השיחות הגרעיניות ביום ה' 22.11. נכון, היה בכך סיכון כי האיראנים היו מגיבים שהם לא חוזרים בכלל לשיחות. אולם אם הנשיא אובמה איננו מוכן לגנות התקפות נאציות על ישראל, איזה תוצאה יכולה להיות כבר למו''מ בז'נווה.
היחיד במערב שהגיב לדברים אלה וגינה אותם היה נשיא צרפת פרנוסאה הולנד. הולנד הוא גם ראש המעצמה היחיד, מתוך השש שמשתתפות בדיוניים בז'נווה, אשר הורה לנציגיו לומר ליד שולחן הדיונים, כי אם איראן תורשה להמשיך בבניית הכור באראק, אין שום תועלת ביתר הוויתורים שהיא הסכימה לבצע, או בכאלה המוצעים לה.