גם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס לא הצליח לפרוץ את החומה ששירותי המודיעין האמריקנים בנו מסביב לג'ונתן פולארד במטרה אחת: אף פעם לא לשחררו

המקורות המודיעיניים ובוושינגטון של תיקדבקה: הדו"ח של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראס שפורסם ביום ה' 3.9, ואשר בדק את הדרך בה ממשלות ישראל טיפלו בניסיון לשחרר את המרגל ג'ונתן פולארד, היושב בכלא אמריקני כבר 24 שנים, לאחר שנידון למאסר עולם ללא חנינה ב-1985, היא דוגמא נוספת למה שקורה כאשר נותנים לשופט, שהופך להיות מבקר מדינה, להתעסק בנושאים המודיעיניים רגישים ביותר, של מערכות ומלחמת המודיעין בין ארצות הברית, רוסיה, סין, וישראל, בהם הוא איננו מבין.
זו הסיבה מדוע מסקנותיו העיקריות של הדו"ח, שרובו נשאר חסוי, תלושות מהמציאות המודיעינית והפוליטית, ולא יביאו בעתיד לשום תזוזה לא בנושא שחרורו של פולארד, ולא לקראת הקלה בתנאי המאסר שלו, שהם מהקשים ביותר בארצות הברית.
אין ספק, כי אם וושינגטון בכלל תגיב לדו"ח המבקר, אשר נוגע בנושאי מודיעין וביטחון פנימיים אמריקנים, היא תדחה על הסף את מסקנתו של פרופ' קנת מן, שקבע בדו"ח, לפי בקשת המבקר, כי הייתה ויש פגיעה לכאורה בזכותו של פולארד להליך משפטי ראוי בארצות הברית. וושינגטון תטען, כי פרופ' קנת ראה את החומר הגלוי הנוגע למשפט פולארד, בעוד שאין לו כל מושג מה נאמר ומה היו החלטות של בית המשפט האמריקני בפרבר אלכסנדריה בוושינגטון, בחלקים החסויים של החומר שהם עיקר החומר.
המקורות שלנו בוושינגטון מוסרים, כי היו כבר בעבר כמה ניסיונות של עורכי דין שונים בארצות הברית, שחלקם נשכרו על ידי משפחת פולארד, וממומנו על ידי ממשלות ישראל, לנסות ולפתוח את משפטו של פולארד מחדש, אולם כולם נדחו על ידי בתי המשפט האמריקנים.
מסקנה ראשית אחרת של המבקר מיכה לינדנשטראוס היא, כי צריך להתפלא על כך שאין סטנוגרמות של השיחות החשאיות שנערכו בין נשיאי ארצות הברית וראשי ממשלות ישראל בשאלת ג'ונתן פולארד. כאן, צריך להתפלא על המבקר שהוא מתפלא.
זה לא מקרה שלא היו סטנוגרמות כאלה, וצריך להניח כי גם בעתיד לא תהיינה.
גם אם המבקר קובע כי צריך לדאוג לכך בעתיד, הדבר מצביע על כך כי אין הוא יודע על מה הוא שח.
כל נשיאי ארצות הברית, המדובר בג'ורג בוש האב, ביל קלינטון, וג'ורג בוש, וכל ראשי ישראל, החל משמעון פרס, אהוד ברק, אהוד אולמרט, ובנימין נתניהו, דאגו בכוונה תחילה כי לא תהיינה סטנוגרמות כאלה. ואם המבקר יפנה אל המנהיגים הישראלים בבקשה לשחזר את שיחותיהם, או שאלה יענו לי כי הם אינם זוכרים, או שהם יימסרו פרטים, שבעדינות אפשר כבר להגדירם כלא רלבנטיים.
שום מנהיג אמריקני, או ישראלי, לא ימסור אפילו פרט אחד הקשור בנושא העדין ביותר של ביטחון ישראל, והוא יחסי המודיעין הקיימים בין וושינגטון וירושלים.
המבקר מוסיף וכותב בדו"ח, כי במסמכים אלו יוטמעו תובנות מצטברות מפעולות שבוצעו למען שחרור פולארד, והן יהוו בסיס משותף (בין ארצות הברית וישראל,) להבנה ומתווה לפעולות בעתיד.
זו היא הוכחה נוספת לא רק לחוסר התמצאותו והבנתו של המבקר בריגול נגדי , counterintelligence, אלא גם בפרשת פולארד בכלל. אף פעם לא היה, וכפי הנראה אף פעם גם לא יהיה סיכוי כי בין וושינגטון ובין ירושלים ייווצר בסיס משותף להבנה ולמתווה פעולות בעתיד בפרשה זו, כפי שהמבקר קובע.
המקורות המודיעיניים של תיקדבקה מציינים כי לכך יש 5 סיבות עיקריות:
1. מבחינה אמריקנית פשרת הריגול של ג'ונתן פולארד, איננה קשורה רק בריגול הישראלי בארצות הברית, אלא קשורה גם במערכות הריגול הנגדי הרוסיות והסיניות באותה תקופה של המלחמה הקרה. פולארד, בתוקף תפקידו במודיעין הצי האמריקני, Naval Intelligence, אחד ממנגנוני המודיעין האמריקנים הסודיים ביותר, עמד בקשרים גם גורמי מודיעין אחרים, מלבד הישראלים.
2. האמריקנים עד היום אינם בטוחים, בתפקיד האמיתי שהמודיעין הישראלי מילא או לא מילא בקשרים שפולארד קיים עם גורמי מודיעין אחרים, שחלקם שילמו לו כספים, דבר שהביא בסופו של דבר לתפיסתו.
3. ישנם חוגים רחבים מאוד בקהילת המודיעין האמריקנית המאמינים, כי פולארד לא היה המרגל היחיד שישראל הפעילה באותה תקופה בתוך ארצות הברית , וכי היה מרגל ישראלי בכיר נוסף בשטח, מלבד פולארד ומפעילו הישראלי הבכיר השר לשעבר רפי איתן.
4. האמריקנים מאמינים כי החומר שפולארד העביר לישראל, הועבר ממנה או באמצעותה למוסקבה.
5. הנקודה הרוסית, היא האמצעי באמצעותה האמריקנים מקשרים את פולארד, למרגל האמריקני שריגל בשנות ה-80 וה-90 עבור הרוסים, אולדריץ' איימס Aldrich Ames. איימס היה המרגל שחשף במשך כ-14 שנה את כל מערכות הריגול הנגדי האמריקניות בפני מוסקבה. לא כאן המקום להסביר כיצד שתי פרשיות ריגול אלה התערבבו ומדוע, אולם צריך לציין כי כל זמן שאולדריץ' איימס, לא ישוחרר, דבר שאין לו כל סיכוי בשלב זה, גם לא תחול שום תזוזה בנושא שחרורו של פולארד, אם בכלל.
לכן המסקנה המסכמת של מבקר המדינה בדו"ח שלו על פולארד האומרת, כי "ראש הממשלה וממשלתו חייבים לעשות כל צעד אפשרי כדי להביא לשחרורו של פולארד, ו'מדינת ישראל חבה לפולארד חובה של קיום מצוות פדיון אסירים ומוטב שעה אחת קודם נוכח בריאותו הרופפת', היא מסקנה אנושית יפה, אבל בלתי מעשית, כמו הדו"ח כולו.