ג'ורג בוש משחק ב'נדמה לי' בראמללה. אהוד ברק מנסה להשיג 'רגיעה לעניים' בעזה.

תיקדבקה:נשיא ארצות הברית גורג בוש, ושרת החוץ קונדוליסה רייס, רוצים להנציח את מהלכיהם הכושלים במשך 8 שנים בנושא הישראלי פלסטיני, באמצעות מועצת הביטחון של האו"ם. לשם כך הם מתכוננים להגיש למועצת הביטחון ביום ג' 16.12, הצעת החלטה האומרת כי יש להמשיך במו"מ הישראלי-פלסטיני לפי מתכון וועידת אנאפוליס. כלומר, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל.
לא צריך להיות חבר במועצת הביטחון, או אפילו חבר בקוורטט המזרח תיכוני המתכנס השבוע, כדי לדעת כי מוועידת אנפוליאס לא נשאר אפילו פירור של זכר, שלא לדבר שאף אחת מהחלטותיה אף פעם לא בוצעו. לא על ידי ישראל, ולא על ידי הפלסטינים.
אולם לנשיא בוש ולקונדוליסה רייס, הדבר לא מפריע, משום שזה כל נשאר להם. כדי לציין או לחגוג את מהלכם החדש, הם הזמינו השבוע פוליטיקאי כושל אחר, שאין לו כל השפעה יותר בשטח, יו"ר הרשות הפלסטינית לבוא לבית הלבן. והתקשרות הישראלית, כמובן איך לא, מצאה מיד קשר בין המהלך הזה, ובין רצונם הבלתי מוכח של בוש ושל קונדוליסה רייס 'לסנדל' את מנהיג ה'ליכוד' בנימין נתניהו באם ייבחר לראשות ממשלה. החלטה של מועצת הביטחון, זועקות הכותרות, נגד מהלכי נתניהו.
זו כמובן איוולת מוחלטת, משום שאם אפילו תתקבל החלטה כזו של מועצת הביטחון היא לא תחייב איש.
בדיוק כפי שהחלטה 1701, איננה מחייבת את איראן, סוריה, וחיזבאללה, להפסיק להעביר נשק לחיזבאללה. גם החלטה קודמת מס' 1559 הקוראת לפירוק נשקו של חיזבאללה, גם היא לא קוימה, זאת למרות שבלבנון נמצא כוח של כ-16.000 חיילי האו"ם (יוניפי"יל) שאם היה רוצה היה יכול לנסות לאכוף החלטות אלה.
במקום זה מפרסם הכוח כל פעם הודעות של 'לא ראינו', 'לא שמענו', ו'אין לנו הוכחות', על הנשק המגיע לחיזבאללה.
גם אם בנימין נתניהו ייבחר לראש ממשלה, ודבר זה עדיין איננו מובטח, החלטה של מועצת הביטחון בנושא אנפואליס, תיזרק לפח הזבל של מאות החלטות אחרות שאיש איננו זוכר אותן. היחידי שבוודאי יזכור אותה, וינסה להשתמש בה יהיה אבו מאזן המבודד. במשאל הדעת שנערך בשבוע שעבר בקרב הפלסטינים אמרו 64 אחוז, שהם אינם רוצים יותר בו.
אותם הדברים אמורים לגבי נסיעתו ביום א' 14.11 של המתאם המדיני של מערכת הביטחון האלוף עמוס גלעד לקהיר, להיפגש עם שר המודיעין המצרי עומר סולימן, זאת כדי לנסות ולהשיג 'רגיעה' לעניים.
המציאות בשטח אף פעם לא עניינה את אהוד ברק והאלוף עמוס גלעד, ואף לא זעזעה את אמונתם הלוהטת בחיוניות של הקשר בין מצרים וישראל לגבי רצועת עזה, קשר שנכשל כבר 3 שנים רצופות.
בעיניהם, לא חשוב כי לעומר סולימן אין יותר שום השפעה בקרב ראשי החמס, ולא חשוב כי אין התקדמות בנושא גלעד שליט, והירי של טילים ופגזים מהרצועה נמשך ללא הפוגה. העיקר צריך לנסות ולבקש מקהיר שוב פעם כי תנסה לבקש מהחמס להמשיך את 'הרגיעה'.
גם לא חשוב כי שהמצרים המקבלים את גלעד בנימוס, אינם רוצים לעשות זאת.
מאחורי הקלעים, דואג עומר סולימן לפרסם בעיתונות המצרית, כפי שעשה ביום ה' 11.12, ידיעות ומאמרים האומרים, כי מצרים מבינה את התכסיסים הישראלים. מטרתם לדחוף את מצרים לקבל עליה את האחריות על רצועת עזה, ומצרים לא תיפול בפח הישראלי הזה. מי שאחראי על רצועת עזה, היא לא קהיר אלא ירושלים.
גם לא חשוב, כי עמדה מצרית זו סותרת את כל ההסכמים וההבנות עליהן חתומים המצרים, וגם קונדוליסה רייס בשם ארה"ב, כי לאחר ההתנתקות ב-2005 ישראל איננה אחראית יותר למתרחש ברצועת עזה.
למרות כל זה, ברק וגלעד דוחפים בכל כוחם, לבקש מקהיר להשיג מה שלמעשה קיים ממלא בשטח. כלומר, ישראל מסכימה להמשיך בפיקציה הזו הנקראת 'רגיעה' למרות המשך ההפגזות, למרות שאין התקדמות בנושא גלעד שליט, ולמרות שהחמס יצר כבר את העובדה שאנשיו חזרו לפעול לאורך גדר המערכת.
עד כדי כך בטוח שר הביטחון ברק בצדקת עמדתו, עד שבשבת 13.12 הוא 'מגלה' לשומעיו בחולון, כי אחת הסיבות העיקריות לכך כי ישראל איננה תוקפת בעזה,ורצונה של ישראל להמשיך 'ברגיעה' באים מתוך דאגה לשלומו וביטחונו של גלעד שליט.
קשה להאמין עד לאיזה דרגה נמוכה שר הביטחון של מדינת ישראל מוכן להגיע?
אם זה הגיונו האסטרטגי של שר הביטחון, אין שום סיבה שחמס ישחרר אי פעם את גלעד שליט, מאחר והוא היה ונשאר, באדיבותם של ברק וגלעד, לא רק הקלף האסטרטגי הטוב ביותר שלהם נגד ישראל, אלא גם הקלף שלהם נגד מצרים ואבו מאזן.
החוט העבה המקשר בין תהליך אנאפוליס של בוש ורייס, ומדיניותם של ברק וגלעד לגבי חמס הוא שברק וגלעד נכשלו בקהיר ובעזה, בדיוק כפי שבוש ורייס נכשלו בירושלים וברמאללה. וכל שאר הדיבורים והמהלכים, הם רק ניסיון לנסות לכסות ולתרץ כישלונות אלה.