גם מארגני פיגועי ההתאבדות בלונדון לא השאירו אחריהם כל עקבות.

המקורות המודיעיניים וללוחמת טרור של תיקדבקה: שש המסקנות העיקריות של ועדת החקירה הבריטית לפיגועי ההתאבדות ברכבות התחתיות ובאוטובוס שהתרחשו ב-7 ליולי 2005, שהתפרסמו בלונדון ביום ה` 11.5, הן מלאכת מחשבת של טיוח העובדות וניסיון חיפוי לא מוצלח על השב"כ הבריטי, ה-MI5. בפיגועים נהרגו 52 איש וכ-250 איש נפצעו, ביניהם ישראלית אחת. הדבר בולט כבר בקריאת המסקנה הראשונה של ועדת החקירה:
1.`היו סיכויים גדולים יותר למנוע את ההתקפה באם לשירותי הביטחון הבריטיים היו
ניתנים משאבים גדולים יותר.` מסקנה כזו אפשר לומר על יכולתו של כל ארגון ביטחוני. כמות המשאבים אף פעם איננה מהווה ערובה או סיבה להצלחה של פעולה מודיעינית. ועדת החקירה גם סותרת את עצמה בנושא זה, כאשר באחת ממסקנותיה הסופיות היא קובעת `שאין צורך להגדיל את התקציבים של שירותי הביון הבריטיים.`
2. השירותים החשאיים הבריטיים ידעו ועקבו לפני הפיגועים אחר שניים מהמתאבדים סידיק חאן Sudique Khan , ושהזאד טאנוויר Shehzad Tanweer. כמו כן היו ל-MI5 הבריטי שמו ומספר הטלפון של מתאבד שלישי מתוך הארבעה שפעלו. המדובר בג`רמיין לינדסי Germaine Lundsay. מסקנה זו מאשרת את דבריו של שר הפנים הצרפתי ניקלואס סארקוזי Nicolas Sarkozy, אשר אמר יומיים לאחר הפיגועים כי שירותי הביטחון הבריטיים `ידעו והכירו את המתאבדים`, אבל התרשלו במעקב אחריהם, דבר שהוכחש בזעם רב גם על ידי ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, ועל ידי מי שהיה עד תחילת השבוע שר הפנים הבריטי צ`ראלס קלארק. כדי לענות על פרשה זו מבלי להזכיר אותה במילים מפורשות באה מסקנה מס` 3.
3. הקצינים שהיו ממונים על החקירה הועברו זמן קצר לפני הפיגועים לחקירת נושא טרור אחר. פעולה זו מוגדרת על ידי הוועדה `כמתקבלת על הדעת בנסיבות שהיו קיימות` מאחר וזמן קצר לפני הפיגועים הורדה רמת הכוננות בשירותי הביטחון וההצלה הבריטיים לדרגה הנמוכה ביותר, אפשר להבין מזה, אם כי הוועדה איננה אומרת זאת, כי ההערכה של שירותי הביטחון הבריטיים הייתה כי שלושת המתאבדים אינם מהווים סיכון ממשי. האירועים של 7/7 הראו אחרת.
4. ההשערה כי `המוח` אשר תכנן את הפיגועים ברח עוד לפני ביצועם מבריטניה נשללה, על ידי הוועדה. כמו כן אומרת הוועדה כי אין כל הוכחות שהייה מתאבד חמישי שלא פעל. מהניסוח הלשוני של שתי מסקנות אלה עולה כי הוועדה איננה בטוחה במסקנות אלה והיא פשוט הגיעה אליהן משום שאין בידיה או שירותי הביטחון הבריטיים שום עובדות אחרות. במילים אחרות המאמץ של שירותי הביטחון הבריטיים לקבוע מי ארגן את הפיגועים? מי קבע את המטרות? מי צייד את המתאבדים בתרמילי הנפץ? ומי היה המפקד שלהם? נכשל לגמרי. הבריטים ממשיכים לגשש באפלה עד היום.
זו הסיבה מדוע הוועדה טורחת לכתוב במסקנה מס` 5 את הדברים הבאים:
5. `לתיאוריה כי מאחורי קבוצת המתאבדים עמד `מתכנן על` mastermind, או קנאים ( מוסלמים) קיצונים בפקיסטן נשארת בלתי ברורה`, `remains unclear`.
6. לבסוף אומרת הוועדה כי אין שום סימן כי היה קשר בין התקפת המתאבדים ב-7/7 ולהתקפת הטרור שנערכה שבועיים לאחר מכן ב-21/7 בלונדון.
המומחים ללוחמת טרור ולאל קעידה של תיקדבקה מציינים, כי מכל המסקנות האלה עולה מסקנה אחת ברורה ממנה הוועדה מתעלמת והיא שאת פיגועי ההתאבדות בלונדון ביצע ארגון אל קעידה. דרך הפעולה, המודוס אופראנדי, של אל קעידה עד עכשיו מאז הפיגועים של 9/11 בניו יורק ובוושינגטון, הפיגועים במטרות יהודית ובריטיות בטורקיה ב-2003, דרך פיגועי הרכבות במדריד במרס 2004, הפיגועים במרוקו, בעיראק, בסיני, ובמצרים במרוצת 2006-2004, מצטיינים בכך שבאף אחד מהפיגועים לא הצליחו מומחי הטרור, לא של האמריקנים, הבריטים, הספרדים, והאחרים, לגלות מי עמד מאחוריהם? מי תכנן אותם? והדרך והשיטה בה המתאבדים הגיעו אל מטרותיהם. עבודת ההכנה המודיעינית של אל קעידה היא כל כך מושלמת, ( וזו הסיבה מדוע עוברת תקופה כל ארוכה בין פיגוע אחד גדול לשני,) עד כי בכל הפיגועים שארגון טרור זה ביצע עד כה, בהם נהרגו אלפי אנשים, לא השאירו המתכננים והמארגנים שום עקבות. כל זמן ששיטת פעולה זו אל קעידה לא תפוצח, העולם המערבי וישראל יעמדו בפני אפשרות של פיגועים המוניים נוספים.