גורמי מודיעין בכירים: אין קשר בין הפיגועים בניו דלהי ובטיבליסי, לבין ההתפוצצויות בבנגקוק

למרות המערכה התקשורתית הנרחבת ביום ג' 14.2, להציג את התפוצצויות בבנגקוק, כחלק מאופנסיבת טרור איראנית  נגד מטרות ישראליות, הביעו גורמי מודיעין ישראליים בכירים ספק רב, כי יש קשר בין מה שהתרחש בטיבליסי וניו דלהי ביום שני 13.2, ובין מה שהתרחש בבנגקוק.
המקורות ללוחמת טרור של תיקדבקה מציינים, כי קודם כל בבירת תאילנד, לא התרחש שום פיגוע, כפי שזעקו הכותרת בישראל, כמו כן אין כל הוכחה, כי שלושת האיראנים שהתגוררו במרכז העיר עמדו לבצע פיגוע במטרה, ישראלית, או מערבית כלשהיא.
כל מה שקרה הוא שבדירה של האיראנים היה מצבור של חומרי נפץ, שהתפוצץ מסיבה שאיננה ידועה. כתוצאה מזה השלושה ברחו מהדירה. אחד הצדדים המוזרים של אירוע זה הוא שאחד מהשלושה, איראני בשם סאיב מוראבי Saeib Morabi, ברח לרחוב כשהוא נושא אתו שלושה מטעני חבלה. את אחד מהמטענים האלה הוא זרק על מונית, ומטען שני הוא ניסה לזרוק על שוטר שהבחין במעשיו. מטען שלישי שהיה בידו התפוצץ וכרת את שתי רגליו. איש טרור מקצועי המאומן לביצוע פעולות טרור הבורח, קודם כל מנסה להימלט מבלי שירגישו בו, ואיננו מתעכב כדי לזרוק מטענים על מוניות ושוטרים.
עובדה מוזרה נוספת, היא העובדה שהאיראנים האלה לא ניסו להסתיר כלל את זהותם, והם שכרו את הדירה ב-8 לפברואר כאשר הם מציגים בפני בעל הבית, את דרכוניהם ושמותיהם האמיתיים. שום חוליית טרור מקצועית לא תפעל בצורה כזו. בידי האיראניים גם לא נמצאו דרכונים חילופיים המשמשים בדרך כלל למטרות בריחה. 
כאשר ישראל מתופפת בתופים גדולים, ומדברת על פיגועים שנמנעו בבנגקוק ביום ג' 14.2, מבלי שהיא יודעת כי  אכן עמדו להיות פיגועים כאלה, יש לכך ארבעה משמעויות:
1. ישראל לא עומדת להגיב.
2. ישראל מנסה לכסות על שני הכישלונות שהיו לה במלחמה בטרור ביום ב' 13.2, בניו דלהי, ובטביליסי. שירותי המודיעין הישראליים לא היו מודעים לכך, כי מתקרב גל פיגועים כזה, ולא היו מוכנים לו.
3. עד עתה, ישראל איננה בטוחה, מי מבצע את הפיגועים האלה, ומי באמת עומד מאחוריהם, והיא מגששת באפלה.
4. כדאי וצריך לדעת, כי הקשר היחיד הקיים, בינתיים, בין טיבליסי, ניו דלהי, ובנגקוק, הוא קשר נסיבתי בלבד.  
עצם  העובדה כי ישראל הרשמית קישרה מיד לאחר הפיגועים בטיבליסי ובניו דלהי, את הפיגועים האלה ליום השנה הרביעי לחיסולו של עימד מורנייה ב-2008 בדמשק של עימד מורנייה מראה, כי אפילו כאשר הפיגועים כבר התרחשו עדיין גופי המודיעין והערכה הישראלים הניחו כי המדובר בפיגועים של חיזבאללה, או פיגועים משותפים של איראן וחיזבאללה. רק כאשר התברר כי המתנקשים השתמשו במערך צפוף של צופים מסביב לשגרירות ישראל, וכלי הנשק העיקריים בידיהם היו אופנוע מהיר ופצצה דביקה sticky bomb, התגברה הדעה שהמדובר בגל פיגועי תגובה איראניים על הדרך בה חוסלו מדעני הגרעין האיראניים בטהרן.
ביום שני 14.2 ניצל את המצב הזה  שר ההגנה האיראני אחמד וואחידי Ahmad Vahidi, כאשר מבלי להתייחס במילה אחת למה שהתרחש בהודו, תאילנד ובנגקוק, הוא אמר: 'הדברים של המנהיג העליון (חמנאי), מראים שאנחנו אף פעם ובשום תנאי, נסוג או ניכנע לאיומי האויב'. 'אבל אנחנו (בתגובה) נבצע איומים נגדם כאשר אנחנו משתמשים במכניזם מתאים'. ציטוט המקור:  The Supreme Leader’s remarks indicate that we will never and under no circumstances back down and give in to the enemy’s threats, but we will make threats against them using appropriate mechanisms.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה כבר דיווחו באמצע 2011, כי וואחידי סיכם על מדינות תגובה כזו  של 'איום תחת איום, ופעולה תחת פעולה',בפגישה משולשת בדמשק בה  השתתפו גם  נשיא איראן אחמדינז'ד,  נשיא סוריה בשאר אסד, ומנהיג חיזבאללה חסן נסראללה.