גורם מדיני/מודיעני ישראלי השתמש בעיתונות הערבית להדליף חומר סודי שיפגע בנתניהו

ב-31 לדצמבר 2010, התרחשה ההתדרדרות, אם לא להשתמש במילים חריפות יותר, בצמרת הפוליטית, הצבאית, והמודיעינית של מדינת ישראל, כאשר גורם אשר בידו נמצאים כמה מסודותיה הרגישים ביותר, המדיניים והצבאיים של ישראל, השתמש בעיתון יומי בכווית, אל ג'רידה al Jarida, לא רק כדי להרחיק מעליו חשדות בנושאים מודיעיניים, אלא גם כדי לטפול עלילה על ראש הממשלה, ושני אנשים בכירים בלשכתו, מזכיר הממשלה עו''ד צבי האוזר, ומי שהיה יועץ ראש הממשלה לתקשורת ניר חפץ.
אין ספק כי הבכיר הישראלי השתמש בערוצים הידועים רק לו כדי להעביר לעיתון במפרץ הפרסי ידיעה ארוכה ומפורטת כיצד התנהלה חקירת השב''כ בשאלה מי הדליף מלשכת ראש הממשלה את תוכן שיחתו של נתניהו עם ראש מדינה זר על נושא רגיש ביותר, שאם ישראל הייתה נכשלת בהסדרתו היה יכול לעלות בחיים רבים של חיילי צה''ל.
אם להסתמך על הודעות השב''כ והיועץ המשפטי לממשלה שפורסמו בימים האחרונים הרי כל אנשי לשכת ראש הממשלה שנחקרו ועברו מבחן פוליגרף בנושא, כולל היועץ לביטחון לאומי הישראלי ד''ר עוזי ארד, והשליש הצבאי של ראש ממשלה האלוף יוחנן לוקר, נוקו מכל חשד כמעורבים בפרשה.
במילים אחרות, מי שביצע שתי עבירות ביטחוניות חמורות, אחת הדלפת תוכן שיחתו של נתניהו עם ראש המדינה הזר לכלי תקשורת ישראלי, והשנייה הדלפת המידע על חקירת השב''כ לעיתון במפרץ הפרסי, הוא גורם מחוץ ללשכת ראש הממשלה שלידיו מגיע חומר מודיעני רגיש, שקיבל לפחות 2 החלטות עקרוניות:
1. לפגוע באמצעות הדלפה זו, אפילו במחיר פגיעה ביכולת הפעולה של צה''ל ובחיי חיילי צה''ל, בראש הממשלה נתניהו. זאת על ידי הצגת האנשים המקורבים ביותר לראש הממשלה ככאלה המוכנים לעשות כל דבר כדי לחזק את מעמדם האישי על ידי הדלפות של חומרים רגישים. כלומר נתניהו הוא ראש ממשלה ופוליטיקאי שאיננו מסוגל להבחין מי הם האנשים עליהם הוא יכול לסמוך, ובתור שכזה ספק באם הוא כשיר למלא את תפקידו.
2. האיש החליט כי התקשורת הישראלית שההדלפות המבוצעות בה הן כל כך שקופות, (מלבד בעיני עצמה), עד שהוא איננו יכול לסמוך עליה יותר, ולכן החליט לפנות לעיתונות הערבית במפרץ.
מאחר וניתן להניח כי האיש הישראלי לא פנה בעצמו ישירות לאל-ג'רידה, הוא עשה זאת באמצעות אחת מ-3 הדרכים הבאות:
א. גורם עסקי-כלכלי ישראלי הפועל בכווית, והמכיר גורם בנסיכות הנפט שיש לו קשרים עם אל ג'רידה. כלומר, גורם ישראלי נוסף, מס' 2, היה צריך להיפגש עם גורם כלשהו בכווית, ואולי אפילו עם עיתונאי מהעיתון ולמסור לו/להם ישירות את החומר.
ב. לגורם הישראלי יש קשרים מודיעיניים עם כווית, והוא הפעיל אותם כדי להעביר את החומר לעיתון.
ג. הגורם השתמש כמתווך בהעברת החומר בגורם פלסטיני בגדה המערבית, או בירדן, אשר העביר את החומר לאל ג'רידה.
כל אחת משלושת האפשרויות האלה היא גרועה יותר מקודמתה.
התקשרות הישראלית משרתת בעקיפין את המדליף האלמוני כאשר היא מציגה את הפרשה כהתפרקות נוספת של לשכת נתניהו. אולם מה שהדליק השבוע מנורות אדומות אצל בכירים בדרגים הצבאיים והמודיעיניים הישראליים היא נקודה שונה לגמרי:
אם אנשים בכירים בממסדים המדיניים, הצבאיים, והמודיעיניים הישראליים משתמשים בערוצי חוץ עוינים העומדים לרשותם בגלל תפקידיהם הרגישים כדי לנהל את מלחמותיהם האישיות או הפוליטיות, ברור כי כאן נחצו בפעם הראשונה בתולדות המדינה קווים המצביעים לאיזה רמה של התדרדרות והסתאבות, הגיעה הצמרת הישראלית.
המקורות של תיקדבקה מציינים כי עתה עם פרשת לשכת ראש הממשלה, אנו מצויים בעיצומן של 3 פרשיות בהן בוצעו זיופים:
פרשת 'מסמך גלנט', בה קבוצה קצינים גבוהים בצה''ל בעבר, וכנראה גם בהווה, וכמה מבני משפחותיהם היו מעורבים בהכנת מסמך מזויף שמטרתו הייתה למנוע את מינויו של האלוף יואב גלנט להיות הרמטכ''ל הבא של צה''ל.
עדיין רוב הפרטים אינן יודעים וברורים לגבי ההתרחשויות המוזרות מסביב לפרשת המינויו של מפכ''ל המשטרה. עתה אנו מצויים בעיצומה של פרשה מס' 3 בלשכת נתניהו.
המתרחש ב-3 פרשות אלה מצביע על כך כי מדובר בתהליך של ריקבון מסוכן המתפשט במהירות בצמרות המדיניות, הצבאיות, והביטחוניות הישראליות.
קל מאוד לגלגל חלק מתפוחי האדמה לוהטים האלה לידי של מבקר המדינה מיכה לינדרשטראוס ששש לקלוט אותם. מה שלא יהיו מסקנותיו של מבקר המדינה, זו דרך בטוחה להביא להמשך ההתדרדרות המסוכנת הזו מבלי לעשות דבר לעצרה.
השימוש בחומרים מדיניים-מודיעיניים רגישים באל ג'רידה היא רק הוכחה נוספת לכך כי מבצעי מהלכים אלה לא רק שאינם חוששים יותר ממבקר המדינה, אלא אף הם אינם חוששים לא המשטרה, ונראה שהם אף בטוחים כי השב''כ לא יעלה על עקבותיהם.
מסקנה זו הביאה אותם לכווית. לא צריך לנחש לאן הדרך מובילה משם.
 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות