דברי שמעון שבס בבית המשפט: אני שופט טוב של מעשי, הם חמורים הרבה יותר מדבריו של אריה דרעי ותומכיו ומהווים עירור על סמכותה של המערכת המשפטית ואתגר לבית המשפט העליון.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שדן ביום ו` 1.12 את שמעון שבס, מי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופתו של יצחק רבין ז"ל, לשנתיים מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי וקנס של 50 אלף שקל קבע כי הנאשם פעל מאחורי גבו של ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל וללא ידיעתו, בפרשה של עיסקת נשק עם מדינה זרה שפרטיה אסורים לפרסום.
השופט, אדמונד לוי, קבע בגזר הדין: "התנהגותו של הנאשם כפי שנגולה בתיק זה עוררה אצלי הרבה תהיות, וכוונתי לא רק למעשים בגינם הורשע אלא גם לאותם מעשים שבהם עסקו האישומים האחרים ומהם זוכה הנאשם. לא מעט היו הדוגמאות שהותירו בי רושם שהנאשם לא הקפיד לבצע הפרדה בין תפקודו הממלכתי לאינטרסים של ידידיו…הנאשם כרך את כל אלה במעשי עבירה אשר חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עמם.."
לאחר הקראת פסק הדין אמר שמעון שבס: "אני בטוח שאם רבין היה אתנו, הייתי יוצא זכאי. כל דבר שעשיתי היה בשרותו ובסמכותו ולא הסתרתי ממנו מידע אפילו פעם אחת" הנאשם אמר כי הוא יערער על פסק הדין לפני בית המשפט העליון וכי בית המשפט טעה בהחלטה ובחומרת העונש שהטיל עליו מאחר והוא זוכה בשבעה סעיפי אישום, מתוך שמונה וגם בסעיף שבו הוא הורשע,ההרשעה מסתמכת על פתק אחד בכתב יד שאיש אחד כתב לשני. "אני", הוסיף שבס, "שופט טוב את מעשי ואת היכן שהייתי…" גם עורך הדין של שמעון שבס, דב ויסגלס, אמר "כי אנו נוכיח שכל הפעולות נעשו ברשותו של יצחק רבין". אלה הם דברים חמורים ביותר.
נניח ששמעון שבס ועו"ד דב ויסגלס צודקים והשופט טעה וראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, אכן דווח וידע על כל מעשיו של שמעון שבס. אז מה? האם לראש ממשלה מותר לבצע מעשים פליליים? האם הנאשם ועורך דינו אומרים (והאם דבר כזה בכלל יכול לעלות על דעתנו?) שיצחק רבין הסכים לכך כי שמעון שבס ידון בקבלת עמלות וינסה לשלשל לכיסו חלק מעמלות אלה? האם זה יהיה הטיעון המרכזי של הערעור שלהם בפני בית המשפט העליון?
וכיצד עורך דין ויסגלס מעלה על דעתו להוכיח שכל הפעולות נעשו ברשותו של יצחק רבין? האם הוא יביא לפני בית המשפט הוכחות כי יצחק רבין ז"ל העניק לשמעון שבס "רשות" גורפת לעשות ככל הנראה בעיניו, או שהוא העניק לו "רשות" ספציפית לגבי עסקה זו וכספי השוחד הכרוכים בה? מאחר ויש להניח כי שיחות על נושאים כאלה נערכו בין ראש הממשלה המנוח ומנכ"ל משרדו בארבע עיניים, מבלי שבוצע כל רישום או הקלטה, איך אפשר יהיה להוכיח דברים אלה? נכון, מיד לאחר מתן פסק הדין אמר שבס לעיתונאים, "למזלי הגדול יש חומר כתוב עם כתב ידו של ראש הממשלה…", אם כן יש חומר כזה למה הוא לא הובא לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב? או שהכתב יד של רבין, ששבס מדבר עליו אינו שייך ישירות לענין.
משפטו של שמעון שבס דומה להפליא למשפטו של אריה דרעי. אריה דרעי, טען כי הכספים שקבל לא היו כספי שוחד אלא מתנה מאת הוריה המאמצים של אשתו בניו יורק. מאחר וההורים נפטרו, (האם, נספתה בתאונת דרכים), אי אפשר היה לאמת או להכחיש טענה זו אלא בעזרת עדויות של אנשים שהיו מקורבים אל בני הזוג. מקורבים אלה לא שכנעו את בית המשפט. גם שמעון שבס תולה את מעשיו באיש שמת, יצחק רבין ז"ל. האם גם הוא יגרור עכשיו את מקורבי רבין אל אולמות בית המשפט העליון?
מטון דבריו של אריה דרעי בבית המשפט וגם מתוך מערכות ההסברה המקיפות שארגן במשך עשר השנים שהמשפט התנהל, עלה תמיד הטיעון המוזר, מאחר וכולם עשו זאת גם אני עשיתי את אותם הדברים! הטענה הזו הגיעה לשיאה כאשר התפוצצה פרשת הנשיא לשעבר עזר וייצמןוהמיליונר אדוארד סרוסי, והחלטת הפרקליטות שלא להעמיד אותו לדין.
הכרזות ברחובות שנשאו תומכי דרעי אמרו, "וייצמן כן- דרעי לא" או "וייצמן לקיסריה – דרעי למעשיהו". שבס, שלאורך כל משפטו עיצב לו דמות של אדם משכבה חברתית מסוימת שמתנהל נגדה מסע רדיפות, השתמש למעשה באותו נימוק, אבל בצורה של פיזור רמזים עמומים אבל עבים. כך הוא אמר: "כל התיק הזה מתחילת החקירה הוא תיק משונה מאוד. הוא נחקר ברשות לניירות ערך ונושא השוחד, כלל לא נחקרתי עליו. בפעם הראשונה קראתי אותו בעיתון, כל הסיפור משונה כולל הזיכויים שזוכיתי זיכוי מוחלט, קרה דבר משונה".
