גלעד שליט כמותג פרסומי!
תיקדבקה:נשיאת בית המשפט העליון דורית בינייש קובעת כי הזילות בחיי אדם בישראל מתחילה בהבדלים הסוציו אקנומיים בישראל. היא טועה.
הזילות בחיי אדם מתחילה לא בהבדלים אלא בהדגשים ששכבה מאוד מסוימת בישראל מרשה לעצמה. הוכחה נוספת לכך אפשר היה לקבל ביום ג' 8.9, כאשר מספר כלי תקשורת ישראלים חברו ביחד, לקדם הוצאת ספר של אחד מחבריהם.
המודבר בספרו של סלימן א-שפי על פרשת גלעד שליט. לפתע פתאום, נחת עלינו, בהפגזה מרוכזת, המכתב שגלעד שליט כתב למשפחתו לפני 3 שנים.
כולם מכירים את המכתב הזה, כולם שמעו את גלעד שליט מקריא אותו אין ספור פעמים בקולו, וכולם יודעים כי אין ולא היה חדש מאז מכתב זה התקבל.
אולם קולם הדרמטי, העמוק, והפתטי, של המראיינים והמגישים, והכותרות הראשיות עם צילום המכתב, הציגו אותו כשיא הגילויים בסאגה המתמשכת, זו שאינה נגמרת, של העיתונות הישראלית, שכל שבוע עומדת ערב שחרורו של גלעד שליט מחדש.
הצילום המקורי של המכתב לא פורסם משום שמשפחת שליט רצתה בכך. להפך לפי עיתון 'הארץ', היחיד שהיה לו אומץ לפרסם פרט זה, נועם שליט נתן את המכתב המקורי, בתנאי שלא יפורסם לפני שהספר יופיע. במילים אחרות, הייתה כאן יריקה ישירה של המפרסמים בפניה של משפחת שליט.
המכתב גם לא פורסם כדי לקדם את נושא שחרורו של שליט. הוא פורסם כדי לקדם אינטרסים מסחריים של הוצאת ספרים הקשורים לעיתון בישראל, ושל עיתונאי ישראלי.
שום שיקול, כמו זה למשל, שפרסום המכתב רק מעלה את מפלס עקשנות והמחיר שהחמס דורש עבור שליט, לא עומד בדרכם של המפרסמים. כדי להבטיח תפוצה, הכנסות, ותגמולים נאים, הכול כשר, גם אם גלעד שליט ישהה עוד כמה חודשים בבור בו הוא כלוא, עד אשר המהדורה הראשונה תימכר, ואפשר יהיה לגשת להדפסת מהדורה שנייה. כאשר האיש ברחוב עומד מהצד וצופה במתרחש, איזה מסקנה עליו להסיק? לכך יש רק תשובה אחת. אם השכבות התומכות כביכול בשלטון החוק מרשות לעצמן מידה כזו של זילות בחייו של חייל צה"ל חטוף, עד כדי כך שהם הופכות אותו ואת חפציו האישיים למותג פרסומי, למה לנו אסור. מה שלהן מותר?
