די! מספיק!
תיקדבקה. ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט פתח ביום א` 8.1, את ישיבת הממשלה ואמר כי יש זיק של תיקווה במצבו של ראש הממשלה אריאל שרון ואנו מאחלים לראש הממשלה שיחזור לנהל את ממשלת ישראל. גם כאשר בן אדם הרואה את עצמו כמעומד לראשות ממשלה ומפלגה רוצה להיות נימוסי,הוא חייב להיות חכם, החלטי, ואמיתי. אבל אהוד אולמרט הפגין בדיוק את ההפך. בהצהרה זו הוא לא היה לא חכם, לא החלטי, ולא אמיתי. הוא נשמע פתטי.
כשהוא נסחף בדינאמיקה שיוצרים אמצעי התקשורת, ואנשי בית החולים `הדסה`, מנסה אולמרט ליצור אשליות שאין להן כל בסיס. רק צביעות מסוגלת לחבר בין מצב בו רופאים אינם יודעים אם אפילו הם יצליחו להעיר את ראש הממשלה מהתרדמת בה הוא נתון, לבין התמונה שמשרטט אולמרט, על חזרתו של שרון לנהל את הממשלה.
די! מספיק! עם הדיווחים של בית החולים `הדסה` על כל CT.
די! מספיק!עם צבא הניורולוגים/יות שנפל עלינו, ואשר הפכו אותנו `למומחים` `בלחצים תוך גולגולתים,` כאשר בקושי אנחנו מתמודדים בלחצים היומיומיים שלנו.
די! מספיק! עם התיאורים שאהוד אולמרט `הוא מנהיג בעל ניסיון רב המוערך בעולם`, ושכל מנהיגי העולם מתקשרים אליו, בעוד שלמעשה התקשרו אליו רק שלושה, מובראק, עבדאללה, וקונדוליסה רייס.
בבוקר יום א` מדינת ישראל חייבת לחזור לעצמה ולנהל את ענייניה, ולא לשקוע בביצה של מצב טרגי שהופך במהירות למלודרמה שמתחילה לעבור את גבולות הטעם הטוב. אם תהיינה התפתחויות במצבו של ראש הממשלה כבר יודיעו לנו.
המשך המלודרמה היא טעות קשה מצידו של אולמרט שהיה צריך להפסיקה. עצם העובדה שאולמרט לא נקט בצעד כזה מראה כי האיש נאבק כדי לזכות בעוד רווח של זמן לו הוא זקוק כדי לאסוף מסביבו תמיכה פוליטית נוספת מבית ומחוץ ובכך הוא דוחה את רגע קבלת ההחלטות על ידו. תמיכה כזו אפשר לקבל גם על ידי נקיטה במספר צעדי מנהיגות. בינתיים, מאז שבוע שעבר אנו לא רואים מצידו של אולמרט, אפילו צעד מנהיגותי אחד.
אותם הדברים אמורים גם לגבי שר החוץ סילבן שלום, ומנהיג מפלגת העבודה עמיר פרץ. תחת המסווה של ממלכתיות ואחריות, הודיע לפתע שלום על תמיכה נרחבת של `הליכוד` באיש אשר דחף לפילוגו וליצירת מפלגת `קדימה`. כלומר שלום מנסה לבצע כאן מחטף מנהיגותי מבנימין נתניהו, שנוקט באותה טעות של אולמרט וכל הזמן שותק. עמיר פרץ מדבר במושגים מעורפלים של `תמיכה ציבורית,` אבל נזהר מאוד מלומר `תמיכה פוליטית` באולמרט. כשהוא נתון להשפעת יועציו המציעים לו לחכות עד אשר אריאל שרון ירד באורח רשמי מעל הבמה הפוליטית, ורק אחר כך לנקוט `בצעד מנהיגותי`, פרץ מגמגם.
מה שאנו רואים לנגד עינינו היא חבורה של פוליטיקאים שאינם בטוחים בעצמם.
מדינת ישראל זקוקה לראש ממשלה שיהיו לו תכונות לטפל בבעיות הטרור הפלסטיני. לטפל בבעיות הביטחון של ישראל כולל האיום הגרעיני האיראני. לטפל באיום ההולך וגובר של אל קעידה. יכולת לטפל בבעיות הכלכליות-החברתיות, העוני במדינה. בינתיים לא נראה ראש ממשלה כזה באופק הפוליטי.