קשה אפילו מבחינה התחביר של השפה העברית להבין משפטים אלה. אולם אם קוראים אותם היטב, כאשר משתמשים בשפת הסימנים והאיתותים הקיימים בחברה הישראלית, הרי ששבס טוען כי מי שהוא "סימן" אותו החליט "להלביש" עליו תיק! באותה טענה השתמש גם אריה דרעי. הוא רק עשה זאת בצורה יותר ישרה ובוטה.
קיים הבדל יסודי אחד גדול בין אריה דרעי ושמעון שבס. אריה דרעי ועורכי דינו התייחסו ביותר כבוד אל המערכת המשפטית נאשר שמעון שבס ועורך דינו. אריה דרעי, אמר כל הזמן כי הוא מקבל באהבה את גזר הדין שהשופטים הטילו עליו מאחר והוא רואה בו עוד מבחן עמידה אחד , שהקדוש ברוך הוא מציב לפניו. זו כמובן צורת דיבור שאינה מקרינה לא עצם המעשה ולא על ההליך המשפטי, אבל היא מעידה שבאיזה שהוא מקום בתוך נפשו, דרעי יודע כי הוא עשה מעשה לא נכון. אחרת מדוע אלוהים מעמיד אותו במבחן נורא כזה? לשבס אין אפילו קצה של צניעות אישית שלא לדבר על בושה. הוא אומר כי הוא עצמו, ולא שופט בית המשפט המחוזי, הוא השופט הטוב ביותר של מעשיו. זה בוודאי נכון, אבל זה גם מראה כי שבס אינו חושב כי המערכת המשפטית היא מעינינו ובכלל איך הוא נקלע למצב כזה.
תארו לכם איזה צעקה היתה קמה בכלי התקשורת הישראלים באם אריה דרעי היה אומר דברים כאלה. הענין במשפט זה ובתוצאותיו, חורג מהתחום הפרטי של הנאשם ועורך דינו מאחר והוא נוגע לשאלה החברתית והפוליטית המרכזית, שהעלו שני המשפטים. האם כתבי תביעה, פסקי וגזרי דין מוצאים וניתנים בארץ על פי מוצאם העדתי ומעמדם החברתי של הנאשמים. במילים אחרות, האם יש מערכת צדק אחת לשכבה הגבוהה בחברה הישראלית ומערכת צדק אחרת לשכבת יוצאי עדות המזרח במדינה?במקרה זה, התשובה של השופט,אדמונד לוי היתה לא! אין הבדל, כולם שווים לפני החוק! אבל השופט אדמונד לוי הוא לא הדרגה המשפטית העליונה במדינת ישראל. עכשיו יעבור תיקו של שמעון שבס לדיון בבית המשפט העליון. וכאן קיימת בעיה.
מעמדו של בית המשפט העליון שנוי באחרונה במחלוקת, שהולכת ומעמיקה, בחברה הישראלית ואפילו במערכת המשפטית עצמה. רבים וטובים, ולאו דווקא דתיים, יוצאים נגד תפישתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק כי הכל שפיט. בכך ברק מעמיד את עצמו ואת יתר השופטים העליונים במצב שבו הוא וחבריו השופטים נמצאים מעל כל רשות או נושא אחר במדינת ישראל, כולל הרשות המחוקקת.
ישנם כבר סימנים רבים כי המערכת המחוקקת הולכת ומאבדת את סבלנותה ובמוקדם או מאוחר תנסה לחסום או לעקוף נטייה זו על ידי חקיקה חדשה או הקמתה של מערכת משפט מקבילה כמו בית הדין לנושאים חוקתיים. צריך לציין כאן כי אחד האנשים הפועלים בשקט אך במרץ רב בכיוון זה הוא שר המשפטים יוסי ביילין. כפולטיקאי אמיתי גם הוא חושב כי יש להוציא את כוח ההכרעה פוליטית והחברתית מידיו של בית המשפט העליון.
רק השבוע ראינו דוגמא נוספת להיקפה של התנגדות זו כאשר התעוררה מחאה רחבה כנגד הפסיקה של בית המשפט בענין הגבלת חופש הדיבור. ההחלטה של בית המשפט העליון נוסחה בצורה שלמעשה אמרה כי בית המשפט משאיר בידיו את ההחלטה מה מותר או מה אסור לדבר או לפרסם במדינת ישראל. מילים אחרות על חופש הדיבור במדינת ישראל ישנן הגבלות.
אולם אם נחזור למשפטו של שמעון שבס העתיד להגיע לבית המשפט העליון, הרי שאין ספק כי וצאותיו של ערעור זה יקבעו הרבה לגבי מעמדו של בית המשפט העליון. אם שבס יזוכה או שעונשו יוקל, רבים יראו בכך חזרה על המקרה של אלי הורביץ, מנכ"ל חברת טבע שזוכה על ידי בית המשפט העליון מאשמת הונאת מס ההכנסה ורבים עוד יותר יתחזקו בדעה כי בישראל יש צדק אחד לעשירים וצדק אחד לעניים.
הישראלים אינם הראשונים בהבחנה זו. היו אלה הצרפתים שטבעו כבר במאה הקודמת את המשפט המפורסם, כי לעשירים ולעניים ישנה אותה זכות לישון תחת הגשרים של נהר הסיינה. לעשירים ולעניים יש אותה זכות להופיע בפני בתי המשפט אולם השאלה היא לא הזכות אלה התוצאה.